top of page

רוצים ליהנות יותר? תתחילו ליהנות פחות

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
13 בינו׳ 2022
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 22 באוק׳

אם נבין מהו דופמין ולאיזה שינויים התנהגותיים הוא יכול לגרום, נוכל לשפר את המוטיבציה וההנאה שלנו. הבעיה היא שלרוב אנחנו עושים בדיוק את ההיפך ממה שאנחנו צריכים

אחד החומרים המשפיעים ביותר על מצבנו הרגשי והמנטלי הוא הדופמין. ולמרות זאת, רובנו לא יודעים עליו מספיק. וזה חבל, משום שהבנה עמוקה יותר של תפקידו של הדופמין ואופן הפעולה שלו במוח יכולה לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר, ובמיוחד לשמר את רמת המוטיבציה וההנאה שלנו לאורך זמן.

דופמין הוא חומר שמתפקד בגופנו גם כהורמון וגם כמוליך עצבי. המושגים הטכניים האלה הם פחות חשובים. מה שחשוב להבין הוא שדופמין הוא כמו המרקר שאיתו המוח צובע חוויות באופן שמסמן לנו: אני רוצה לעשות את זה שוב. דופמין מעורב ביצירת תחושת מוטיבציה, בהתעוררות של סקרנות, בלמידה, ברצון לגלות את הסביבה ובתפקודים רבים אחרים. כל אלה אספקטים שקשורים לערך האבולוציוני שרמת דופמין תקינה מספקת: הגדלת הסיכוי שלנו להתרבות, גם מבחינת העמדת צאצאים וגם מבחינת ריבוי משאבים.

קל יותר לדמיין את זה אם נוסעים אחורה בזמן. בואו נדמיין שאנחנו אנשים קדמוניים במערה. ללא דופמין, ברגע שנגמר לנו האוכל לא היינו יוצאים מהמערה. השתגענו? בחוץ מחכים לנו נחשים, עקרבים, שריפות, אפשר להיפצע וללכת לאיבוד. כלומר, ללא דופמין, ברגע שנגמר האוכל, נגמרים החיים. והרי זה לא כך. אנחנו לא מוותרים בקלות על החיים. דופמין הוא החומר שבזכותו אנחנו שורדים בתרחיש הזה. הוא התרכובת האורגנית במוחנו שגורמת לנו לתכנן תוכנית ליציאה מוצלחת מהמערה. אנחנו נזכרים איפה ראינו איילה, מנסים להבין מתי הזמן הבטוח ביותר מבחינת מזג האוויר לצאת למסע, מסתקרנים לגבי מה שמחכה לנו מעבר להר ההוא. בזכות הדופמין אנחנו מתלהבים מהתוכנית, ויוצאים לדרך.

ותפקידו של הדופמין לא נגמר כאן. נניח שהתוכנית שלנו עלתה יפה, מצאנו שיח תותים ואף צדנו איילה. בשלב זה נחוש במפל של דופמין שוטף את מוחנו. הנאה גדולה ועוצמתית, כמו מפל המטבעות שיורדת במכונות המזל בקזינו. זה נפלא, אבל כמו שכולנו יודעים זה נגמר מהר. למה בעצם הרמה הגבוהה של הדופמין לא יכולה להחזיק מעמד זמן רב? מבחינה אבולוציונית יש בכך הגיון. אם הדופמין ימשיך לעשות אותנו מבסוטים לאורך זמן, לא תהיה לנו מוטיבציה להמשיך ולדאוג לעתיד שלנו, ולא נצליח להתרבות. כלומר, יש הגיון הישרדותי שמסביר את מנגנון העלייה והנפילה של הדופמין. ואכן הדופמין נופל. ולא זו בלבד, אלא שהוא נופל מתחת לרמת הבסיס שהיתה לנו לפני שיצאנו לחיפוש.

