top of page

כשהקול הפנימי שלנו הופך לאויב, זה הזמן להפשיל שרוולים

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
9 בספט׳ 2021
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 22 באוק׳

הקול הפנימי שלנו עלול להפוך לעיתים למקור הקושי העיקרי בחיינו, והדרך להתגבר עליו היא לנהל מולו דיאלוג שמתמקד בסבל שהוא גורם. תשובה לקוראת

"בס"ד

שלום עמליה, אני מקווה שתוכלי לעזור לי בהתכתבות. אני חרדית ובשנים האחרונות התחזקתי מאוד בתחום הצניעות. קראתי הרבה על הלכות שקשורות ליחסים בין גברים לנשים, ואני יודעת שגברים ונשים שאינם נשואים זה לזה צריכים לשמור על דיסטנס ביניהם. בגלל זה בחרתי באופן אישי לעבוד רק עם נשים, ולמעשה אני ממש משתדלת אפילו לא לדבר עם גברים.

הבעיה היא שבעלי מתנהג אחרת ממני. ביקשתי ממנו שיעבוד רק עם גברים אך הוא טוען שבתחום שלו זה לא מציאותי. בפועל הוא עובד עם נשים שאינן שומרות מצוות. סגנון התקשורת שלהן שונה לחלוטין מזה שמקובל עלי. הם פונות אליו בשמו הפרטי, רושמות לו בוואטסאפ בוקר טוב ומוסיפות סמיילי. בשיחות חולין הן שואלות אותו לשלומו, ואני מתרשמת שבמשרד מתנהלות הרבה שיחות ידידותיות ולא רשמיות בכלל.

הדברים האלה מאוד מפריעים לי! ברמה האישית, צורם לי שבעלי יהיה נחמד לאישה אחרת והיא תהיה נחמדה אליו. ואני מרגישה שההלכה מגבה את הרגש שלי. לדעתי ההלכה מגבה את התחושה שלי שהדיבור בין גבר ואישה בעבודה צריך להיות מוגבל לענייני עבודה. אלוקים ייעד בן זוג אחד בלבד לכל אחד, ולכן אני חשה כעס על בעלי על כך שהוא עובד איתן ועל כך שהוא נחמד אליהן.

למעשה, מאז שגיליתי שבעלי עובד עם נשים, מצבי הנפשי מאוד החמיר. כמעט כל יום עובר עלי בסבל, מתח וחרדה. אני עסוקה באופן אובססיבי בשאלות כמו: איך הוא ידבר איתן היום? מה היום הן תכתובנה לו? מי תתקשר אליו היום? האם יתעניינו שוב בשלומו? האם יצחק איתן?

התוצאה היא שממש קשה לי לתפקד בימים א-ה, ורק בשישי שבת, כשבעלי לא עובד ונמצא סוף סוף איתי, אז אני רגועה וחשה קרבה אליו. למרות שלעיתים גם בשישי-שבת יש לי מחשבות על ההתנהגות של בעלי עם נשים בעבודה במשך השבוע. האם יש לך רעיון איך אני יכולה להשתחרר מהסבל? אשמח אם תנסי להיכנס לנעליה של שומרת מצוות ולייעץ לי.

בתודה רבה,

ד'"

ד' היקרה,

תודה רבה שכתבת לי ושהסכמת שאענה לך במדור. כפי שכתבתי לך, אני חושבת שאנשים רבים סובלים מייסורים דומים, עם ובלי קשר להלכה, ולא לכולם יש אומץ להודות בכך ולבקש פרספקטיבה מקצועית. אני מקווה שבעזרתך נוכל לסייע גם לאחרים.

כשהקול הפנימי שלנו הופך לאויב, זה הזמן להפשיל שרוולים - אילוסטרציה

קודם כל, אני רוצה לומר: איזה סיוט! אני לא מקנאה בך. החוויה שלך היא עינוי מתמשך. מאוד קשה להרגיש רמה כל כך גבוהה של חוסר ביטחון בתוך הבית, בזוגיות, במקום שאמור להיות המקום הכי בטוח שלנו. כמה כואב להרגיש מאוימת ברגע שבן הזוג יוצא מהבית. כמה מעיק לטפס על הקירות כל השבוע בדאגה ולהרגיש שאת מסוגלת לנשום רק כשבעלך נמצא איתך פיזית באותו מרחב, לפרק זמן ממושך, ולרגע נחלש האיום שטמון בקשר שלו עם העולם החיצוני.

את שואלת אם יש לי רעיון שיכול לעזור לך להשתחרר מהסבל שלך, ואני רוצה להתעכב רגע על השאלה המרשימה הזו. יכולת לשאול אותי איך את יכולה לשנות את ההתנהגות של בעלך, אבל זו לא השאלה שלך. יכולת גם לבקש ממני פשוט לגבות אותך ולהגיד לך שאת צודקת, שבעלך לא בסדר או שהנשים במשרד שלו לא בסדר, אבל זה לא מה שכתבת. נדמה לי שבין השורות את מבינה שחלק מהכאב המייסר שאת חשה נובע גם מאיזשהו פצע פנימי שלך, ולא רק ממה שבעלך עושה. ואני חושבת שזה נכון. מנקודת מבטי כמטפלת ממוקדת רגש, נדמה לי שמה שגורם לך הכי הרבה סבל הוא מעין רדיו פנימי, קול מעורר חרדה, שמדבר אליך מהשנייה שאת פוקחת את עיניך ואומר לך ללא הרף "שימי לב, את בסכנה".

