1 .האם, לדעתכם, בית המשפט יפתור גם את הבעיה המשפטית שלכם, וגם את הבעיות האישיות שלכם עם בן הזוג (לשעבר) שלכם? א- כן, בית משפט יוכיח לכולם שבעלי הוא מאנייק ששבר לי את הלב, ויעניש אותו. ב- לא, בישראל, בית המשפט מתחשב רק במה אומר החוק לגבי חלוקת הרכוש שלנו, גובה המזונות וחלוקת הזמן עם הילדים. 2 . מה אתם חושבים על מה שאנשים מספרים לכם על הגירושין שלהם? א- יש לי כמה חברים שהתגרשו, והם אמרו לי שבבית משפט אני קורעת לו את הצורה. ב- כל אחד חכם גדול כשאני מספר לו שאנחנו נפרדים, אבל אף

חוץ מללמד אותם מה זה טינדר, אתם יכולים לעזור לחברים שלכם לבסס מנגנון הידברות שיגן על הילדים שלהם עכשיו ובעתיד. -בכל שיחה מקרית או מתוכננת תזכירו להם שהדבר הנכון לעשות הוא להתגמש, לראות את התמונה הגדולה ולנסות להגיע להסכם ביחד. -גם אם שניהם עשו החלקת שיער או ניתוח לייזר בעיניים, והתחילו להתלבש שלא בהתאם לגילם, אל תשפטו אותם. זה מובן לגמרי בהינתן שהם איבדו את העולם שהיה מוכר להם. בין שהם עזבו, נעזבו או הגיעו להחלטה בהסכמה, כל אחד מהם כעת נפרד מהמון דברים, ובהם עפ"ר: מי שהיה החב

אורך ההרצאה: 50-75 ד קהל היעד: גילאי 25-35 תיאור מקוצר של ההרצאה: את רוצה הכל. קריירה מספקת ומועילה לחברה, ציורים של ילדים על המקרר, וסדינים סתורים מסקס. גם אתה רוצה הכל. ברור שעל קריירה לא תוכל להתפשר, ילדים זה שמחה, ואתה בטח לא מוכן לגמור כמו הזוגות האלה מסדרות הטלוויזיה, שבהן הבעל מריר, האשהעוקצנית, וסקס עושים רק בארועים חגיגיים. אבל כבר עכשיו, כשהרכוש המשותף שלכם כולל רק מיטה זוגית, שאריות סושי במקררוחתול רחוב, יש רגעים שבהם החתול מרגיש קצת יותר מדי. כבר עכשיו, כשאתם עדיי

אהבה מאושרת יכולה להחזיק מעמד. כיצד? אני לא מאמינה בשחיקה. להגנתי אני קוראת לפסיכואנליטיקאי האמריקאי סטיבן מיטשל ולספרו "האם יכולה האהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן" (הוצאת תולעת ספרים). על פי מיטשל, דווקא משום שהאהבה היא חוויה כל כך חזקה ומטלטלת, היא מעוררת בנו תלות וחוסר אונים. הידיעה והפחד, שאין לי דרך להבטיח שאהובי יאהב אותי לנצח, ולא יעדיף מישהו אחר על פניי, הם עינוי. העינוי הזה מוליד את הפנטזיה שבן הזוג שלנו מוכר לנו לחלוטין, יציב וצפוי. במלים אחרות, "שחיקה" היר פר

"מה שנפלא ב"זאת עם הכתם השחור" הוא אות הקליחות שאינה מאפשרת לקורא להניח את הספר ולהיפרד מן הנערה ומן הכבשה שלה. הסיפור נקרא בשטף, הדיאלוגים המשולחים־מתפרצים מתאזנים עם התיאורים וההרהורים המאופקים, פילוסופיים משהו, לעתים פיוטיים. ועוד יותר נפלא – זו אותה תחושה שהסיפור הוא "מן החיים". החמלה, הכאב, השקר, האמת, האירוניה וההומור – כולם יחד יוצרים ספר נוגע ללב ומלא כנות. הקורא זוכה מדי פעם לדרישות שלום מן "הנסיך הקטן", ולא רק בגלל הכבשה, יש פה גם שועל ויש גם שושנה. ויש הרבה עומק המ

"יתרונם של טריגר ורוזנבלום בספר המרתק הזה הוא ללא ספק מבטם הזר, הפוגש מחדש את השפה העברית ודרכה את התרבות הישראלית לאחר שחזרו משהייה ממושכת בניו יורק." (סיגל נאור פרלמן, הארץ:ספרים) לקריאת הכתבה >> ללא מילים לקניה >>

"רוזנבלום חוזרת לעסוק במה שגורם לספרה לזהור כל-כך מעל ערימות ש לספרי נוער ישראליים אחרים – חשיפה של תהליכים נפשיים ורגשיים בדרך אינטליגנטית, חפה מאשליות, ועדיין נהירה ואפשרית." (רונית רוקאס, הארץ) לקריאת הכתבה >> "עמליה רוזנבלום מציגה כאן כתיבה עשירה שניכר כי עומד מאחוריה אוצר עשיר של השכלה ואינטליגנציה" (טלי כוכבי, רשת א') לקריאת הכתבה >> "ספר מקסים זה נכתב כמחווה לספר הקלאסי "הרוח בערבי הנחל", ובהשראתו. הסיפור שופע חן, חום אנושי, חוכמה והומור. אלה נובעים מהאופן שבו תופסות ה