מעבר ליתרון ההישרדותי שלה, הנפילה הזו היא פונקציה ביולוגית. בעיקרון, הדופמין מיוצר ומאוחסן בקצות הנוירונים, בתוך שלפוחיות סינפטיות, ומתרוקן לתוך הסינפסות בהתאם לדחף העצבי. תהליך יצירת הדופמין מורכב מכמה שלבים, ומרגע שהמוח שחרר את מאגרי הדופמין שלו, לוקח לגוף זמן לייצר דופמין מחדש ולמלא שוב את השקיקים הקטנים האלה שבתוכם הוא נאגר. אנחנו חווים את המנגנון הביולוגי הזה בכל פעם שאנחנו מרגישים את הדאון שאחרי ההיי. משום שמבחינה ביולוגית זה אכן כך, כגובה ההיי, כלומר ככל שהשתחרר יותר דופמין, כך עומק הדאון.

ומה אנחנו עושים כשאנחנו חווים דאון? מנסים להשיג עוד דופמין, כמובן. והאופן שבו אנחנו עושים את זה הוא בדרך כלל מוטעה ומשיג לנו תוצאות הפוכות מהרצוי. זאת משום שבמרדף שלנו אחרי דופמין, אנחנו טועים לחשוב, באופן טבעי, שככל שנשלב יותר פעולות שמביאות לשחרור דופמין כך יהיה לנו יותר כיף. זה טבעי, על פניו קפה עם כפית סוכר מתוק יותר מקפה ללא סוכר, וקפה עם שתי כפיות סוכר מתוק יותר מקפה עם כפית סוכר.

אלא שהאמת היא מורכבת יותר. חוויית ההנאה מבוססת הדופמין של מוחנו אינה רק תוצר ישיר של הכמות האבסולוטית של הדופמין שהשתחרר, אלא היא גם תוצאה של השינוי היחסי בכמות הדופמין. כלומר, נדמיין סולם של הנאה מ-1 עד 10. כעת נציב עליו פעולה שגורמת לנו הנאה ברמה של 8. הנקודה היא שהפעולה הזו לא תגרום לנו הנאה בגובה של 8 מתוך 10 בכל פעם שהיא תתרחש, משום שההנאה שלנו מהפעולה תלויה בהקשר הדופמיני. אם להנאה ברמה של 8 קדמה הנאה ברמה של 6, הרי שהפעולה הזו תהיה מהנה, כי המוח יתרשם שיש בעקבותיה עלייה בדופמין. אבל אם היא תתרחש אחרי חוויה שנרשמה אצלנו כ-10, לא נהנה, משום שהמוח יחווה ירידה בדופמין. ואם היא תגיע אחרי פעולה שההנאה ממנה היתה זהה לה, כלומר, ברמה של 8, לא נתרגש ממנה גם כן, כי המוח לא יחווה כל שינוי ברמת הדופמין.

הנקודה הזו היא קריטית. אתם מתחילים בוודאי להבין למה דופמין מעורב בבעיות של התמכרות. הרי בהתמכרות השימושים הראשונים מביאים לעלייה גדולה בהנאה, אבל השימושים הבאים מביאים להנאה מתונה יותר. בנוסף, אם המוח חווה בכל פעם ירידה אל מתחת לרמת הבסיס, הרי שהדופמין שמשתחרר כתוצאה מהחומר הנצרך, לא רק שלא יכול לגרום לאותה עלייה יחסית כמו בפעמים הראשונות, אלא שבהדרגה נדרש יותר ויותר ממנו כדי לחזור בכלל לרמת הבסיס.

אנחנו מכירים את הבעיה הזו גם בלי שנהיה מכורים לסמים קשים. למעשה, אנחנו מביאים על עצמנו את האפקט השלילי הזה, ופוגעים לעצמנו בהנאה הבסיסית מהחיים בכל פעם שאנחנו מקלקלים את עצמנו באמצעות מה שאני קוראת לו "כריכי דופמין". כריכי דופמין הם שילוב של פעולות שונות שכל אחת מהן לחוד מביאה לשחרור דופמין. אכילת חטיפים בזמן צפייה בטלוויזיה היא דוגמה לכריך דופמין. הרי צפייה בטלוויזיה מביאה לשחרור דופמין בעצמה, וגם אכילת חטיפים עושה זאת. השילוב בין השניים מייצר כריך דופמין, שגורם לכך שאם אחרי זה ננסה לחזור לאחת משתי הפעולות האלה ללא השנייה, נחווה ירידה יחסית ברמת הדופמין, והפעולה שבמקור היתה מהנה כשלעצמה, תחווה כפחות מלהיבה.

