טיפול זוגי ממוקד רגש

אהבה ללא תנאים היא אחת הפנטזיות הגדולות של הרומנטיקה: שבן הזוג יקבל אותנו בדיוק כפי שאנחנו. אבל מה באמת פירושה של קבלה בזוגיות, ואיך היא מתקיימת לצד גבולות, פשרות והצורך של שני בני הזוג להשתנות?

אנחנו משוכנעים שאם רק נמצא את הניסוח הנכון, בן הזוג, הילד או ההורה ישנו את התנהגותם. אבל לעיתים הניסיון להסביר שוב ושוב נובע דווקא מהקושי שלנו לקבל את מה שהם כבר אומרים לנו במעשיהם

מה קורה כשהצד השני מפסיק להיות שותף למחשבה, לתכנון ולדאגה – ומשאיר אותנו כרובינזון קרוזו בתוך אי של אחריות, גם כשהוא יושב ממש לידנו על הספה?...

פחד ובושה פועלים כקולות פנימיים שמנהלים אותנו מתחת לפני השטח, וכשהם חודרים לזוגיות הם עלולים להפוך אותה לבית חרושת לדרמה – או דווקא לאפשר איזון עדין שמחזיק את הקשר

מאבקים אידיאולוגיים שוברים חברויות, משפחות וזוגות – אבל לפעמים דווקא שינוי הצורה של הקשר מציל אותו

פערים בעיבוד רגשי עלולים להוביל לדינמיקה זוגית מתוחה, שבה כל צד בטוח שהוא ה"נורמלי" – והאחר הוא הבעיה. אבל מה קורה כשצד אחד בקשר הולך לטיפול והאיזון מופר?

למה רכילות היא כמו רומן מהצד, איך היא עוזרת לאזן את הקשר הזוגי, מתי היא הופכת לבעיה ומה יכול להחליף אותה?

הפחד להישאר לבד, הצורך להימנע מעימות, הקול הביקורתי הפנימי - מה באמת מניע אותנו כשאנחנו מתפשרים בזוגיות, ואיך נדע אם הוויתור שלנו הוא חלק מבריאות הקשר או מחיקה עצמית מסוכנת?

האם כשאנחנו רבים עם בני הזוג אנחנו בעצם רבים עם עצמנו ועם הקולות הפנימיים שלנו, שלוחשים לנו: "אתה כישלון!" או "נשארת לבד במערכה?"

כשמתעורר קונפליקט בזוגיות, המוח מגיב כאילו מדובר באיום הישרדותי - בריצוי, בעימות או בקיפאון רגשי. כך תזהו את הדפוס שמפעיל אתכם לפני הריב הבא

מערכת יחסים יציבה מבוססת על איזון בין ביטחון, נפרדות ומשיכה – אבל כשהצרכים משתנים עם הזמן, הפערים מתחילים לצוף. איך נתמודד עם הקול הביקורתי שהופך כל ריב קטן לאיום על הקשר?

אבחנות כמו "הפרעת קשב" עשויות לתת תיקוף מנחם להתנהגויות או לבחירות שלנו. אבל מה קורה כשהן רק תווית חיצונית לבעיה שדורשת חקירה עמוקה יותר או בכלל אבחנה שגויה של הבעיה?

מעבר לשבירת הפנטזיה של הילדים שתחזרו לחיות יחד, כניסתם של בני זוג חדשים לחייכם מציבה בפניהם אתגרים שלא הם בחרו. איך לאזן בין צורכי הזוגיות שלכם למקומם של הילדים במשוואה המשפחתית החדשה?

השיחה שבה מודיעים לילדים על ההחלטה להתגרש היא אחד הרגעים הקשים בחיים ורבים חוששים ממנה. אבל דווקא רגע הבשורה המפחיד אינו העיקר עבור הילדים, שמצדם עסוקים בשאלה חשובה הרבה יותר: איך ייראה העתיד שלהם?

