שיפוטיים? זה לא נקרא להקשיב
עודכן: 22 באוק׳
הקשבה נכונה יכולה לעזור למי שמדבר אתנו להבין את עצמו ולהיחלץ ממצבים בעייתיים, אבל לפעמים אנחנו נוקטים בגישה שיפוטית גם בלי לשים לב לכך. רשימה שנייה בנושא
בשבוע שעבר התייחסתי כאן לקושי שלנו להקשיב באמת. להקשיב באופן הרוג'ריאני העמוק שגורם לבן השיח שלנו להרגיש בטוח ומוגן מפני שיפוט, ומאפשר לו להתחבר לעצמו, להבין את עצמו ולמצוא את דרכו החוצה מתוך מצב סבוך. השבוע נתחיל בשני טיפים לשיפור ההקשבה.
כשאנשים מתמודדים עם רגשות לא נוחים, הם מתחילים לדבר בהכללות. בטיפול זוגי רואים הרבה פעמים אנשים במצוקה שמשתמשים בביטויים כוללניים ולא אישיים כמו: "אין מה לעשות, במצבים כאלה, בני אדם נוטים...", או: "ברור שאדם שקורה לו דבר כזה ירצה...".
בתור מטפלת זוגית אני מתעייפת לפעמים מהדיבור הכוללני הזה, ואם האווירה טובה אני יכולה אפילו להקניט קצת את הדובר ולשאול אותו: "מי יכול לעשות דברים כאלה, אדם כלשהו או אתה?". אבל ברור שישנן דרכים טובות יותר לעודד קונקרטיות. הטיפ הראשון, המומלץ על פי כל הגישות ממוקדות הרגש, הוא לפנות לאדם שכרגע ניסה להסתתר מאחורי האמירה "במצבים כאלה בני אדם נוטים..." ולשאול אותו לאיזה אירוע הוא מתייחס.
הטיפ השני נוגע לכך שכולנו הולכים לאיבוד בתוכן שמעסיק אותנו. לפי גישת הטיפול ממוקד הרגש, המחשבות שלנו מתאימות את עצמן לתגובתנו הרגשית. לכן, הפתרון למצבי מבוכה או מצוקה רגשית לא יבוא מהבהרת מחשבותינו אלא ממיון רגיש של תחושותינו. העצה השנייה, אם כך, היא להפנות את הזרקור אל הרגשות שעולים מתוך הדברים שבן השיח שלנו אומר.
נניח שחברה אומרת לי: "אני לא יודעת מה לעשות לגבי הבוסית שלי. לפעמים אני משתפת אותה ברעיונות שלי והיא מגיבה נפלא, ולפעמים היא כל כך קצרת רוח שאני אומרת לעצמי שאני בחיים לא מנסה יותר להגדיל ראש במשרד". תגובה ממוקדת תוכן תהיה משהו כמו: "וואו, נשמע שהבוסית שלך היא טיפוס ממש לא יציב". לעומת זאת, תגובה ממוקדת רגש תהיה: "נשמע שממש לא נעים לגשת אליה ולשתף אותה ברעיונות שלך, מפני שאת אף פעם לא יודעת למה לצפות".
עוד דוגמה: הבן הבוגר שלכם עבר לגור בעיר אחרת והוא מספר לכם: "נורא כיף בברלין. כל ערב יש פה הופעה אחרת שאפשר ללכת אליה. יש המון דברים חדשים לגלות, לא משעמם". תגובה ממוקדת תוכן תהיה: "וואלה, אז ברלין ממש מקום עם הרבה אקשן", אבל תגובה ממוקדת רגש תישמע יותר כמו: "נשמע שאתה ממש מבסוט בברלין".

שתי הדוגמאות האלה קלות יחסית, אבל מהי לדעתכם התגובה הנכונה במצב הבא? חבר שלכם מתגרש והוא מתלונן בפניכם על עורך הדין שלו. נוסיף לעניין שני משתנים נוספים: א. למיטב ידיעתכם הוא עורך דין מצוין. ב. החבר שלכם מוצף רגשית עקב הגירושין. עכשיו דמיינו שהחבר אומר לכם: "אני לא יכול לסבול את זה שהוא כל כך לא זמין. כשאני מתקשר אליו נותנים לי לחכות שעות על הקו, וגם כשאנחנו סוף סוף מדברים הוא נותן לי הרגשה שאין לו זמן לשמוע כל מה שיש לי להגיד".
