שביל הבריחה: כשהחיפוש אחר ריפוי נפשי הופך לבעיה עצמה
עודכן: 22 באוק׳
בורדרליינים נוטים לג'נגל בין גישות טיפול ומטפלים שונים כדי למצוא מרגוע לנפש או מושיע תורן שיציל אותם מהמצוקה. מתי מסע החיפוש הופך למנגנון של הסחות דעת ולבריחה מההתמודדות עם הבעיה עצמה?
לאחרונה קראתי, או ליתר דיוק האזנתי לספר צנוע אך עמוק ומחודד שכתב מטפל אמריקאי בשם צ'רלס סי מקקורמאק על עבודה עם זוגות הסובלים מהפרעות אישיות. הספר נקרא Treating Borderline States in Marriage: Dealing with Oppositionalism, Ruthless Aggression and Severe Resistance.
מנקודת מבטו של מקקורמאק, שאת ספרו אפשר לקרוא בחינם אונליין, הפרעת אישיות גבולית ניתנת להבנה באופן יסודי כקושי בהרגעה עצמית, שמקורו בטיפול הורי מוקדם שלא היה טוב דיו, ולכן לא איפשר לאדם בינקותו לפתח מנגנונים פנימיים לוויסות רגשי. הורות שאינה מספקת — מזניחה או פולשנית יתר על המידה, למשל, משאירה את הילד ללא יכולת להפנים "נוכחות מרגיעה" אמינה.
כתוצאה מכך, אנשים עם הפרעת אישיות גבולית מתבגרים ללא הכלים הרגשיים הנדרשים לוויסות מצוקה באופן עצמאי, ובמקום זאת פונים להתנהגויות הרגעה עצמית בלתי מסתגלות כמו פגיעה עצמית, שימוש בסמים, או דפוסים זוגיים כאוטיים.
אלף גוונים של בריחה
הסובלים מההפרעה המייסרת הזו מפתחים כל מיני אסטרטגיות חיצוניות כדי להתמודד עם רגשות עוצמתיים ועם מצוקה פנימית. אף שההתנהגויות האלו עשויות להעניק הקלה זמנית, חלקן מסוכנות ומביאות לתוצאות שליליות משמעותיות, ומנציחות מעגל של חוסר ויסות ומצוקה.
פגיעה עצמית, כמו חתכים או כוויות, היא התנהגות נפוצה של הרגעה עצמית אצל אנשים במצב הזה. היא מספקת תחושת שחרור מכאב רגשי עוצמתי, תחושת שליטה, או אפילו מנגנון לקרקוע במצבים של ניתוק או דיסוציאציה. עם זאת, פגיעה עצמית משאירה לעתים קרובות צלקות פיזיות, מגבירה תחושות אשמה ובושה, ועלולה להוביל למצב מסכן חיים.
צריכת אלכוהול וסמים משמשת לעתים קרובות להקהיית רגשות עוצמתיים או לבריחה מתחושות פנימיות בלתי נסבלות. למרות שהחומרים עשויים להעניק הפוגה זמנית, הם בדרך כלל מחריפים את חוסר היציבות הרגשית, פוגעים בשיקול הדעת, וגורמים לתלות או להתמכרות, שמסבכות עוד יותר את ההתמודדות עם מצבי לחץ.
הפרעות אכילה כמו בולמוסי אכילה, הקאות יזומות, או הגבלות קיצוניות בצריכת מזון, עשויים לשמש גם הם כאסטרטגיות הרגעה עצמית. התנהגויות אלו עשויות לספק תחושת שליטה זמנית או נחמה, אך הן מובילות לבעיות בריאותיות, לתחושות אשמה ולתגבור חוסר הוויסות הרגשי.
במהלך חיי ראיתי מקרוב, בהקשר הזה, התנהגויות אימפולסיביות, כמו בזבוז כסף או הימורים, שיכולות להסיח זמנית את הדעת ממצוקה רגשית או להעניק תחושת ריגוש, אך גורמות לרוב לבעיות כלכליות, לקונפליקטים בין-אישיים ולחרטה, שמחריפים את המאבק הרגשי של הפרט. כמו כן, הייתי עדה להתנהגות מינית מסוכנת, שגם היא אסטרטגיה נפוצה, שלעתים מספקת תחושת אישור, חיבור, או הסחת דעת מכאב פנימי, ומביאה איתה שלל מחירים אחרים.