רוצים ליהנות יותר? תתחילו ליהנות פחות - אילוסטרציה

באופן דומה אכילת ארוחה בשילוב גלישה בטלפון היא כריך דופמין (תרתי משמע), שבעקבותיו אכילה ללא הדופמין מהטלפון גורמת לתחושה פחות מהנה. שימוש בחומר ממריץ בזמן אימון ספורט: כריך דופמין, שבעקבותיו אימון הספורט ללא הממריץ לא נחווה כמהנה כפי שהיה במקור. טבילה באמבטיה עם ספר וכוס יין: כריך דופמין. אוננות וצפייה בפורנו: אחד מכריכי הדופמין הנפוצים הבעייתיים של זמננו. בילוי עם הילדים תוך כדי שימוש בטלפון או בליווי גראס: גם כן אחד הכריכים הנפוצים.

אז מה אנחנו יכולים לעשות? לפרק את הכריך. זה בסדר לתת בראש מפעם לפעם. אמבטיה עם כוס יין לא הרגה אף אחד, אבל החיים שלנו לא צריכים להיראות כמו קליפ של היפ הופ, עם בריכה, בחורות בביקיני, וקוניאק קורווזיה. ואת זה אני אומרת בתור חובבת גדולה של קורווזיה. כך שאם אנחנו רוצים ליהנות באופן יותר עקבי בחיים שלנו, כדאי לנו לבחון איפה בחיים שלנו אנחנו מייצרים חפיפה בין יותר מדי פעולות משחררות דופמין, ולהתחיל להרגיע שם.

ההמלצות של עמליה רוזנבלום

ספר: משנתו של דון חואן (הוצאה מחודשת)

איך אפשר בלי קצת פטריות? בהתאם לרוח הזמן רואה אור הוצאה מחודשת של הספר הראשון מבין סדרת הספרים של הסופר והאנתרופולוג קרלוס קסטנדה, ובו מתואר המפגש הראשון שלו עם המכשף האינדיאני-מקסיקני דון חואן והתנסויותיו עם צמחים משני תודעה. למרות היותו הספר הראשון בסדרה, זהו ספר למיטיבי לכת, הצמאים לפרטים הנוגעים לאופנים השונים בהם צמחים הלוצינוגניים משפיעים על התודעה.

הרצאה: כל מה שאתם צריכים לדעת על יערות הגשם

ד"ר מארק פלוטקין הוא אתנו-בוטניסט שמקדיש את חייו לחקר יערות הגשם על שבטיהם ועל הידע הרפואי העצום שלהם. ההרצאה שלו מהנה ומאלפת, והיא מבוא מוצלח לגוף המחקר העשיר והמרתק שלו. ברגע שתשמעו על השאמאן ששלף מאצ'טה כדי לטפל ברגלו הכואבת של פלוטקין, כבר לא תוכלו להפסיק להאזין.

פעילות עם הילדים: יצירת מוזיקה

אני מחבבת במיוחד פעילויות עם הילדים שבהן המבוגרים בנחיתות. אחת מאלו היא יצירת שיר או יצירה מוזיקלית באפליקציית יצירת המוזיקה הוותיקה GarageBand. ניתן להשתמש באפליקציה בכל מיני דרכים, בהתאם לגיל הילדים ולטעמם המוזיקלי. כשהבן שלי היה צעיר מאד הוא יצר שירים על ידי שירת המילים בערוץ אחד ושירת המנגינה בערוץ אחר. היום הוא יודע כבר ליצור שיר עם כמה ערוצים שמייצגים כלי נגינה שונים. אבל עדיין הכי כיף (בעיניי) זה הכנת טרקים מוזיקליים משילוב של מבחר עצום של לופים מוזיקליים מוכנים מראש. וכפי שהבן שלי לימד אותי, אפשר אפילו להכין לבד את הלופים הבסיסיים.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 

פוסטים קשורים

bottom of page