עכשיו קראו את התגובות הבאות וחשבו איזו מהן יכולה להיות תגובה שלכם:
1. "אני בטוחה שזה היה חד פעמי. היה לו כנראה יום קשה בעבודה. אני בטוחה שאם תמשיך אצלו התקשורת ביניכם תשתפר בסופו של דבר"
2. "אני לגמרי מבינה איך אתה מרגיש, גם אני שונאת לחכות על הקו"
3. "אתה צריך להבין שעורך הדין שלך מאוד עסוק. בחרת בעורך דין מהשורה הראשונה ומשמעות הדבר היא שקשה לו להתפנות אליך בספונטניות"
4. "עורך הדין שבחרת הוא הכי טוב בארץ. אני בטוח שהוא נותן לך יחס מקצועי ושהוא לא מזלזל בך"
5. "מה באמת קורה עם רואה החשבון שלך? ועם פסיכולוגית הילדים כבר יצרת קשר?"
6. "על מה רצית לדבר איתו? ספר לי, אולי אני יכולה לעזור לך במקומו"
7. "אני יכולה להבין שאתה כועס, זה ממש מעצבן לחכות על הקו ואחר כך עוד להרגיש שמתייחסים אליך בקוצר רוח"
8. "אולי פשוט תגיד לו איך הוא גורם לך להרגיש? ותשמע, אתה גם לא חייב להישאר אצלו. הוא לא עורך הדין היחידי בארץ"
9. "כולם כמוך. אף אחד לא מרגיש שעורך הדין שלו נותן את כל תשומת הלב והיחס שמגיעים לו"
10. "נשמע לי שאתה מרגיש שמשהו לא זורם טוב בתקשורת שלך עם העורך דין שלך, ושאתה לא מרגיש שאכפת לו ממך כמו שהיית רוצה"
ברור שהתשובה הנכונה היא העשירית (בגלל זה היא בסוף...). אבל מה לא בסדר בתשע התשובות האחרות? הבעיה העיקרית היא שחלק מהתשובות האחרות מביעות שיפוטיות, גם כשאנחנו לא מתכוונים לכך. כשאנחנו גורמים לדובר לחוש שהוא לא אמור לדאוג, למשל, אנחנו מביעים שיפוטיות שעלולה לצמצם את ההתבוננות העצמית שלו. באופן דומה, גם כשאנחנו מסכימים עם הדובר אנחנו מביעים שיפוטיות, מפני שזה מעיד על כך שיש לנו סולם שלפיו אנחנו מעריכים את רגשותיו של הדובר כ"נכונים" או "מוצדקים".
דבר נוסף הוא שכשאנחנו משיאים עצה קונקרטית אנחנו לא עוזרים לחבר שלנו לקחת אחריות על החלקים הרגשיים הלא פתורים שהוא מביא לתוך הסיטואציה, ושבהם הוא מבקש לשתף אותנו. גם הרגעה כללית לא עושה את העבודה, בין היתר משום שהיא הבטחה חסרת כיסוי. זוהי הכללה שנותנת תחושה שאין שום דבר מיוחד בהתמודדות הרגשית של החבר שלך היא לא בדיוק תגובה מנחמת, וגם הסטת השיחה לנושאים קשורים שהוא לא דיבר עליהם היא לא גאונית.
יחד עם זאת, עם יד על הלב, כמה פעמים אנחנו – וזה לצערי כולל גם אותי - משיבים לחברים שלנו בכל אחת מהדרכים המפורטות כאן? יותר משאנחנו מוכנים להודות בו. להקשיב זו חוכמה גדולה מאוד, ובשבוע הבא אמשיך להציג את הניואנסים של ההקשבה האקטיבית על פי רוג'רס.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com