הקול הזה מלווה אותך מבוקר עד ערב, ונותן לך מנוחה רק בסופי שבוע. הקול הזה מתריע ומחריד, ומצביע על סכנות בכל פינה. את כאילו חיה עם חברה מבועתת שחיה לך בתוך הראש וכל הזמן אומרת לך: "את חייבת לבדוק עכשיו! את חייבת לבדוק את הטלפון שלו! אסור לך להפסיק לחשוב על זה! אם תפסיקי לחשוב על זה, יקרה משהו מסוכן נורא! חובה עליך להיות כל הזמן על המשמר. הנה, תראי, הוא כבר עכשיו מרוחק ממך. הנה תראי, למה היא כתבה לו ככה? אל תאמיני לשום דבר. את אולי יכולה לסמוך עליו אבל את לא באמת יכולה לסמוך עליהן".

אני כמובן ממציאה, אבל נשמע לי שזו רוח הדברים. השורה התחתונה היא שאת חיה עם אזעקה שלא מפסיקה לרגע לעבוד. בשלב הזה של חייך, האזעקה הזו - ולא העבודה של בעלך - היא גורם הסבל המרכזי בחייך.

איני מנסה לטעון שאין כל בעיה עם העבודה של בעלך. איני מכירה אתכם, ומנקודת מבט של טיפול זוגי, יש מקום לבדוק מה חוסם אותו להרגיש את המצוקה שלך ולהיות מסוגל להגיב אליה באופן אפקטיבי שירגיע אותך. אבל אני מניחה לרגע את הפן הזה של הסוגיה בצד, משום שלא פניתם אלי כזוג, ואני רוצה להתמקד בתהליך התוך-אישי שלך, עליו את אחראית לבדך.

אני ממליצה לך מאוד לפנות לייעוץ אישי, ובכל מקרה, לנסות לפתוח עם עצמך (אפילו בתפילה, במדיטציה או בכתיבת יומן), מרחב שבו תוכלי לנהל דיאלוג פנימי עם הקול מעורר החרדה שלך. כרגע את והקול הזה מנהלים מרדף. הקול רודף אותך, ולך יש הקלה ממנו רק ברגעים מעטים מדי, שבהם בעלך איתך בבית, ולקול הזה אין דלק שיבעיר אותו.

המרדף נובע מכך שבתגובה לקול מעורר החרדה את עושה מה שכולנו נוטים לעשות: לענות לו, לרצות אותו או להתווכח איתו. אבל אי אפשר לנצח את החרדה במילים. החרדה תמיד תנצח בטיעונים. לא משנה על איזו תשובה תחשבי, המחשבה החרדתית תמיד תמצא איזו זווית שלא חשבת עליה, ותגבור עליך. וגם אם תצליחי לדחוק אותה לפינה ל-24 שעות, ביום ראשון בבוקר היא תרים את ראשה אפילו חזקה יותר.

אז איך יוצאים מזה? מניסיוני המקצועי, הדיאלוג היחיד הפורה שניתן לנהל עם החרדה הוא דיאלוג המתמקד בסבל שהקול הזה מביא לו. בטיפול ממוקד רגש המטפלת תושיב מולך כיסא ריק, ואז תבקש ממך לשבת בכיסא הזה ולתת במה לקול. באופן שאולי יראה לך משונה בהתחלה, היא תעודד אותך לתת דרור לקול הזה, ולאפשר לו להישמע במלואו, בצורה המבעיתה ביותר שלו. לאחר מכן, המטפלת תזמין אותך לחזור לספת הטיפולים ולהתחבר לכאב הגופני והנפשי שהמתקפה של הקול הזה מעוררת בך.

ברגע שתתחברי לסבל הזה, המטפלת תנחה אותך לבטא את התחושות הקשות האלה במילים, ולספר לחברה מעוררת החרדה שלך כמה רע היא גורמת לך להרגיש. כלומר, המטפלת תכוון אותך להניח לגמרי לשאלה אם החברה הפנימית צודקת או טועה, ותמקד אותך רק בהשפעה המזיקה שיש לאופן שבו החברה הפנימית הזו מעבירה לך את המסרים שלה. ככל שתצליחי להביא למפגש יותר עמוק בין החברה שמנסה להגן עליך בדרכים כל כך לא פרודוקטיביות לבין הילדה הפגיעה שבך, כך תחווי ירידה בחרדה.

אני לא יודעת אם את בנויה כרגע ללכת לטיפול, אבל אני יכולה להבטיח לך שיש מטפלות חרדיות ממוקדות רגש מצוינות. מטרת העבודה הזו אינה לכבות את האזעקה שלך לצמיתות ולעודד אותך להתעלם מסכנות, אלא רק להוריד את עוצמתה. כך תוכלי להתמודד עם האתגרים בזוגיות שלך בצורה אפקטיבית, בלי להרוס בדרך את היכולת שלך ליהנות מחייך ומהחיים עם בעלך.

בהצלחה ושוב תודה,

עמליה


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 

פוסטים קשורים

bottom of page