אודותיי

העבודה שלי כפסיכולוגית, כסופרת וכבעלת טור נולדה מתוך הבנה פשוטה, ולפעמים לא לגמרי נוחה:

להיות בן אדם זה עניין מבלבל, לא מובן, ומפעם לפעם – אולי דווקא בגלל זה – מרהיב ביופיו.

החיבור האנושי: המנבא האולטימטיבי

אפשר לדבר על שיטות, לחקור תיאוריות ולמפות סכמות עד מחר, אבל עשרות שנים של מחקר קליני מצביעות על עובדה אחת חד-משמעית: המנבא החזק והעקבי ביותר להצלחה של טיפול הוא לא ההכשרה של המטפלת בשיטה כזו או אחרת, או הגישה התיאורטית שלה, אלא איכות הקשר והכימיה האנושית בינו לבין המטופל.

שום הגדרה אקדמית לא יכולה להחליף את התחושה הפשוטה, הבטוחה והחיה שמרגישים כשיושבים מול אדם שבאמת מבין אתכם, שיודע להחזיק איתכם את המרחב כשהאדמה רועדת, ושמסוגל גם לצחוק איתכם על האבסורד שבמוזרויות ובפגמים האנושיים המשותפים לכולנו.

ומכיוון שאי אפשר לבנות אמון ותקווה בתוך הראש, הדרך היחידה לדעת אם זה מתאים לנו היא פשוט לנסות.

אם אתם מרגישים שאתם פועלים מתוך הישרדות ולא מתוך חיים, אם נמאס לכם מהטייס האוטומטי, או אם אתם עומדים בפני פרידה או פירוק כואבים וזקוקים למקום שבו אפשר להניח את החרבות – אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר.

אני בעלת תואר PhD בפסיכולוגיה חברתית, התפתחותית וקוגניטיבית מאוניברסיטת ה-New School בניו יורק, תואר MA בפסיכולוגיה ותואר MA נוסף באנתרופולוגיה מה-New School, ותואר BA באנתרופולוגיה ופילוסופיה מ-The City College of New York. אני מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול ממוקד רגש (EFT), מגשרת מוסמכת לענייני משפחה וגירושין, ועברתי הכשרה מקיפה בסכמה תרפיה. מטפלת ביחידים ובזוגות בקליניקה ובאופן מקוון ברחבי העולם.

מילים, אמנות ו"קואליה" (Qualia)

נולדתי בניו יורק וגדלתי בבית ״דו-לשוני״. הייתה שפת המלים שבה דיברנו, כתבנו וקראנו. והעולם החזותי של אמנות, צילום וטקסט ערוך שימש כשפה שנייה. כבת לעורך ולצלמת, הבנתי מוקדם מאוד שמטאפורה היא לא קישוט רומנטי, אלא כלי הישרדות נפשי. היא הגשר של השפה שמסמן לנו שחוויה פנימית, חסרת מילים ומאיימת, היא כמו משהו ממשי שאפשר להביט בו יחד ולהחזיק בו כדי לא להתפרק.

בפילוסופיה קיים המושג קואליה (Qualia) – החוויה הסובייקטיבית, הפרטית לחלוטין, של התודעה שלנו. זוהי הבדידות הבסיסית ביותר של הקיום האנושי: הידיעה שלעולם לא נוכל להוכיח שה"ורוד" שאני רואה או הכאב שאני מרגישה זהים בדיוק לאלה שלכם.

אבל כשאנחנו נתקלים במטאפורה מדויקת – בספר, בציור, בטור שבועי, או בפריצת דרך בחדר הטיפולים – הבדידות הזו לרגע מתפוגגת. אנחנו מגלים שמישהו הצליח למפות את הגיאוגרפיה הסודית של הנפש שלנו עוד לפני שהכרנו אותו. ברגע הזה, אנחנו מרגישים שבאמת רואים אותנו.

אנחנו חיים בעידן שסוגד לאופטימיזציה, לשליטה ולפתרונות אינסטנט, ומזדעזעים כשהחיים מסרבים להתיישר לפי התוכניות וכשאנחנו מרגישים רגשות ״לא ראויים״, ״לא מוצדקים״ או סתם כאלה שלא נעים לנו להרגיש. אנחנו מנסחים טיעונים לוגיים מושלמים, בטוחים שאם רק נסביר את עצמנו עוד פעם אחת, האנשים שאנחנו אוהבים ישנו פתאום את התנהגותם. אנחנו מאמצים ז'רגון טיפולי אופנתי ומספרים את הכאב שלנו ברהיטות מושלמת, לפעמים רק כדי להימנע מהדבר המפחיד באמת: להרגיש אותו.

