יחד נפתח: הגינה הציבורית כמרחב כושר לנפש
עודכן: 22 באוק׳
העומס על מערכת בריאות הנפש הוא הזדמנות לחשוב על מסלולים עוקפים. למה כדאי להשקיע בפיתוח מרחבי כושר קהילתיים ואיך הם יכולים לקדם את הרווחה הפיזית והנפשית?
גם בימים כתיקונם, אין ביכולתה של מערכת הבריאות להעניק טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי לכל ישראלי שזקוק לכך. לפי השנתון הסטטיסטי של האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, ב-2019 היו כ-59 אלף ביקורים במיון הפסיכיאטרי, בבתי החולים הכלליים והפסיכיאטריים - עלייה עצומה מ-50 אלף ביקורים רק חמש שנים קודם לכן, ב-2014. ההתדרדרות הזו התרחשה כבר לפני 7 באוקטובר.
מאז, כ-30% מפצועי כוחות הביטחון פיתחו מצוקה נפשית; נתון שנשמע אפילו נמוך, כי קשה לדמיין פציעה גופנית שלא מביאה אתה פציעה נפשית כלשהי. בנוסף לכך, חלה עלייה של כ-50% אחוז בהפרעות חרדה באוכלוסייה הכללית, עלייה כמעט זהה של פוסט טראומה ועלייה גבוהה יותר בדיווחים על תגובות סטרס חריפות.
משמעות הדבר היא עלייה משמעותית בצריכת בריאות הנפש, שכוללת עלייה של כ-25% בפנייה לטיפול מרפאתי ועלייה של עד 25% בצריכת תרופות שינה ותרופות נוגדות חרדה ודיכאון. ברור שהשמיכה הקצרה מדי של מערך בריאות הנפש לא יכולה לכסות את כל הסובלים החדשים.
אנדורפינים בחינם
למרות שטיפול אידיאלי עבור ישראלים במצוקה צריך לכלול פסיכותרפיה, תמיכה בקהילה, גישה לייעוץ תרופתי, שירותים פסיכיאטריים במידת הצורך ותוכניות חינוכיות בנושא בריאות הנפש, אנחנו חייבים למצוא דרך מציאותית יותר לגשת לנושא. הדרך הזו היא פעילות גופנית, ולרשויות המקומיות יש אפשרות לקחת חלק פעיל בשיקום הזה.
בעוד שמפגשי טיפול פרטניים וקבוצתיים עם אנשי מקצוע מיומנים בבריאות הנפש יכולים לעזור לאנשים לעבד את הטראומות שלהם, לפתח אסטרטגיות התמודדות מיטיבות ולשפר את רווחתם הרגשית, בהתחשב בעומסים הנוכחיים על מערכת הבריאות, אין זה מעשי לספק טיפול אינטנסיבי ואינדיבידואלי לכל מי שזקוק לכך. לכן, הרחבת הנגישות של מערכות תמיכה רחבות יותר בתחום הפעילות הגופנית היא יותר הגיונית מבחינה כלכלית ויישומית.
כבר הוכח מעל לכל ספק שפעילות גופנית יכולה להביא להקלה בתסמינים של מתח, חרדה ודיכאון. ההשפעה המיטיבה מתרחשת דרך כמה מנגנוני מפתח; הידוע ביותר הוא שחרור אנדורפינים, מוליכים עצביים שעוזרים למתאמנים לחוות פחות כאב במאמץ, ואגב כך משפרים את מצב הרוח.
ספורט מגביר גם את רמות המוליכים העצביים האחרים החשובים, כמו סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין. הכימיקלים האלה ממלאים תפקיד מכריע בוויסות מצב הרוח, וכשהעלייה בהם מגיעה דרך ספורט הם מעלים את המוטיבציה ומגבירים את היכולת שלנו להתמודד עם מתח. יותר מהם, משמע פחות תסמינים של דיכאון וחרדה.
פעילות גופנית מקדמת גם את הייצור של חלבון בשם BDNF. רמות גבוהות של החלבון הזה מקושרות לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי ובמצב הרוח, שני מדדים שרבים מאיתנו יעידו שנמצאים בירידה דרמטית מאז 7 באוקטובר, בצל המלחמה חסרת התקווה שהממשלה דרדרה אותנו אליה. מבחינה פיזיולוגית, פעילות גופנית סדירה עוזרת גם בהפחתת מצבי דלקתיים כרוניים, המקושרים אף הם להפרעות נפשיות שונות, ובמיוחד לדיכאון.
