top of page

שיעורים ביחסים, אתיקה ונורמות חברתיות: סיינפלד היא רחוב סומסום למבוגרים

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
16 במאי 2024
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 22 באוק׳

למרות שזכתה לכינוי "סדרה על כלום", דווקא המצבים האבסורדיים והאנוכיים שמציגה סיינפלד המיתולוגית עשויים להעלות שאלות על אתיקה, ערכים ואחריות חברתית

בשעה טובה, הילד שלי הגיע לגיל שבו אפשר לראות טלוויזיה ביחד, ואני לא צריכה לאטום את עצמי לפעם המאה שבה סמי הכבאי מציל את הפירומנים בעיירה שלו מפיאסקו נוסף. אחרי ניסיונות שונים, התבייתנו על סיינפלד, המשודרת בנטפליקס.

בתקופה שבה בכל פעם שפותחים את הטלוויזיה נתקלים באלימות אמיתית או בדיונית, סיינפלד מתגלה ממש כסדרה חינוכית הבולטת לטובה באמונה שלה שכולנו צריכים ויכולים להיות בני אדם טובים יותר. למעשה, אפשר לראות בה מעין "רחוב סומסום" (האמריקאי) למבוגרים.

כמו תוכנית הילדים המיתולוגית, שביקשה להנחיל לילדי ארצות הברית את יסודות החשיבה הישרה, השכל האזרחי והאחריות החברתית, גם סיינפלד עוסקת בהקניית מיומנויות חברתיות ובאתיקה, גם אם לקהל מבוגר יותר. כן, למרות שסיינפלד ידועה בהיותה "תוכנית על כלום", בחינת האינטראקציות היומיומיות של ג'רי, איליין, ג'ורג' וקריימר מלמדת מבוגרים כיצד לנווט במורכבות החיים. פרקים רבים של סיינפלד עוסקים בהשלכות של התעלמות מנורמות חברתיות. הסדרה מציבה את הגיבורים במצבים שבהם עליהם לקבל החלטות אתיות, מעוררת את הצופים לחשוב על שאלות של נאמנות ויושר, בוחנת תדיר את ההשלכות של התנהגויות חסרות התחשבות, ומתעמקת באחריות אישית וחברתית.

ככה לא מתנהגים

לא מדובר רק בפרקים העוסקים בהתנהגות באופן מובהק כמו ה-Soup nazi, שבו ג'רי צריך לבחור בין נאמנות לחברה שלו, שמוכר המרק פוסל את זכאותה למרק לבין האינטרסים האישיים. גם בפרקים פחות מיתולוגיים, הלקח בסופו של דבר הוא "ככה לא מתנהגים". הפרק "החניון", למשל, שבו החבורה לכודה בחניון בלי לזכור איפה המכונית שלהם, עוסק גם באחריות הדדית או בהתנערות ממנה; הפרק שבו ג'ורג' משאיר לחברה שלו הודעות מטורללות במשיבון עוסק בהשלכות של התנהגות אימפולסיבית; הפרק שבו ג'רי זורק לפח את השעון שהוריו קנו לו עוסק, כמו פרקים רבים אחרים, בכך שאין באמת דבר כזה "שקרים לבנים".

ביחסים, מזכירה הסדרה, עדיף תמיד להגיד את האמת. שקר הוא שקר - והוא יחזור אליך עם ריבית. סיינפלד מדגישה לא רק את הבעייתיות בשקרים שאנחנו מספרים זה לזה, אלא עושה מטעמים מהשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו. בפרק "הפשטידה", ג'רי נבוך כשחברתו מסרבת לטעום פשטידה במסעדה בלי לנמק, ובמקביל, ג'ורג' רוכש חליפה מוזלת וחושד שמחירה נמוך כי מישהו מת בה. בעצם, שני קווי העלילה סובבים סביב חוסר ההתחשבות של הדמויות. ג'רי מגלה חוסר התחשבות כשהוא לא מוכן להבין את אי-הנוחות הבלתי מדוברת של חברתו, וג'ורג' בעצם מפגין חולשה מוסרית דומה כשהוא מנסה להדחיק את המודעות שלו להיסטוריה של החליפה שרכש.

