אכפתיות בערבון מוגבל: כשהאמפתיה נעלמת עם הפרידה
עודכן: 22 באוק׳
שלוש רמות של אכפתיות מסבירות איך בן זוג יכול להשקיע שנים בילדים שאינם שלו - ואז להיעלם בלי הסבר וללא חרטה
נורית (שם בדוי), בסוף שנות ה־40 לחייה, משתקמת מפרידה קשה וארוכה מבן זוג שלא היה אבי התאומות שלה. הם היו יחד מעל עשור, שבמהלכו, לפחות על פניו, נדמה שמדובר באדם מסור, שנקט פעולות רבות לטובת התא המשפחתי החדש שבנו יחד.
בשנים האחרונות של הקשר התברר שמדובר באדם שפעל מתוך הגנות נרקיסיסטיות קשות, לעיתים אף קיצוניות: אדם שמתקשה לשאת פגיעה בערך העצמי שלו, נוטה לפרש מצבים דרך עצמו, ומגיב בהתרחקות רגשית או באטימות כשהקשר מפסיק לשרת את תחושת הערך והשליטה שלו. לבסוף הם נפרדו. לאורך הדרך נורית הייתה משוכנעת שהקושי היה "רק ביניהם", ושגם אם הקשר עם הילדות ישתנה בעקבות הפרידה, האקס יישאר דמות הורית מיטיבה בחייהן. אני הייתי פחות משוכנעת.
לאחרונה, כשנתיים לאחר הפרידה, התברר שהאקס לא נמצא כלל בקשר - לא עם נורית ולא עם הבנות, שלגידולן סייע ושכלפיהן הפגין חום ואכפתיות במשך כעשור. נורית מתקשה לעכל את המצב הזה.
בשיחה בינינו היא שואלת אם משמעות הדבר שכל ההתנהגויות החיוביות שהפגין לאורך השנים היו מניפולציה שנועדה להבטיח לעצמו מגוון הטבות (והוא אכן יצא נשכר מהקשר ביותר ממובן אחד), כלומר התנהגויות שלא היה מאחוריהן רגש מלכתחילה. או שמא להפך: עצם היכולת שלו להפגין חום ואכפתיות מעידה שהוא כלל לא סובל מהגנות נרקיסיסטיות קשות כפי שהיא חושבת, ושסופו הקשוח של הקשר, ואופייה הקר והמנוכר של הפרידה, הם במידה רבה יותר "אשמתה" מכפי שהיא מוכנה להודות.
אושרי תלוי באושרך
השבתי לה שעל אף שאני מבינה את האופן שבו היא מניחה את השאלה, אני רואה את הדברים אחרת. מניסיוני, בתוך קשר זוגי יכולות להתקיים לפחות שלוש רמות של אמפתיה. לראשונה אני קוראת: happy wife, happy life, כלומר אמפתיה שהאדם מעניק לבת זוגו מתוך ראייה תועלתנית: אם אושרו תלוי באושרו של אדם אחר, מוטב שהאדם האחר יהיה מרוצה.
אמפתיה תועלתנית כזו מבוססת על תפיסת הזולת כ"אובייקט עזר", שתפקידו לשמר את שיווי המשקל הרגשי של האדם הנרקיסיסט. אפשר לחשוב עליה כסחר חליפין: האמפתיה היא מטבע עובר לסוחר. כאשר בן הזוג מפגין קשב או נדיבות, הוא לא פוגש את כאבו של האחר כשלעצמו, אלא מזהה רעש במערכת שעלול להפריע לנוחותו.
כך, אם נורית היתה עצובה, בן הזוג עשוי היה להפגין "אכפתיות" בעיקר כדי למנוע עימות או דכדוך שיעיבו על האווירה בבית. זו "אמפתיה של תחזוקה": חיונית לתפקוד היומיומי של הקשר, אך נטולת עומק רגשי סובייקטיבי. ברגע שהקשר מסתיים וה"חוזה" מופר - אין לאדם אינטרס להשקיע עוד במשאב הזה.
מכאן שהקור המופגן לאחר הפרידה לא מעיד בהכרח שההתנהגות היתה "מזויפת" במובן הפשוט, אלא שהיא היתה פונקציונלית. המנוע שהניע אותה, השקט התעשייתי של הנרקיסיסט, פשוט כבה.

אקרובטיקה נפשית
רמה השנייה של אמפתיה ניתנת לתיאור באמצעות מטאפורה: "עמק האלה זה בדרך לירושלים". אדם עם מבנה נרקיסיסטי זקוק, לא אחת, לתחושה שהוא עושה משהו עבור עצמו. לכן הוא עשוי לחוות כפייה, מחנק ושיעמום או אפילו התנגדות כשהוא מתבקש לעשות משהו "רק" עבור אדם אחר. כשהקשר הדוק וטוב, הוא מסוגל לאקרובטיקה נפשית: לצאת מגדרו עבור הזולת, אם יצליח להציב את הצורך של הזולת על המסלול שמוביל למילוי הצרכים שלו עצמו.
באופן מטאפורי, האדם המאורגן־נרקיסיסטית רוצה להגיע לירושלים. בת זוגו רוצה להגיע לעמק האלה. כשהקשר חזק, הוא מסוגל להסביר לעצמו, ולעתים גם לה ולסביבה, שלא זו בלבד שעמק האלה נמצא בדרך לירושלים, אלא שזו גם הדרך הטובה ביותר, המוסרית ביותר והיפה ביותר להגיע לשם.