אמנות הסחת הדעת
ההאזנה לספר של מקקורמאק והמחשבה על זוגות ומטופלים, וכאמור גם על קרובי משפחה שכפי הנראה סבלו מבעיה כזו ביחד או לחוד, גרמה לי לשאול את עצמי אם סוג מסוים של חיפוש אחרי טיפולי גוף-נפש יכול להיתפש גם הוא כאחת מההתנהגויות ההרגעה העצמית הלא אדפטיבית הקלאסיות.
בעוד שטיפולים מבוססי גוף-נפש טומנים בחובם פוטנציאל משמעותי עבור אנשים עם הפרעת אישיות גבולית, האופן שבו אנשים אלו ניגשים לטיפול עלול לעתים לשקף את אותם דפוסים לא-אדפטיביים הנראים בהתנהגויות הרגעה עצמית אחרות. למרות אופיים החיובי לכאורה, טיפולים כאלה עלולים להפוך לביטוי נוסף של חוסר ויסות רגשי, הימנעות ותלות חיצונית, ולהוביל להשלכות שליליות.
מאחר שמאפיין מרכזי של ההפרעה הוא הסתמכות על מקורות חיצוניים —אנשים, חומרים או פעילויות — כדי להתמודד עם רגשות מציפים, הרי שבעוד שטיפולים מבוססי גוף-נפש נחשבים לרוב לחלופות חיוביות, הם עלולים להפוך למנגנון חיצוני נוסף לוויסות.
טיפולים מבוססי גוף-נפש יכולים לשמש גם כאמצעי להימנעות מעבודה רגשית עמוקה. בורדרליינים מתקשים לעיתים קרובות להתמודד עם רגשות כואבים וטראומות לא פתורות, וטיפולים מבוססי גוף-נפש, על אף הפוטנציאל התרפויטי שלהם, עלולים לשמש כהסחת דעת.
לדוגמה, טיפולים כמו עיסוי או טיפולים אנרגטיים עלולים לאפשר לאדם להימנע מעימות עם רגשותיו הכואבים, באופן שמונע התמודדות עם שורש המצוקה ומנציח את דפוס החיפוש אחר הקלה מיידית במקום עיסוק בתהליך ריפוי משמעותי.

משיח לא בה
דינמיקה מרכזית ביחסים של אדם עם ארגון נפשי בורדרלייני היא מעגל של אידאליזציה של האחר והפחתת ערך, ודינמיקה זו עשויה להתבטא גם במעורבותם בטיפולים מבוססי גוף-נפש. מטפלים כמו מדריכי יוגה, מורי מדיטציה או מטפלים סומטיים עשויים לעבור בהתחלה אידיאליזציה ולהיראות כ"משיח" מושלם לכאבם של המטופלים.
אולם כאשר המטפל אינו עומד בציפיות הלא מציאותיות, או כאשר הפצעים הרגשיים העמוקים של האדם נותרים לא פתורים, אותו מטפל עלול להפוך לאשם ולמאכזב. מעגל זה מוביל לנטישת מטפלים וחיפוש אחר חדשים, מה שמונע יצירת קשר עקבי ואמון, שהם חיוניים לתהליך ריפוי אפקטיבי.
מה שמתקשר ישירות לחיסרון הבא של חיפוש אחרי ריבוי טיפולים: האימפולסיביות ותחושת הדחיפות שבה הם מנסים לתקן את עצמם, עשויות להוביל את המתמודדים הללו לעיסוק במספר טיפולים מבוססי גוף-נפש במקביל. למרות שהדבר עשוי להיראות כמו נקיטת יוזמה וקבלת אחריות, הוא עלול לפגוע ביעילות של חלק מהשיטות.
טיפולים שונים עשויים לסתור זה את זה, ולהשאיר את האדם מבולבל או לא מיוצב. לדוגמה, פסיכותרפיסט עשוי לעודד את המטופל לקבל אחריות על החלטותיו, בעוד שקוראת בקלפים עשויה לחזק תחושות של חוסר אונים על ידי מתן מסרים דטרמיניסטיים. בנוסף, פיזור תשומת הלב בין כמה שיטות מונע מהאדם להתחייב באמת לשיטה אחת או להטמיע את היתרונות של כל טיפול.
