top of page

הטעות שמקשה עלינו להיפטר מהרגלים רעים

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
24 בפבר׳ 2022
זמן קריאה 6 דקות

עודכן: 22 באוק׳

כשאנחנו מנסים להילחם בעצמנו, אנחנו עלולים להנציח את ההרגלים הרעים שלנו. הדרך הנכונה היא להתרכז בפן החיובי של השינוי שאנחנו מבקשים לחולל

הרגלים רעים - איפה היינו בלעדיהם? מצד אחד, הם מסמלים את האנושיות שלנו, ומצד שני, הם מכבידים עלינו ומקשים עלינו להתפתח. נדמה לי שרבים מההרגלים הרעים שלנו קשורים לאותם "כריכי דופמין" שכתבתי עליהם לא מזמן. כלומר, אותם מצבים שבהם אנחנו ממלכדים את עצמנו במרדף אחרי היי, שרק מרחיק אותנו מתחושת השמחה, הסיפוק והמוטיבציה שאנחנו מבקשים.

הרגלים רעים מגיעים בצורות שונות, אך במסגרת הדיון בשאלה מה הדרך הנכונה להיפטר מהם, אני רוצה להתייחס אליהם בעיקרון כאל סוגים שונים של התמכרות. לצורך העניין, עישון סיגריות, צריכה מוגזמת של וויד או של אלכוהול, אכילה מופרזת, צריכה מופרזת של פורנו, עיסוק בהימורים או חזרה כפייתית למעגל חברתי מזיק או קשר זוגי מאמלל - כל אלה עשויים כמובן להסתיר היסטוריה אישית טראומטית ומורכבת. אבל במקרים מסוימים, או ליתר דיוק, מנקודת מבט מסוימת - אפשר גם לראות בהם מקרים קיצוניים של הרגלים רעים.

מה שהופך אותם להרגלים היא האוטומטיות והמהירות שבה הם יוצאים לדרך. ממש כמו במקרה של הרגלים טובים - ואולי זה אפילו בולט יותר במקרה של הרגלים לא רצויים - עובר רק הרף עין מהרגע שעולה בדעתנו האפשרות לבצע את הפעולה הלא רצויה (למזוג לעצמנו את הדרינק, לקחת את הצ'יפס, לגלגל את הג'וינט, לכתוב ווטסאפ לבן אדם הלא נכון ההוא) ובין הביצוע של הפעולה.

מסדרון קצר ואפל מפריד בין הרגע של הרעיון לרגע של הביצוע, וכשאנחנו לכודים בתוך לופ "ההרגשה הרעה-הביצוע-האשמה-ההרגשה הרעה-הביצוע" של ההרגל הזה, קשה לנו במיוחד להבין מה עובר עלינו במסדרון הזה. חשוב לזכור את קיומו של המסדרון הזה כדי להבין משהו משמעותי לגבי הדרך הנכונה להיפטר מהרגלים רעים. ככל שנוכל להאריך את המסדרון הזה, להאיר אותו, ולהפוך אותו לארוך ומסועף יותר, כך נוכל להחליש את הלפיתה של ההרגל עלינו.

זו הסיבה לכך שמדיטציה ותרגול של מיינדפולנס הן דרכים משמעותיות להפחתת הנוכחות של ההרגלים הרעים בחיינו. תרגול של המודעות שלנו לפרטים, הכוללת גם מודעות גבוהה למצב הפיזי והנפשי שלנו, ומודעות גבוהה יותר לחוויית הצריכה של החומר הלא-רצוי מאירים את המסדרון ומאריכים אותו. מרגע שהמסדרון הופך מואר יותר וארוך יותר, כך עובר יותר זמן מרגע ההחלטה לבין הביצוע, ונפתחות לפנינו יותר הזדמנויות להתעורר מהאוטומטיות שאנחנו נתונים בה ולשנות את התסריט. מודעות רבה יותר לכך, למשל, שאני עצבנית, או רעבה, או עייפה, או בודדה, מייצרת בפועל ירידות מהכביש המהיר שמקשר בין הדחף לבין ההרגל הלא רצוי.

הירידות האלה מהכביש הן הזדמנות להתמודד באופן שונה עם התחושה הלא נוחה שתורמת להתעוררותו של הדחף. ומרגע שמתעוררת המודעות לכך שיש לי הזדמנות לעשות משהו אחר מהרגיל, יש משמעות לכך שנעשה את זה נכון. אני מתחברת כאן לרשימה קודמת שבה ניסיתי לחדד מהי הדרך הנכונה לעוף על עצמנו. ברשימה ההיא הדגשתי שכשאנחנו מונעים מעצמנו כריך דופמין, אנחנו יכולים להקל על הסבל שכרוך בכך על ידי שימוש בקליפה הקדם-מצחית של המוח שלנו, וביכולת שלה לשמש מקור של דופמין שלא תלוי באותו אופן באינטרקציה עם העולם החיצון.

