top of page

מבקש להכיר צעירה משכילה (רצוי עם דירה)

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
26 בספט׳ 2019
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 22 באוק׳

כיצד נעלם הדגש הכלכלי ממודעות השידוכים בישראל, ומה החליף אותו? קריאה במאמר על מודעות משנות ה-50 מגלה שהצעירים עדיין מחפשים זוגיות אבל מתמקדים בדברים שונים מאלה שעניינו אותם בעבר

"עבור קרובתי, גברת גלמודה, תרבותית, נתינת אנגליה, עדינה ואצילת רוח, ממשפחה מיוחסת מפורסמת, יעלת חן, בגיל 41, לא בלי רכוש, אני מבקש בן זוג מחוג בעלי השכלה דתיים".

החגים כבר כאן, והרווקות היא נושא בוער – ומתברר שהיא הייתה כזו לפני שנים רבות. המודעה המקסימה הזו מופיעה במאמר "מודעות היכרות ושידוכין בעיתונות שנות החמישים" שכתב אייל גינצברג, ושהתפרסם ב"ישראלים", כתב עת של אוניברסיטת בן גוריון. קריאה במאמר הזה גרמה לי לחשוב: מה אנחנו יכולים ללמוד מהשוואה בין מודעות השידוכים העבריות של אמצע המאה שעברה לבין הפרופילים שגברים ונשים ישראלים מעלים לאתרי השידוכים היום?

"אשה יפה בת 38, משכילה, בעלת רכוש גדול, מעוניינת להכיר אדם בעל מקצוע חופשי או בעל תעשייה". אחד הדברים שלא השתנו הוא אורכו של המסר. אז, כמו היום, המודעות היו קצרות מפני שמטרתן למשוך את הקהל הרלוונטי. ובדיוק כמו היום, גם אז התלוותה בושה לחיפוש אחרי שידוך. "הפנייה לשדכן הייתה כרוכה בהסתרה", כותב גינצברג.

"השידוך בשנות החמישים נחשב לנושא דיסקרטי ולא הרבו לדבר או לכתוב עליו בפומבי. לצד המבוכה שבפנייה לשדכן, השדכנות הייתה עיסוק פופולרי שעסקו בו קרוביהם, משפחותיהם, שכניהם וחבריהם של פנויים ופנויות עד בלי די, לעתים באופן טורדני ממש. שדכנים לא פעם התגוננו מפני תדמית שלילית זו; כך למשל ציין בעל משרד שידוכין בכתבה שעסקה בנושא ב'לאשה': 'הפונה אליי חש בושה אך אין בכך הצדקה. מגיעים אנשים צעירים שהשקיעו בעבודה אך גילו שנותרו לבד'".

הבושה המעיקה והמדכאת הזו, שהיא תוצר של המוסר הכפול שלנו כחברה, עדיין אתנו. הדר זוהר, מאמנת זוגיות בת דורנו, מסבירה את זה היטב בריאיון: "אחד החסמים הבולטים בכל הקשור במציאת זוגיות הוא להצהיר על כך בפומבי, אלא שבלי יצירת הזדמנויות וחשיפה על ידי שימוש בכל המעגלים הקיימים – משפחה, חברים, קולגות וכמובן אתרי היכרויות - לא נצליח למצוא אהבה וזוגיות". זוהר מוסיפה: "יש מי שמרגיש השפלה מלפתוח כרטיס, ויש גם המון שמתביישים שמכרים יראו אותם והתדמית שלהם תיפגע".

במתח המתקיים בין הצורך להיות אטרקטיבי לבין הבושה בצורך עצמו ניסו רווקים ורווקות להגדיר בתמציתיות מדוע הם מושכים ומה הם מחפשים בבן זוג פוטנציאלי, ולעשות זאת באופן הכי קצר וקולע. אין לי שום יומרה לעמוד בפוסט קצר אחד על כל ההבדלים בין התקופות, אבל המחקר המקסים הזה ומקורות מידע נוספים מאפשרים לי לזהות כמה הבדלים בולטים.

גינצברג כותב שהתכונות והמאפיינים שהובלטו במודעות מימים עברו השתייכו לקטגוריות הבאות: גיל, מצב כלכלי (שהתבטא במושגים כמו "בעל רכוש", "בעל דירה", "מסודר בחיים" ואחרים), אופי (מי מנסה לשווק את עצמו היום כ"נחמד" או כ"תרבותי"?), תכונות גופניות, רמת השכלה (שבאופן שהיום הוא לגמרי לא טריוויאלי מוצגת בנפרד מרמת אינטלקטואליות, ובצדק לדעתי), תעסוקה (עם דרגות שהיום קשה להבין את משמעותן, כגון "בעל משרד") ומצב משפחתי (מעבר לכך שבתקופה ההיא הקטגוריה It's complicated לא הייתה מקובלת, מעניין לראות שבחלק מהמודעות יש התייחסות למשפחת המוצא של מבקש השידוך, המתבטא במושגים כמו "משפחה טובה").

