חוץ מללמד אותם מה זה טינדר, אתם יכולים לעזור לחברים שלכם לבסס מנגנון הידברות שיגן על הילדים שלהם עכשיו ובעתיד.
-בכל שיחה מקרית או מתוכננת תזכירו להם שהדבר הנכון לעשות הוא להתגמש, לראות את התמונה הגדולה ולנסות להגיע להסכם ביחד.
-גם אם שניהם עשו החלקת שיער או ניתוח לייזר בעיניים, והתחילו להתלבש שלא בהתאם לגילם, אל תשפטו אותם. זה מובן לגמרי בהינתן שהם איבדו את העולם שהיה מוכר להם. בין שהם עזבו, נעזבו או הגיעו להחלטה בהסכמה, כל אחד מהם כעת נפרד מהמון דברים, ובהם עפ"ר: מי שהיה החבר הכי קרוב שלהם, הבית שגרו בו, המשפחה המורחבת שלהם, הדימוי העצמי שלהם, הזמן שלהם עם הילדים, הביטחון הכלכלי. במצב כזה קשה מאוד לקבל החלטות רציונליות. הבעיה היא שהסכם גירושין טוב, מעשי והוגן מבוסס בדיוק על החלטות שכאלו. ובשביל זה יש להם אתכם.
-אתם אלה שיכולים לעזור להם להכיל את הכאב אבל לא להיצמד לסבל. אתם אלה שיכולים למנוע מחרדה להפוך לפניקה.
-חשבו על עצמכם כעל עוזרי הסתרים של עורכי הדין או של המגשר.
-תרשו להם לאוורר את הכעס, האבל וחוסר האמון שלהם אבל אל תלבו אותם. אמפתיה, חמלה והקשבה זה מספיק.
.-אתם יכולים לתרום הרבה לתהליך גם על ידי כך שתשתלו את המושג "סליחה" פה ושם. בדרך כלל אנשים מרגישים טוב עם עצמם כשהם מצליחים לסלוח לאחרים.
-באופן מעשי, יש לכם יכולת קריטית להראות להם שהעובדה שהם לא רואים דברים באותו אופן אינה סיבה לאבד אמון זה בזו.
-לסיום, גם כשזה מגיע לשיחה הקשה על כסף, יש לכם מה להציע. הדרך היעילה ביותר לבלום חמדנות חומרנית היא באמצעות מתן ערך למשהו אחר. אין כמוכם כדי להזכיר להם את הערך העצום שיש לאיכות התקשורת שלהם מעכשיו זה עם זו, ובעיקר את הערך שיש ליחסים שלהם עם ילדיהם.
-בגישור, כשאחד הצדדים אומר שמבחינתו כך וכך זה קו אדום, והוא לא מוכן להתגמש, זה בסך הכל אומר שבהינתן כל המידע שיש לו כעת על הסיטואציה, הוא לא השתכנע שהוא צריך לשנות את עמדתו. כשהם נכנסים לפינה, ונראה שהם מוכנים לזרוק הכל לפח, אתם - החברים הכי טובים שלהם - הם אלה שיכולים להוסיף את פיסת המידע הקריטית שתעזור להם להתקדם לקראת הסכם. ופיסת המידע הזאת כמעט תמיד תכלול שניים-שלושה ילדים, שצריכים שני הורים בריאים נפשית ומתקשרים כדי להתמודד עם כאב הגירושין.