אפשר לחשוב על דוגמאות מקבילות: אדם המקפיד על בריאות ומוכן להשלים עם צום לסירוגין של בן הזוג, משום שהוא מסביר זאת כ"בריא יותר"; אדם שמוכן להתאמץ עבור צורך של אחד מילדיו כי הדבר תואם את דימויו העצמי כאב "טוטאלי"; אדם שמוכן להקצות סכומים מסוימים לצורך של בת הזוג משום שהוא מצדיק זאת כהשקעה נכונה.
ברמה זו האמפתיה מתוחכמת יותר, והיא קשורה למבנה "העצמי האידיאלי". כאן הנרקיסיסט אינו פועל רק כדי לשמר נוחות; הוא פועל כדי להזין את הדימוי העצמי שלו כדמות נערצת, מוסרית או מצליחה. במונחים של היינץ קוהוט, הזולת משמש כ"זולת־עצמי" (self-object) — רכיב שנועד לאשרר את תחושת הגדלות.
הדוגמה של טיפול בילדות שאינן בנותיו הביולוגיות היא רלוונטית במיוחד: כל עוד הוא נתפש בעיני עצמו ובעיני סביבתו כ"אבא המושלם", כ"מציל" המשפחה, הוא עשוי להשקיע חום ואכפתיות רבים - משום שהילדות הן "הדרך" שלו לחוש עליונות מוסרית או משמעות (ההגעה לירושלים). האמפתיה כאן אמיתית מבחינה חווייתית, אך היא תלויה לחלוטין בנרטיב.
ברגע שההשקעה בילדות מפסיקה לשרת את הדימוי העצמי, או שהפרידה הופכת אותה ל"מסלול שלא מוביל לירושלים", האמפתיה עשויה להיעלם. כך אפשר להבין למה נעשה הניתוק מוחלט: ללא רווח של דימוי עצמי, פעולה למען האחר היא נטל ריק מתוכן.
באמת אכפת לי
שני סוגי האמפתיה האלה שונים מן הסוג השלישי, הרמה הגבוהה ביותר שאליה אפשר לשאוף בקשר. זו אמפתיה שמאפשרת לאדם לעשות משהו עבור אדם אחר לא משום שזה מיטיב עמו עצמו, כלומר לא מכוח עיקרון ה־happy wife happy life, וגם לא משום שהוא צריך לשכנע את עצמו או להתאמץ לשכנע שעמק האלה היא הדרך הקצרה ביותר לירושלים. ברמה הזו האדם מוכן לצאת מגבולות עצמו עבור הזולת פשוט משום שהזולת מעוניין במשהו מסוים, נניח לבקר בעמק האלה.
אמפתיה אינטר־סובייקטיבית, ראיית האחר כסובייקט, מבוססת על היכולת להכיר בקיומו הנפרד והעצמאי של הזולת. בניגוד לשתי הרמות הקודמות, היא אינה זקוקה לתירוץ, לרווח משני או להתאמה לנרטיב אישי. היא נובעת מהיכולת לשאת בתוכך את כאבו של הזולת גם כשזה לא נוח וגם כשזה לא "משתלם".
במילותיו של מרטין בובר, מדובר במעבר מיחס של "אני־הלז" (I-It) ליחס של "אני־אתה" (I-Thou). אדם בעל יכולת כזו ימשיך לדאוג לרווחת ילדים שגידל גם לאחר פרידה כואבת, משום שהוא מבין שהם יצורים חיים עם רגשות וצרכים, ללא קשר לשאלה אם הוא בתוך הקשר הזוגי או מחוצה לו.
היעדרה של רמה זו אצל האקס של נורית מאפשר לו למחוק עשור של קשר. מבחינתו, מרגע שהמסגרת התפרקה, הנפשות הפועלות חדלו להיות רלוונטיות, משום שמעולם לא נתפסו כסובייקטים נפרדים בעולמו, אלא כשחקנים בדרמה האישית שלו. כשמסתכלים על כך, אפשר להבין כיצד אדם מסוגל להפגין את שתי הרמות הראשונות של האמפתיה כל עוד הקשר בתוקף: התנהגויות אלו אינן בהכרח "מזויפות" או "נצלניות". הן פשוט אמפתיה מסוג מסוים.
אמרתי לנורית גם שבמקרים רבים יש לאנשים די רכיבים טובים בתוך קשר זוגי כדי להחזיק קשר לאורך זמן, גם אם צד אחד לא יגיע לעולם לרמה השלישית. משהו עשוי להישאר חסר, אך הקשר עדיין יכול להיות מספק. עם זאת, הניתוח הזה מסביר גם מדוע כאשר הקשר הספציפי שלהם הסתיים, הסוף היה קר, מנוכר ולעתים אכזרי: לא נותרה בו כמעט חמלה, עד כדי כך שנורית החלה להטיל ספק באותנטיות של הקשר כולו.
שני הסוגים הראשונים של האמפתיה מתקיימים, מעצם טבעם, בתוך מסגרת קשר פעילה. אין להם יכולת ממשית להתקיים מחוץ לה. לעומת הסוג השלישי, שיכול להתקיים גם לאחר פרידה, ואולי דווקא אז נבחנת נוכחותו.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