פצל לי שיטה
רבים עם הפרעה בורדרליינית סובלים מתחושה עמוקה של פגימות ומצורך בתיקון חיצוני. טיפולים מבוססי גוף-נפש עלולים, ללא כוונה, לחזק גישה זו אם האדם רואה בהם פתרון קסם לבעיותיו, במקום כלים לצמיחה עצמית. תלות זו בתחושה ש"יתקנו אותי" עשויה להוביל לתחושות של חוסר אונים ואכזבה כאשר הטיפול אינו מביא לתוצאות מיידיות, מה שמנציח מעגל של חיפוש ונטישה.
חיסרון זה קשור באופן ישיר לכך שעיסוק בכמה טיפולים עשוי לשמש גם כאמצעי להימנעות מאינטימיות. במקום לסכן השקעה רגשית במטפל אחד או בגישה אחת, האדם עשוי לפצל את תשומת לבו בין שיטות ומטפלים שונים. פיצול זה מאפשר לשמור על הקשרים ברמה שטחית, ולהימנע מהפגיעות הכרוכה באינטימיות רגשית עמוקה. עם זאת, הימנעות זו מונעת יצירת קשרים משמעותיים ותהליכי טיפול אמיתיים שיכולים להוביל לשינוי.
חיסרון שולי יותר אך עדיין אמיתי הוא שבורדרליינים, בגלל האימפולסיביות והפגיעות הרגשית שמאפיינת אותם, עלולים להימצא בסיכון גבוה במיוחד להבטחות לתוצאות טיפוליות לא מבוססות מדעית או מניפולטיביות.
לסיום, הנטייה של בורדרליינים להתלהב מטיפול חדש יכולה להיות תוצאה של כל הדברים הללו גם יחד: תחושת פגימות, הבטחה לתיקון פסיבי המגיע מבחוץ, אימפולסיביות. ההתלהבות הזו עשויה להתפשט גם לסביבה בצורה של דרישה מחבריהם או בני משפחתם להפגין תמיכה ואמונה בדרכם החדשה, גם כאשר הקרובים חשים באופן אינטואיטיבי או גלוי בסתירות או בסיכונים הכרוכים בכך.
הספקנות מצד הקרובים - המבוססת לעתים על מודעותם למורכבות ההתמודדות של האדם - עשויה להתפרש על ידי האדם הסובל כדחייה או כחוסר הערכה, ולהוביל לקונפליקטים ולתחושת נטישה שמעמיקים את הכאב הרגשי.
כלומר, בעוד שטיפולים מבוססי גוף-נפש יכולים להוות מרכיב משמעותי בתהליך ההחלמה של אנשים עם BPD, יש לגשת אליהם בזהירות ובמודעות. כאשר פרקטיקות אלו נתפשות כפתרונות חיצוניים ולא כחלק ממסגרת טיפולית כוללת, הן עלולות לשכפל דפוסים שליליים ומסוכנים.
יחד עם זאת, בניגוד לדרכי ויסות לא אדפטיביות בעליל כמו צריכת סמים, פגיעה עצמית, או התנהגויות אימפולסיביות אחרות שנמנו בתחילה, אשר מסכנות בעיקר את העצמי, החיפוש אחר טיפולים מבוססי גוף-נפש הוא קטגוריה רחבה ומגוונת. אמנם החיפוש הזה עלול לחזק תלות יתר והימנעות מעבודה רגשית, אך הוא גם יכול להוות פלטפורמה חיובית שעל גביה האדם עם ההפרעה יכול ללמוד לנהל טוב יותר את הקשיים שלו.
בטיפולים אלו (יותר מאשר בסקס עם זרים, נהיגה תחת השפעה או החלטות כלכליות נמהרות), טמונה האפשרות לפיתוח כלים בריאים לוויסות רגשי, לחיזוק החוסן הפנימי וליצירת שינוי הדרגתי בדפוסי ההתמודדות. כאשר המעורבות בטיפולים נעשית באופן מודע, מאוזן ומשולב בתוך מסגרת טיפולית רחבה, היא יכולה להוות קרקע פורייה לצמיחה, להפחתת מצוקה ולהשתלבות במסע ההחלמה.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