חשיבותן של מחוות קטנות והיכולת לוותר על צרכי האגו נמצאת במרכז פרקים רבים. בפרק "הסלט הגדול", ג'ורג' מתעצבן כשחברתו לוקחת קרדיט על קניית סלט גדול לאיליין. בפרק הזה, נבחנת חשיבותן של מחוות אלו בתוך מערכות יחסים, והוא מדגיש כיצד הכרה בהן יכולה למנוע אי הבנות ופגיעה רגשית. בפרק "השתל", איליין מטילה ספק בטבעיות של השדיים של החברה שלו ומנסה למצוא את התשובה בצורה בלתי הולמת. במקביל, איליין מנסה להבין אם בן הזוג של חברתה הוא טיפוס כלשהו שלא הקפיד על כללי התנהגות נאותים בחדר ההלבשה של בריכת השחייה. בסאבטקסט, הפרק עוסק בחוסר ההתחשבות של שני הגיבורים בגבולות האישיים של הזולת ובהשלכות שיש להנחות מרחיקות לכת לגבי אחרים.

אתיקה ועבירות קלות

למרות שעל פני השטח הנושאים הם אחרים, הרבה פעמים במישור האתי הפרק דן בחשיבות של גישה שקולה לקבלת החלטות, שלוקחת בחשבון את ההשלכות של המעשים שלנו, על תקן "סוף מעשה במחשבה תחילה". כמו בפרק "האירוסין", שבו ג'ורג' מחליט באימפולסיביות (כמובן) להתארס, ומתחרט ברגע שהוא מבין מה משמעותה של מחויבות לכל החיים. באופן דומה, בתגובה לאירוסין של ג'ורג', מנסה ג'רי גם הוא להתחייב לבת זוגו החדשה, ומבין מהר מאוד שהוא לא בנוי לכך.

פרקים אחרים בוחנים באופן ביקורתי את התנהגותם של הגיבורים המרוכזים בעצמם עד רמה של הפרת אחריות משפטית ואזרחית, בין אם מדובר בהתעלמות מאדם שהוא קורבן לפשע, בין אם מדובר בהשפעה של כנות עסקית על בריאות הציבור, כמו בפרק על הגלידה יוגורט, או בחשיבות של אחריות ביחסים אינטימיים, בפרק שבו איליין מתלבטת כיצד להשתמש באספקת אמצעי המניעה המוגבלת שלה. בפרק "חנות הספרים", ג'רי תופס את דודו ליאו מפלח ספר בחנות ספרים ומתלבט אם לדווח עליו, ומעלה שאלות על האיזון בין חובות אישיות לחובות אזרחיות. פרקים רבים אחרים מראים כיצד אחריות חברתית המתבטאת בהתנצלות יכולה להשפיע על יחסים בינאישיים ולהעניק שלווה. תמה נוספת שחוזרת על עצמה היא ההשלכות של מתן עצות לא מושכלות.

שיעורים ביחסים, אתיקה ונורמות חברתיות: סיינפלד היא רחוב סומסום למבוגרים - אילוסטרציה

דמויות עם אובססיה קרינג'ית

סיינפלד ורחוב סומסום דומות זו לזו לא רק במסרים החינוכיים ובאווירה הקומית הקלילה, ואפשר גם לראות הקבלה מסוימת בין הדמויות בסיינפלד לבין הדמויות ברחוב סומסום. ג'רי סיינפלד הוא כמובן קרמיט הצפרדע. כמו קרמיט, ג'רי משמש פעמים רבות כקול ההיגיון, וכמותו הוא הדמות המרכזית סביבה נסובים רוב הסיפורים, כשהוא מוצא את עצמו בסופו של דבר מנהל את הכאוס שיצרו הדמויות האקסצנטריות בחייו.