נניח שקרה לנו משהו, ולפתע אנחנו חשים עצב, אשמה ואדישות שלא קשורים למתרחש. מתברר שאפשר ללמוד מהרגע הזה, וגם להשתמש בו. קחו לדוגמה את נינה

הפרעת אישיות או בעיה קוגניטיבית אינן אשמתו של מי שסובל מהן - אך לפעמים נדמה שהן משמשות מעין הגנה ותעודת פטור מלקיחת אחריות במערכות יחסים. ארבעה סיפורים של ארבע נשים

אדם מן היישוב שיישאל מהי אהבה, יגיד שזהו רגש חזק מאוד. לפעמים אם נשאל אותו מה הוא מרגיש, הוא יגיד שהוא מרגיש אהבה. אבל מנקודת המבט הפסיכולוגית - אהבה אינה רגש אלא תופעה פסיכולוגית מורכבת שכוללת גם רגשות, לצד תפישות ומחשבות ובוודאי שגם אופני התנהגות שונים

ההתאהבות, ההצעה, החתונה, השמועות והגירושים: השתלשלות האירועים המוכרת של זוגות מפורסמים נדמית כתבנית ידועה מראש. האם הם באמת כה שונים מאיתנו, בני התמותה?

לתחום הטיפול הזוגי יש היבטים עקרוניים שאמורים להיות עמידים בפני שינויי מגמות תרבותיות - אך הוא חייב לדעת להגיב לתופעות חדשות שלא היו קיימות בעבר כדי לא להתיישן. תוכנית הכשרת מטפלים עכשווית צריכה לצייד את התלמידים בכלים שיאפשרו להם להבין מבני יחסים אלטרנטיביים ולתמוך בהם

הורים א-בינאריים, משפחות מרובות-מבוגרים, קשרים מרחוק והרכבת משפחות מבחירה, על בסיס חברות במקום קשרי דם: כמה מחשבות ותחזיות על העתיד שאליו הולכים הקשרים הרומנטיים והמשפחתיים שלנו

בעבר, יותר אנשים חשו שטיפול זוגי מיועד רק לזוגות במשבר אקוטי. כלומר, הטיפול נתפש כצעד אחרון לפני פרידה. אבל היום הרבה זוגות מגיעים כבר בשלב שבו הם מבינים שהם לא מצליחים לייצב את הקשר שלהם בתוך תקופה סוערת, או כשרמת התסכול וקשיי התקשורת גוברים. הם לא מחכים לרומן או לריב אלים כדי לטפל בבעיה

בשיטת טיפול ממוקד רגש, מתייחסים להתנהגויות מזיקות כדרך להתמודדות עם רגשות לא נוחים. לכן, ננסה לטפל בכאב הרגשי אותו הן מנסות למתן, מתוך תקווה שאם הכאב הזה יתחיל להתרפא, לא יהיה יותר צורך לחפות עליו באמצעותן

ביקורת בלתי-פוסקת, השוואה תמידית לאנשים "מוצלחים יותר": הקול הפנימי שלנו מציק, מכאיב, ומפריע לנו לעבד את הרגשות שלנו באופן תקין. בטיפול ממוקד רגש יש תרגיל שעוזר למטופלים להבין כיצד עובד המנגנון הזה ואיך לפרק אותו

בקשת הסליחה צריכה לכלול שלושה מרכיבים: חרטה, לקיחת אחריות והבטחה אמיתית לתיקון, אבל יש שלוש דרכים נפוצות שבהן אנשים מפשלים במשימה הזאת. וגם: האם סליחה בהכרח מחייבת אותנו גם להתפייס עם מי שפגע בנו?

אחרי הזעזוע מכל "המוגלה הרגשית" שיצאה החוצה במפגשים הראשונים, משהו משתנה לטובה. בני הזוג מתחילים להבין את הסיבות לפלונטר - ואז מגיע המשבר. שלושה שלבים שמתרחשים כמעט בכל טיפול זוגי, ואיך אפשר לצלוח אותם

אשתי תוקפנית וביקורתית בלי הפסקה, וזה גורם לי להשתבלל ו"להיעלם". המטפלת הזוגית מעודדת אותי להוריד את המגננות ולחשוף בפני אשתי את הפגיעות שלי, אבל אני חושבת שזה רק יחמיר את המצב. האם אין דרך אחרת לצאת מהפלונטר?

אם חסר לכם משהו בקשר, כדאי לכם לנסות להיות אלה שמעניקים אותו לבני הזוג שלכם. ברוב המקרים תתקלו בתגובה חיובית, שתוכל לתת לקשר שלכם את השיפור המהיר שהוא צריך

האם זה בסדר שבני זוג יבלו גם בנפרד? האם זה מועיל לזוגיות? האם יחסים צפופים מדי מעידים על בעייתיות בקשר?