מבקש להכיר צעירה משכילה (רצוי עם דירה) - אילוסטרציה

עוד הופיעו שם סטטוס בארץ (אפיון שגם אותו קשה לדמיין בימים של תנועה גלובלית כמו שלנו, ושלמען האמת שימש בעיקר כדי להתגאות בכך שהרווק המפרסם את עצמו משתייך לאליטה של "הוותיקים"), תכונות מגדריות ("גברי" או "נשית", מונחים שהיום אנחנו מעבירים בתמונה אבל הרבה פחות תקין פוליטית לבטא אותם מילולית) וכמובן עדה (שאם להודות על האמת, הייתה במודעות ההן בעיקר ההצהרה על כך שהמשתדך הוא אשכנזי, או במונחים ההם "אירופי").

ההבדל הבולט ביותר בין המודעות הישנות לבין החדשות הוא היחס לאספקט הכלכלי של השידוך. דוגמה לכך היא מודעה זו, שפורסמה על יד משרד שידוכין ונחשבת טיפוסית: "למטרת נישואין, בחור בן 27 נחמד, יליד פולין, ותיק בארץ, עשיר ומסודר, מעוניין להכיר בחורה, צעירה יפה בעלת הופעה נאה, ממשפחה טובה ומעדה אשכנזית". מודעה אחרת ניסחה זאת כך: "למטרת נישואין, אקדמאי, רווק, 35, בעל עמדה ציבורית וכלכלית, מבקש רווקה (לא גבוהה) יפה ומסודרת. תארי חיצוניותך ושאיפותיך, גיל ומקצוע".

לפעמים היו מודעות שבהן המפרסם דרש באופן מפורש שבן או בת הזוג הפוטנציאלי יהיה אטרקטיבי מבחינה כלכלית. משעשעת במיוחד המודעה הבאה, שהיום קשה מאוד לדמיין את פרסומה: "בעל עסק (28), גבוה, אירופאי, מבקש להכיר צעירה משכילה בעלת הופעה (רצוי עם דירה) עד גיל 24". מחבר המחקר מביא דוגמאות נוספות כמו: "עבור ידידי, בעל תעשייה בן 32, קומה בינונית, מדבר עברית, גרמנית ואונגרית [כך במקור], בעל מכונית פרטית, אני מחפש בחורה מתאימה למטרת נישואין, רצוי עם סכום של 40-50,000 ל"י", או "אלמן בן 50, עשיר מאוד, בעל בית גדול בתל אביב; אלמנה עשירה בעלת 100,000".

סקירת המלצות של אנשים המחשיבים את עצמם כמומחים לאתרי היכרויות מראה שהיום הדגש הוא על יצירת דימוי מושך פיזית ונפשית. אחת מהן היא היועצת הזוגית ד"ר אורית ארבל, שדבריה מופיעים באותו ריאיון. היא מסבירה לרווק המתחיל: "עדיף לכתוב טקסט קצר וקולע, ולזכור שככל שיש יותר תחומי עניין ועיסוק כך נראה האדם מעניין יותר. טיפ נוסף הוא להימנע משליליות, שזה אומר לא לציין מה אנחנו לא אוהבים ולא רוצים בקשר שלנו". ומה לגבי התמונה? "צריך לחייך, חיוך תמיד כובש ומושך", היא מסבירה. "וגם לחשוף קצת עור. אל תבחרו תמונה עם חולצת גולף שמסתירה אתכם. חולצות אחרות שנחשבות ליותר פתוחות מאפשרות לגלות את האדם שמאחורי הבגדים".

רווקים ורווקות בימינו מספרים על היותם ייחודיים, מסקרנים (ועל כך תעיד גם מרכזיותו של רכיב הציטוט בפרופילים, שלא לומר כמות הנחתומים שאינם מעידים על עיסתם) ומושכים פיזית. לעומת זאת, בעבר כותבי המודעות התעכבו הרבה יותר על הפוטנציאל הכלכלי. גינצברג מתייחס לכך: "ניתן להבין זאת על רקע התקופה של שבר כלכלי, שבה פנויים ופנויות קשרו את חוויית האהבה להיחלצות מכלכלת המחסור וביקשו למצות את הטוב ביותר מן המצב הקשה. במציאות כזו, סביר שאנשים יפעלו על מנת לשפר את מצבם, בעוד אחרים, בעלי אמצעים, ינצלו את המצוקה כדי להדגיש את יתרונם הכלכלי".

ההקשר הכלכלי קריטי, אבל אי אפשר לומר שצעירים היום יותר בטוחים כלכלית או פחות חומרניים מאשר בעבר. זו הסיבה לכך שאני חושבת שההשוואה למודעות בנות זמננו מציגה גם את התעצמותו של המיתוס הרומנטי, השתנות היחס לגוף (שגורמת לנו להרגיש שמי שרוצה אותנו בזכות הקוביות בבטן הוא אותנטי יותר מאשר מי שרוצה אותנו בגלל החריצות שהשקענו בקריירה מכניסה), והאמונה שאהבה מבוססת על קסם נסתר ומיידי יותר מאשר על תהליך ועל התאמה ערכית, אינטלקטואלית או תרבותית במובן העדתי הרחב.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page