חבר'ה לרוץ איתם
פעילות גופנית עוזרת לנו להתמודד טוב יותר עם המצב המזעזע שאנחנו נמצאים בו גם באמצעות מנגנונים פסיכולוגיים פשוטים יותר. כשאנחנו עושים ספורט, דעתנו מוסחת מעט מהלחץ, ואנחנו זוכים להפסקה קלה ממחשבות ודאגות ("אלוהים, תן לי רק לגמור את חמשת הקילומטרים האלה"). הביטוי הפיזיולוגי של זה צפוי להיות ירידה ברמות הקורטיזול (הורמון הלחץ).
מי שמתאמן באופן סדיר, חווה בדרך כלל גם שיפור בדפוסי השינה ובאיכות השינה, ושינה טובה קשורה קשר הדוק לשיפור במצב הרוח ובתפקוד הקוגניטיבי ולהפחתה בתסמיני חרדה ודיכאון.
מעבר לכך, היכולת להציב לעצמנו יעדים ספורטיביים, קטנים ככל שיהיו, ולעמוד בהם, מגבירה את ההערכה העצמית ואת הביטחון העצמי. תחושה של הישג ודימוי גוף משופר יכולים להשפיע לטובה על הבריאות הנפשית הכללית.
בנוסף, רבים יכולים ליהנות מהאפשרות להשתתף באימונים קבוצתיים או להתאמן במרחב המשותף להם ולמתאמנים נוספים. כך יכולה פעילות גופנית לספק הזדמנויות לאינטראקציה חברתית, והקשרים הנרקמים במסגרת הזו יכולים להפחית תחושות של בדידות. אם אנחנו כבר לא מאמינים ש"יחד ננצח" את החמאס, לפחות יחד עם הקבוצה שלנו, אנחנו יכולים לנצח את הקבוצה היריבה בכדורעף.
שילוב פעילות גופנית בשגרה היומיומית עשוי להעניק מעט תחושה של נורמליות, שחשובה ביותר בתקופה זו של כאוס וחוסר ודאות. כשכל תכנון מראש כפוף לגחמות הממשלה והחיזבאללה, אנחנו מפחדים לקנות כרטיס להופעה יותר מכמה ימים מראש, שלא לדבר על הזמנת כרטיסי טיסה.
רבים תופשים פעילות גופנית כקשה, לא נוחה, ובאופן עובדתי בוודאי שהיא גוזלת זמן. מי שגם ככה מרוט עצבים מהמצב בארץ, צפוי להרגיש שהדבר האחרון שמתחשק לו עכשיו זה להעלות דופק. הדבר נכון במיוחד עבור מי שמתמודדים עם חרדה או עם פוסט טראומה. כששגרת ספורט מחזיקה מעמד לאורך זמן, משתפרת גם הנוירו פלסטיות של המוח (יכולתו להסתכל וליצור קשרים עצביים חדשים), מה שיכול לשפר את התפקוד הקוגניטיבי ואת העמידות בפני מתח פסיכולוגי, וכך לתרום לחוסן נפשי ולרווחה כללית.
המחסום העיקרי הוא כמובן חוסר מוטיבציה, שמונע מאנשים רבים מדי להיעזר בספורט כדרך להתמודד עם לחץ. רבים תופשים פעילות גופנית כקשה, לא נוחה, ובאופן עובדתי בוודאי שהיא גוזלת זמן. מי שגם ככה מרוט עצבים מהמצב בארץ, צפוי להרגיש שהדבר האחרון שמתחשק לו עכשיו זה להעלות דופק. ועם כל הכבוד לאנדורפינים, הם לא מספקים תגמול מוחשי מיידי ברמה של פסטה קרבונרה מוולט מול סדרה טראשית בטלוויזיה.
ספורט והעיר הגדולה
לחסמים האלה מצטרפים חסמים סביבתיים וחברתיים. כשאין מקום בטוח, נוח ומושך להתאמן בו, מתאמנים פחות. מחסור בפארקים, שבילים, ומתקני ספורט מקשה עלינו להוציא את עצמנו להתאמן. מתקנים צפופים ולא מתוחזקים יכולים בקלות להרתיע גם את מי שכבר הוציא את עצמו מהבית. גם עידוד חברתי משחק תפקיד מכריע בהעלאת המוטיבציה; ללא חברים, בני משפחה או רשת קהילתית שמעריכה פעילות גופנית ועוסקת בה, אנחנו עלולים להתקשות למצוא את המוטיבציה להתחיל להתאמן או להתמיד באימון.