כשאנחנו חושבים על ההישגים האישיים שלנו, על היכולת שלנו להוביל את חיינו למקומות טובים, לחיות באופן שעולה בקנה אחד עם הערכים שלנו, המודעות הזו מלווה בעלייה מסוימת בדופמין. אתם כבר יכולים לראות למה המהלך התודעתי הזה חשוב מאד גם כשאנחנו מנסים להיגמל מהרגלים רעים.

אנחנו יכולים גם להסתכל על זה מהזווית ההפוכה, ולנסח איך לא נכון לנסות להיפטר מהרגלים רעים. הטעות הנפוצה שאנחנו עושים כשאנחנו מנסים להיגמל ממשהו היא להילחם בעצמנו. מלחמה בעצמנו היא פשוט דבר שלא עובד. אנחנו יכולים לדכא התנהגויות מסוימות שלנו לזמן קצר. אנחנו יכולים להחזיק מעמד בלי לריב עם קרוב משפחה מרגיז בארוחת ליל הסדר, למשל, או לא להשתכר במסיבה של המשרד. אבל ניסיון לדכא את ההרגלים שלנו לטווח ארוך מועד לפורענות.

ההסבר העמוק לכך הוא שההרגלים האלה באים לפתור לנו מצוקה נפשית מסוימת, ולכן, כל עוד אנחנו סובלים מהמצוקה הזו, הם בסופו של דבר יבואו לעזרתנו, כמו שומר ראש נאמן. והם יעשו את זה גם אם ההגנה שלהם היא בפועל חיבוק דוב, שהורס אותנו בזמן שהוא מגן עלינו. אבל אם אנחנו רוצים להחליש את אחיזתם בחיינו עוד לפני שטיפול רגשי מעמיק נותן את אותותיו, שווה לנו פשוט לחשוב על זה: כל מה שאנחנו ממקדים בו את מבטנו גדל בחשיבותו מבחינתנו. מסיבה זו, אם בשעה שאנחנו מנסים למגר התנהגות מסוימת, אנחנו שמים את ההתנהגות הלא רצויה במרכז, באופן פרדוקסלי אנחנו דווקא מגדילים את חשיבותה והשפעתה עלינו. כדי לזכור את זה מספיק לחשוב על חווה והתפוח.

אז איך אפשר להחליש התנהגות בלי לחשוב עליה? הדרך הנכונה היא להציב במרכז את התוצאה החיובית שאנחנו שואפים אליה. אם אתם מנסים להפחית את כמות השאכטות שלכם, למשל, ובמהלך הערב אתם מציבים במוקד תשומת הלב שלכם את השאכטה ואת העובדה שאתם אוסרים על עצמכם לעשן אותה, הכוח של הסיגריה עליכם רק יגדל. לעומת זאת, אם תמקדו את החשיבה שלכם בתוצאה שאתם רוצים בה: להיות בריאים, להרגיש שאתם מכבדים את הגוף שלכם, לקום רעננים מחר בבוקר, לישון טוב בלילה - התוצאה המנטלית הצפויה היא שהרווח יתפוס מקום גדול יותר בתודעה שלכם, ואילו השאכטה עצמה תצטמצם בחשיבותה.

אבל המדיטציה לא רק מאריכה את המסדרון ונותנת לנו הזדמנות לבחור דרך אחרת להתמודד עם רגשותינו. נקודה נוספת שעולה גם מגישת ההיפנוזה העצמית להתמודדות עם התמכרויות, בולטת גם במדיטציות שונות ובמיוחד במדיטציה של סדגורו, היא הרעיון שאני איני הגוף שלי. הדיאלקטיקה שלפיה אני אמנם תלויה בגוף שלי אך איני מזוהה לחלוטין איתו, עוזרת לי להבחין בין החשקים והמכאובים של הגוף לבין עצמי. ככל שהזיהוי האוטומטי הזה בין הגוף לבין עצמי מתרופף, כך יש לי יותר אפשרות לבחור איך להגיב לתגובות הגופניות שהובילו אותי בדרך כלל אל הדרינק או אל הקשר הרע.

לצד העקרונות האלה, קיימת שיטה נוספת לפורר את הקשר ההדוק והאוטומטי שבין הצתת הדחף ובין הכניעה לו. שמעתי על הדרך הזו בפודקאסט של אנדרו הוברמן, ואמנם לא התנסיתי בה בעצמי, אבל היא משעשעת ומפתיעה וההיגיון אומר שהיא אמורה לעבוד. השיטה שהוברמן ממליץ עליה לשבירת לולאת ההרגל היא לשלב הרגל טוב אחרי כל הרגל רע.

נניח, למשל, שההרגל שאתם מנסים להפסיק הוא לאכול ארוחת לילה של חטיפים אחרי ארוחת הערב. בשיטה הזו אתם בוחרים הרגל טוב שאתם מנסים לשלב בחייכם - לעשות כפיפות בטן כל יום, לחזור לקרוא פרוזה, לנקות את השיניים בחוט דנטלי, או לא להשאיר כלים בכיור במשך הלילה - ומצמידים אותו לפעולה הלא רצויה. אתם מחליטים על "המחירון" הזה מראש, וברגע שגמרתם לחסל את הדוריטוס באחת בלילה, אתם ממשיכים הלאה לכפיפות בטן.

