רוצים ליהנות יותר? כך תוכלו לעוף על עצמכם כמו שצריך
עודכן: 22 באוק׳
המוח שלנו מפריש דופמין בתגובה לחוויות חיוביות, אך גם בתגובה לפעולות מתוחכמות יותר כמו חשיבה חיובית. פעולות אלו יכולות לסייע לנו להתמודד עם אתגרים ולהפחית את התלות שלנו במקור חיצוני
ברשימה הקודמת המלצתי להימנע מ"כריכי דופמין", שהם מצבים שבהם אנחנו כורכים ביחד יותר מדי פעולות, שכל אחת מהן לחוד מביאה לשחרור של דופמין במוח. הסברתי שכשאנחנו עושים את זה, נדמה לנו שאנחנו מגבירים את המוטיבציה ואת ההנאה שלנו בחיים, אך למעשה אנחנו פוגעים ביכולת שלנו ליהנות ולחוש מוטיבציה מדברים שמסבים לנו הנאה ושיש לנו מוטיבציה בסיסית לעשות אותם. אבל גמילה זה לא קל, כפי שיעידו מוסדות הטיפול והרווחה, בתי כלא, יצרני המזון המהיר, הדיאטות, ומפתחי משחקי המחשב- כלומר, כל מי שהביזנס שלו הוא ייצור כריכי דופמין או התמודדות עם הנזקים שהם גורמים.
לכן חשוב לי להדגיש שיש פעולה שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לעצמנו להתמודד עם הירידה היחסית בכמות הדופמין, שאנחנו חווים בזמן שאנחנו מתחילים לשנות את דפוס ההתנהגות שלנו. והפעולה הזו קשורה לכך שהמערכת הדופמינרגית במוח ממוקמת גם באזור של המוח הפרימטיבי אבל גם באזור של המוח המפותח ביותר שלנו. כלומר, המוח מפריש דופמין גם בתגובה לחוויות בסיסיות ועזות: שוקולד, סקס, סמים. אבל יש מערכת של נוירונים דופמינרגיים גם בקורטקס הקדם-מצחי, מה שמתבטא, בין השאר, בכך שהמוח מפריש דופמין גם בתגובה לפעולות מתוחכמות יותר, כמו מחשבה מודעת והענקת משמעות.
מכאן נובע עיקרון מהותי ביותר: היכולת שלנו לשפר את הרגשתנו גם בכוח המחשבה בלבד. מדובר בכלי עוצמתי במיוחד במצבים כמו אלה שאנחנו דנים בהם כאן: מצבים בהם אנחנו חווים ירידה בדופמין כתוצאה מכך שאנחנו "נגמלים" מכריכי דופמין, ונמנעים מלהכניס לגוף שלנו חומרים חיצוניים או לעסוק בפעולות המערבות את העולם החיצוני כמו סקס, אוכל או הימורים, למשל. הנקודה החשובה היא שבה בעת שאנחנו משיתים על עצמנו ירידה בדופמין (לצורך עלייה בהנאת הבסיס, כמובן), אנחנו יכולים למתן את הנפילה על ידי הוספת דופמין ממקור עצמוני, אם נעוף על עצמנו כמו שצריך. כלומר, אם נזכיר לעצמנו שאנחנו עושים פעולה שהיא משמעותית עבורנו, עולה בקנה אחד עם הערכים שלנו, וטובה בעינינו.
לדוגמה, נניח שאני מנסה לדבוק בשיטת אכילה המגבילה את חלון השעות שבו אוכלים (צום לסירוגין או 16-8). ובשעות הצום בלילה המאוחר, לפני השינה, ממש מתחשק לי כוס קוניאק קטנה. ככל שאחשוב על זה, הרי ארגיש יותר בבירור את הכמיהה של המוח שלי לשפריץ של הדופמין. אבל אני יכולה לייצר רסס קל של דופמין במוחי גם בלי למזוג לי כוסית. אני יכולה לעשות זאת בכך שאזכיר לעצמי שברגעים אלה הגוף שלי נכנס למצב של צום, והתאים שלי מתחילים לתקן את עצמם, ושאני תורמת כך לשיפור היכולת של הגוף שלי להתמודד עם סוכר וכו'.