כאן נכנסות לתמונה הרשויות המקומיות. עיריות ומתכנני ערים נמצאים בעמדה ייחודית בכל הנוגע ליכולתם להנמיך את חסמי הכניסה לפעילות גופנית. עיר שיש בה תשתית ידידותית להולכי רגל, הכוללת מדרכות רחבות, מעברי חצייה בטוחים ואמצעים למתן את תנועת כלי הרכב, יכולה לעודד אנשים לשלב יותר הליכה ברגל בשגרת היומיום שלהם. גנים מקומיים עם שבילי הליכה, מתקני ספורט ומגרשי משחקים מספקים הופכים פעילות גופנית לנגישה ואטרקטיבית יותר. אבטחת אזורי האימון הציבוריים, הקפדה על כך שהם יהיה מוארים, מאובטחים ומתוחזקים היטב תגביר את השימושיות שלהם.
עיריות יכולות גם לארגן ולקדם תוכניות פעילות גופנית בקהילה, הכוללות שיעורי כושר קבוצתיים, ליגות ספורט ומועדוני ריצה והליכה. תוכניות כאלה יכולות לשפר את התמיכה החברתית הנדרשת לפעילות ספורטיבית ולספק הזדמנויות מובנות לפעילות גופנית. תוכניות קהילתיות המקדמות בריאות נפשית (כמו למשל הקניית כישורי מיינדפולנס) יכולות להיות מופעלות ומודרכות על ידי אנשים שהכשרתם אינה ארוכה ויקרה, באופן שיפחית מעט את הביקוש לספקי שירותי בריאות מקצועיים.
צעד קטן לרווחה
כל דבר דורש כסף, והכוונה אינה שהרשויות המקומיות אמורות לממן את כל היופי הזה לבד, ללא עזרת הממשלה, אלא להסב את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות. יצירת מרחבים המעודדים פעילות גופנית יכולה להיות צעד חסכוני ביותר עבור המדינה, תמיד, ובמיוחד מאז המלחמה.
קידום פעילות גופנית יביא לחיסכון משמעותי בהוצאות של שירותי הבריאות, בראש ובראשונה על ידי הפחתת השכיחות של מחלות כרוניות כמו מחלות לב וסוכרת, אבל גם הפרעות נפשיות.
סימוכין נוספים לטיעון הזה ניתן למצוא בדו"ח של ארגון הבריאות העולמי מ-2018 (More Active People for a Healthier World) שמתווה תוכנית פעולה גלובלית להגברת הפעילות הגופנית ברחבי העולם עד שנת 2030.
כל שקל שמושקע בפעילות גופנית חוזר פי שלושה בדמות חיסכון בהוצאות מערכת הבריאות ואובדן ימי עבודה. ברמה המקומית, פיתוח פארקים והפיכת ערי ישראל לנוחות להליכה יכולים ליצור מקומות עבודה חדשים באופנים רבים, ליצור ולהחיות פעילות כלכלית ולהועיל לעסקים קטנים.
השקעה בתשתיות המקדמות פעילות גופנית היא גישה אסטרטגית וחסכונית ביותר עבור עיריות בישראל. על ידי טיפול בחסמים הסביבתיים והחברתיים לפעילות גופנית, יכולים עיריות ומתכנני ערים להפחית באופן משמעותי את המכשולים הפסיכולוגיים והלוגיסטיים המעכבים את המוטיבציה שלנו להתעמל.
יצירת מרחבים נגישים, בטוחים ומושכים לפעילות גופנית יכולה לטפח תרבות של בריאות גופנית ורווחה, ולעודד שימוש בספורט ובפעילות גופנית ככלים יעילים לניהול מתח ולשיפור הבריאות הנפשית. הצעד הראשון הוא הפיכת הערים שלנו למתאימות יותר להליכה ברגל, מה שיכול אולי להיות הצעד הראשון במסע המטפורי של 60 אלף המייל להחלמתה של המדינה.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