בקליניקה שלי ובכתיבה שלי, המטרה שלי היא לעזור לכם להניח את התוכניות בצד ולהיכנס אל החדר עצמו. אני לא כאן כדי "לתקן" אתכם, את בני הזוג שלכם או את ההורים שלכם – הטכנולוגיה הזו לא קיימת. מה שאני מציעה זה מרחב שבו אפשר להפסיק להתחכם מול הפגיעות שלכם, לפרק את אשליות השליטה שמחזיקות אתכם בלופ, וללמוד לחיות טוב יותר עם הסדקים.

איך אני עובדת: ליווי והכוונת התהליך

כמטפלת, אני רואה את עצמי כיועצת לתהליך (Process Consultant), ברוח משנתו של מפתח הטיפול ממוקד הרגש (EFT), ד״ר לז גרינברג. אני לא מחזיקה בתשובות על חייכם; אתם המומחים לתוכן שלכם, ואני המומחית לדרך שבה מעבדים אותו.

העבודה שלנו נשענת על שלושה עוגנים קליניים מרכזיים:

1. עיבוד רגשי תקין (EFT)

אנחנו בוחנים לעומק את ההבדל בין עיבוד רגשי תקין לבין עיבוד רגשי משובש ומבוצר. הרגשות שלכם הם לא מטרד שצריך לפתור או לקשט איתו את המציאות. הם מערכת ניווט מתוחכמת שנצרבה בנו לאורך מיליוני שנות אבולוציה כדי לעזור לנו להעריך סכנות, לזהות צרכים ולקבל החלטות מדויקות ומותאמות. כשאנחנו מאבדים מגע איתם, אנחנו מתחילים לפעול נגד עצמנו. בטיפול אנחנו מאטים את הקצב כדי להחזיר את מערכת האיתות הזו לפעולה, ולהבחין בין הקול הביקורתי או המחריד שמנהל אותנו לבין הרגשות הראשוניים, הבריאים, שיכולים להניע אותנו לפעולה מדויקת.

2. כתיבה מחדש של הניבויים (סכמה תרפיה)

לצד העבודה הרגשית, אנחנו זקוקים למפות, לכלים ולסדר קוגניטיבי כדי לנווט את חיינו. המוח שלנו פועל כמכונת ניבוי המבוססת על מסד נתונים ישן. כשאנחנו נתקלים בקושי, המוח שואל: "מה עבד לי בגיל 10 מול אבא ואמא?" ושולף את אותו פתרון ישן (ריצוי, הימנעות, תוקפנות הגנתית), למרות שהוא כבר מזמן לא משרת אותנו.

בסכמה תרפיה אנחנו חוקרים את הניבויים הללו. אנחנו רוכשים כלים ומתנסים בפעולות שהמוח החרד שלכם מנבא שיובילו לאסון, כדי ללמד את מערכת העצבים שלכם חוויה חדשה ומעצימה: אתם כבר מזמן לא הילדים חסרי האונים שהייתם, והעולם היום רחב ובטוח בהרבה ממה שהמוח שלכם צופה על בסיס העבר.

3. ארכיבאית של השפיות שלכם

ברגעי משבר אנחנו נוטים ל"אמנזיה רגשית". כשאנחנו מוצפים בחרדה או בפחד נטישה, הבוגר הבריא שבנו יוצא לחופשה כפויה ואנחנו נלכדים בתוך "ההווה האבסולוטי" של המצוקה הישנה. התפקיד שלי במרחב הזה הוא להיות שומרת הזיכרון שלכם. לאורך התהליך, אתם מפקידים אצלי רגעים של צלילות, של גבולות ברורים, של הבנה מה נכון לכם ומה מחריב אתכם. כשאנחנו בסכנת טביעה בתוך הרגש הנוכחי, התפקיד שלי הוא לפתוח את הארכיון, להניח מולכם את אותן פיסות אמת שלכם ולסייע לכם לבצע אינטגרציה מחודשת בין חלקי העצמי שפוצלו.