זוהי הדרך הנכונה לעוף על עצמנו, ואני רוצה לחדד את התמונה על ידי התמקדות בשתי שגיאות נפוצות בהקשר הזה. הטעות האחת היא זיוף המחשבות החיוביות והטעות השנייה היא שימוש בשיטת המקל והגזר. זיוף המחשבות החיוביות הוא מצב שבו אני מנסה לשכנע את עצמי, למשל, שאני אוהבת מזון מסוים בזמן שבעצם אני לא אוהבת אותו, או שאני נהנית מהצום בשעה שאני למעשה סובלת ממנו. ובכן, לא על זה מדובר. קשה מאד למוח לשקר לעצמו באופן ישיר. אנחנו יכולים להגיד לעצמנו כל דבר, כמובן, אבל אם אנחנו לא באמת מאמינים בזה, הרי שזיוף שכזה יכול לעשות משהו, אבל הוא לא יניב את התועלת שעליה אנחנו מדברים כאן.
אנחנו מדברים על הצמדת הפעולה החדשה לפעולה או למחשבה חיובית שאנחנו באמת מאמינים בה, כלומר, כזו שבאמת מייצרת עבורנו דופמין. הצמדת הפעולה שאינה מייצרת דופמין לפעולה שכן מייצרת דופמין היא ביטוי נוסף ליכולת שלנו להנדס את המוח שלנו כדי להגביר את היכולת שלנו להעדיף פעולות שלא היו חביבות עלינו בעבר, בין אם מדובר בצום, בספורט, בהפסקת עישון או באכילת ירקות.
לצורך העניין, אם אני מוסיפה ירקות שאני לא אוהבת לארוחה העיקרית של היום, המורכבת ממזונות שהם בעיניי בריאים טובים וטעימים (למשל, ארוחת המבורגר טבעוני), הרי שבהדרגה המוח ייצר הכללה, שתגרום לי לקשר בין הירקות שבעבר לא אהבתי לבין מפל הדופמין שמלווה את הארוחה החביבה עליי. הדרך הזאת תעזור לי באופן ספונטני להתחיל להעדיף יותר את הירקות הללו. אבל יצירת הצימוד הזה לא תצלח אם אנסה לחבר את הפעולה החדשה, נטולת הדופמין, לפעולה אחרת שהיא נטולת דופמין בעצמה, כמו העמדת פנים שמשהו טעים לי/מעניין אותי/מהנה עבורי כשהוא לא.
הטעות השנייה כרוכה במענק פרסים לאחר הפעולה שאמורים לפצות אותי על הסבל שלי. למשל, אם אני צמה ואני מנסה להרגיע את עצמי על ידי כך שאני מפנטזת מה אוכל בתום הצום, אני למעשה מחמירה את הסבל שלי. זו טעות חמורה כשם שהיא נפוצה, ולכן חשוב מאד להבין את זה. פרס שאינו תוצאה טבעית של הפעולה שאני עוסקת בה אלא שיש לו מקור חיצוני, גורם לפעולה עצמה להיראות מהנה פחות, ולזמן שאני עסוקה בה לעבור לאט יותר.
אחת הזירות שבה אנחנו נוטים להרבות בשגיאה הזו היא בחינוך ילדים. אם אני רוצה שהילד שלי ישתתף בפעולות הבית, יפנה את הכלים מהשולחן וימלא את המדיח, לא כדאי שאצמיד לפעולה הזו פרסים, כמו בונוס קטן בדמי כיס, יותר זמן במסכים, או קינוח נוסף. תגמול מהסוג הזה פוגע במוטיבציה הבסיסית של הילד לבצע את הפעולה. הדרך הנכונה להגביר את המוטיבציה שלו היא לשבח אותו במהלך הפעולה, כלומר, להצטרף אל המוטיבציה הפנימית שלו. אפשר לעשות זאת על ידי אמירות (אותנטיות) כמו "איזה כיף לי שאתה כבר כל כך בוגר ועצמאי ויכול לעזור לשאר המשפחה," או "תודה רבה שאתה מסדר, עכשיו יהיה לי הרבה יותר נעים בבית הערב".