זה יכול להישמע מוזר, אבל להבנתי יש לפחות שתי סיבות לכך שהשיטה הזו עובדת. הסיבה הראשונה היא שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו פונים להרגל המגונה מתוך איזשהו רגש לא נוח. כשאנחנו מצרפים להרגל המגונה גם הרגל חיובי, שעוזר לנו להרגיש טוב עם עצמנו, הרי שאנחנו על הדרך גם מזכירים למוח שלנו שיש גם דרכים אחרות לגרום לעצמנו להרגיש פחות רע. בהינתן שהצמדנו להרגל הרע הרגל טוב שאנחנו באמת מאמינים בו, אנחנו יכולים באופן הזה לעזור למוח שלנו ללמוד שכשהוא מנסה להרחיק מעצמו את הסטרס של היום שחלף, כפיפות בטן מול הטלוויזיה יכולות להיות אפקטיביות יותר מאשר חיסול פיצוצייה שלמה.

הסיבה השנייה היא שהוספת הפעולה החיובית הופכת את המסדרון למסועף יותר ואוטומטי פחות. במקום שהמסלול יהיה: בא לי שוקולד-אני אוכל שוקולד, המסלול הופך להיות: בא לי שוקולד-אני אוכל שוקולד-אני עושה כפיפות בטן. זהו מסלול הרבה יותר מורכב, וככזה, הוא מייצר לנו יותר ירידות מהכביש המהיר. כל זאת תוך כדי שמירה על העיקרון הקודם של הימנעות ממלחמה בעצמנו ומבלי לשים במרכז את השוקולד.

הטעות שמקשה עלינו להיפטר מהרגלים רעים - אילוסטרציה

ההמלצות שלי

ספרים: שאנטראם

כשתחזיקו את הספר הזה בידיים תחשבו שהשתגעתי. יש בו יותר מ-900 עמודים, וייתכן מאוד שבפעם האחרונה שקראתם משהו בהיקף הזה הייתם בקטע של הארי פוטר. אבל הקריאה בשאנטראם קולחת ומהירה. בימים בהם קשה לצאת להרפתקאות אמיתיות בעולם, אני נסחפתי עם הרפתקאותיו של המספר (שדמותו מבוססת במידה רבה מאוד על המחבר), ושברח מכלא שמור באוסטרליה, רק בשביל להסתבך בפרשיות אהבה, פשיעה ומלחמה בהודו. מבחינה ספרותית שאנטראם הוא לא ספר טוב, אבל מבחינה אנושית ותרבותית הוא ספר גדול.

פעילות משפחתית: ארץ-עיר למתקדמים

מי חשב שאחרי שנתיים עדיין נשב בבית כל כך הרבה ערבים ונחפש פעילות משפחתית, משל היינו מג, ג'ו, בת' ואיימי בתקופת מלחמת האזרחים. אחת הווריאציות החביבות למשחק קלאסי שגיליתי בתקופה הזו נקראת "ארץ עיר קטגוריות", שבה מציבים קטגוריות חדשות במקום ארץ-עיר-חי-צומח-דומם המסורתיות.

הקטגוריות יכולות להיות כל דבר, וככל שהן יותר מתאימות לאופי המשפחה שלכם, כך יותר כיף. אצלנו, למשל, "ספיידרמן" יכול להיות קטגוריה, שמתחתיה אפשר לכתוב באות י': "יורה קורים". ויש גרסה מאתגרת בהרבה, שאותה אפשר לשחק עם ילדים גדולים, והיא נקראת "ארץ עיר אות שנייה". במשחק הזה משתמשים בקטגוריות המסורתיות, אבל ברגע שנבחרה האות, היא צריכה להופיע בתור האות השנייה בכל אחת מהמילים. למשל עיר באות ב' היא כבר לא ברלין אלא גבעתיים.

שגרת קורונה: מסכות קוריאניות

אנחנו כנראה בשוך גל האומיקרון, אבל בכל זאת ממש כדאי לכם לבדוק את המסכות הקוריאניות שמשתייכות לקטגוריית KF94, שזה ראשי תיבות של Korean Filter ושל 94%. אלה מסכות דקות וקלות, שמכסות את הפנים בכיסוי מרבי, מתקפלות מתחת לסנטר, ומשאירות הרבה מקום בין האף והפה למסיכה כך שניתן לדבר ולנשום בקלות.

כמשקפופרית עוד לא נתקלתי במסכות שיוצרות כל כך מעט אדים על הזגוגיות. הן קומפקטיות, וניתן להשתמש בכל אחת כ-40 שעות, ברצף או בפרקי זמן נפרדים, כל עוד שומרים על המסיכה נקייה ויחסית צמודה לפנים. אם קונים אותן באמזון הן עולות בערך דולר למסיכה. כרגע עוד אין המון זיופים. שימו לב שהמסיכות "החוקיות" מיוצרות בקוריאה, ומגיעות בדרך כלל באריזה נפרדת. המסכות מגיעות במידה למבוגרים ומידה לילדים.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page