איליין בניס היא הילדה בת השש מהחבובות הידועה באנגלית בתור Prairie Dawn. כמותה היא נמרצת, עצמאית ובעלת אישיות חזקה עם יכולת מנהיגות שלא חוששת להביע את דעתה. ג'ורג' קוסטנזה הוא כמובן אוסקר (או מוישה אופניק בגרסה הישראלית). לשניהם יש תפיסת עולם פסימית והם נוטים להתלונן על זוטות. בשני המקרים הציניות והרטנוניות שלהם היא מה שהופך אותם למצחיקים. קריימר הוא עוגיפלצת, כל אחד מהם הוא אישיות אייקונית ואקסצנטרית בדרכו. שניהם מאופיינים בהתנהגות בלתי צפויה, והרעיונות המוזרים של קריימר מהדהדים את האובססיה של עוגיפלצת לעוגיות ואת תעלוליו המוגזמים. ואפשר לטעון גם שניומן הוא מר סופר (הרוזן). לכל אחת מהדמויות יש אובססיה קרינג'ית והן מבטאות אותה באופן שמשנה מיד את הדינמיקה של כל סצנה שהן נכנסות אליה.

הצד הלא-אפל של הטלוויזיה

בתקופה שבה התכנים שאנחנו מתבדרים מהם נוטים להזדקק לנושאים אפלים, ודמויות בעלת מוסר מפוקפק המנווטות בעולמות מלאים בשחיתות, אלימות והונאה, סיינפלד מרשימה בהיותה דוגמה מרתקת שעומדת במבחן הזמן, לכך שאפשר לייצר תוכן מבדר, ועדיין לעסוק בנושאים כמו אתיקה אישית, נורמות חברתיות ואכזריות חברתית.

בעוד שנטפליקס נראית כמו חלון ראווה של בית מטבחיים, כשכל סיפור בה יותר סנסציוני מהשני, סיינפלד מתמקדת במצבים יומיומיים שרלוונטיים לכולם. זיוף חברתי, דילמות ביחסים והתלבטויות אתיות הם עניינים לכאורה טריוויאליים, שאולי לא נראים מושכים כמו תוכניות על אנשים שמסכנים את חייהם או מקריבים את חיי אחרים. אבל הלקחים שלה, שמזכירים לנו "איך להיות טובים יותר", אולי רלוונטיים יותר לחיינו מאשר סדרות על רוצחים סדרתיים ושקרנים פתולוגיים.

התוכנית משתמשת בהומור כדי לחקור ולבקר התנהגות אנושית ומזכירה לנו שאנחנו לא זקוקים בהכרח לדרמה ולתרחישים קיצוניים כדי לדון בשאלת הטוב מול הרע, ושהגזמה קומית יכולה להיות כלי חזק שמאפשר להדגיש את ההשלכות של התנהגויותינו. לעתים קרובות, הדמויות בסיינפלד הן פגומות וכאלה שמקבלות החלטות מפוקפקות מבחינה מוסרית. עם זאת, ההשלכות מובילות בסך הכל למבוכה, לנידוי חברתי סמלי או לאסון קומי, והן משמשות אזהרה מפני המלכודות שטומנות לנו אנוכיות, אימפולסיביות והתעלמות מהצרכים של אחרים.

סיינפלד מזכירה לנו שקומדיה לא חייבת להיות מטומטמת וריקה, ושבשימוש נכון, היא כלי יעיל לעודד התבוננות פנימית על נושאים אתיים ולעורר מודעות עצמית. בימים שבהם הטלוויזיה מרוכזת בצדדים האפלים של הטבע האנושי, סיינפלד מזכירה שאפשר גם לבדר ולעניין קהל באמצעות תוכן שמתמקד באחריות אישית וחברתית, מבלי לוותר על ההומור או על הצופים.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page