הנוסחה בהקשר הזה היא פשוטה: דופמין שווה מוטיבציה. במקום שבו יש מוטיבציה פנימית, כלומר, יש אפשרות לייצר דופמין באופן עצמוני על ידי הענקת משמעות חיובית לפעולה, הרי שתגמול חיצוני (הפרס) מייצר גרסה נוספת של אותו כריך דופמין שאנחנו לא רוצים בו, שפוגע ברמת הבסיס של היכולת שלי ליהנות מהפעולה.
ההמלצות של עמליה רוזנבלום
ספר: החוכמה שבחוסר הבטחון: מסר לעידן החרדה (אלן ווטס)
אלן אלן אלן, כמו שאומרת אשתו של אבא שלי, "מה יש להגיד כשאין מה לומר". התרגום החדש הזה לספרו של ווטס משנת 1951 מתאים באופן מושלם לימינו, והיה כמובן מתאים בכל שנה שבה הוא היה יוצא לאור. תקראו את הציטוט הבא ותבינו לבד: "כשהאמונה בנצחי נעשית בלתי אפשרית ונשאר רק התחליף העלוב של אמונה בלהאמין, אנשים מחפשים את האושר בתענוגות הזמן. ואף על פי שהם מנסים לקבור זאת במעמקי תודעתם, הם נותרים מודעים לחלוטין לכך שהתענוגות האלה חולפים. יש לכך שתי תוצאות. מצד אחד, קיימת חרדה שאולי הם מפספסים משהו, כך שהתודעה מרפרפת בעצבנות ובתאוותנות בין תענוגות, בלי למצוא שלווה וסיפוק אף לא באחד מהם. מצד אחר, התסכול מן הצורך לרדוף תמיד אחר טוב עתידי במחר שלעולם אינו מגיע ובעולם שהכול חייב להתפורר בו גורם לאדם לתהות 'מה הטעם'" (וזה רק בעמוד 25).
זהו ספר שמתאים מאוד גם למעריצים מתחילים וגם לוותיקים, ולכל מי שצריך תזכורת לכך שמאחר שאנחנו רודפים אחר הזנב של עצמנו, המינימום שאנחנו יכולים לעשות זה קצת פחות להתאמץ לתפוס אותו.
מדיטציה: רות קינג
רות קינג האמריקאית היא מנהיגה חברתית הפועלת להפיץ את השימוש במיינדפולנס כדי למגר גזענות. המדיטציה הספציפית הזו לא נוגעת לגזענות, אלא היא סריקה קלאסית של הגוף כדי להביא את התודעה למצב מתוח פחות ונוכח יותר. זו אחת המדיטציות הנגישות והאפקטיביות ביותר שנתקלתי בהן ביוטיוב, ובכלל, ואני משתמשת בה לפני אירועים חשובים ומשפחתולוגיים דוגמת ליל הסדר (אל תהיו זחוחים, זה מעבר לפינה).
אפליקציה: Reveri
ד"ר דיוויד שפיגל חוקר כבר כ-45 שנה היפנוזה-עצמית באוניברסיטת סטנפורד. מהמחקר שלו צמחה האפליקציה העניינית והיעילה הזו, שתלמד אתכם איך להשתמש ביכולות של המוח שלכם כדי לשפר את הריכוז שלכם, להפחית חרדות, ולערוך שינויים יסודיים בחיים שלכם בקלות גדולה יותר. האפליקציה לא מושלמת אבל היא אחת הטובות שנתקלתי בהן. שפיגל הוא אדם רציני ביותר, והתרגולים אולי מעט מביכים אבל זריזים ועוצמתיים באופן משונה.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com



