top of page

הבורדרליינית והנרקיסיסט: כשהטיפול הזוגי הופך לקרב בוץ

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
30 בינו׳ 2025
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 22 באוק׳

זוגות עם הפרעת אישיות עלולים להפוך את ספת הטיפול ממוקד הרגש לזירה של מאבקי כוח והאשמות הדדיות ואף לגרור פנימה גם את המטפלת. אילו גישות טיפוליות אחרות כדאי לשקול כדי לצאת מהבוץ הטובעני?

זוג אחד נכנס לקליניקה. היא, אישה רגשית מאוד, תנודתית וסוערת. הוא, גבר רגוע למראה, אינטיליגנטי, "מווסת". מוסכם ביניהם שהיא "הרגש" המערכת היחסים, והוא "השכל". אבל האמת היא שהיא יותר רגשנית מאשר מחוברת לרגשותיה, לא יציבה, מתפרצת תכופות ולעיתים גם מדברת בתוקפנות, ולא חוסכת הערות חדות ומזלזלות.

הוא, לעומתה, מציג עצמו כ"רציונלי", וממסגר את סערותיה הרגשיות כבעיה המרכזית בזוגיות, תוך שהוא מתאר את עצמו כבן זוג מוטרד ודואג שממוקד אך ורק ברווחתה הרגשית. עם זאת, מתחת לחזות הרגועה שלו, מסתתרת הימנעות עמוקה מאינטימיות ואי-יכולת להתמודד עם עולמו הרגשי.

בשלב הזה בחיי המקצועיים, אני יודעת שהשניים האלה - אלגנטיים ואינטליגנטיים ככל שיהיו או לפחות ייראו - עשויים להיות מהזוגות המאתגרים ביותר בקליניקה שלי. גם אם הם מרשימים על פניו, ועל אף שיש בהם חלק שמעוניין בטיפול, הם מביאים איתם כאוס רגשי עוצמתי שכולל עוינות קיצונית, תנודתיות והאשמות הדדיות. האווירה הטעונה עלולה להציף אותי ולפגוע ביכולתי לחשוב ולהרגיש באופן ברור. האינטראקציות שלהם כוללות רגשות קשים כמו כעס, קנאה, שנאה וייאוש, שיהיה עליי לנווט ביניהם מבלי להישאב פנימה.

קרב בוץ מנטלי

בני זוג כאלה, שלפעמים נקראים הבורדרליינית והנרקיסיסט, הבורדרליינית והסכיזואיד, או הרודפנית והנמנע הקיצוניים (תלוי בעדשה ממנה מביטים בהם), משתמשים במנגנוני הגנה מוקדמים כמו פיצול (ראיית האחר כ"טוב" או "רע" באופן מוחלט), הכחשה, והשלכה (העברת האשמה על האחר) שמעוותים את המציאות ומקשים על המטפלת לפענח את האמת לגבי הדינמיקה.

בני זוג כאלה נוטים להיות תקועים בדפוסים שלהם, שמשמשים כמנגנוני הגנה נגד הכאב הפנימי שלהם. כתוצאה מכך, הם עשויים להתנגד לשינויים מחשש להיחשף רגשית. לרוב, למרות הסבל, ועל אף שיש לי מושג לגבי הדרך שבה הם יכולים לצעוד על מנת להרגיש טוב יותר, פעמים רבות אין להם סקרנות והם לא מראים נכונות לבחון את תפקידם במערכת היחסים, ומתמקדים במקום זה בהאשמת בן הזוג.

למעשה, הזוג הזה פעמים רבות מתנדנד בין צורך נואש זה בזה לבין רצון להרוס את מערכת היחסים. זו אמביוולנטיות כל כך קיצונית עד שתקופות ארוכות כלל לא ברור אם הם רוצים להתפייס או להיפרד.

אני גם יודעת שכששני אנשים מתאבקים בבוץ, ואני מנסה לעזור להם להפסיק, רוב הסיכויים שגם עליי יושלך לא מעט בוץ. הקונפליקטים הלא פתורים שלהם יושלכו עליי, ההעברות יהיו עוצמתיות. אני עשויה להיחוות כבת ברית או כאויבת, בהתאם לרגע. ותגובות העברה נגדית, שיעלו אצלי, כמו תחושות כעס, בלבול או חוסר אונים, עלולות לפגוע ביכולתי "לשמור על נייטרליות" ולספק טיפול אפקטיבי.

כמו חסרי המזל שקופצים לים להציל טובע, ואז טובעים בעצמם, אני עלולה להיבלע בדינמיקה של הזוג, ולאבד את תחושת היציבות והפרספקטיבה שלי. הכאוס המתמשך עלול לגרום לי לתחושת כישלון או חוסר ערך. מה שמוסיף שמן למדורה הזו היא שזוג כזה גם ייטה להשליך עלי ציפיות קסומות לפתרון מהיר או לתיקון "הצד השני". ואני יודעת מה מחכה לי כשלא אצליח לעמוד בציפיות הלא ריאליות הללו.

הבורדרליינית והנרקיסיסט: כשהטיפול הזוגי הופך לקרב בוץ - אילוסטרציה

השלכת טראומות למרחק

אחת השאלות הראשונות למטפלת שעובדת בעיקר בטיפול זוגי ממוקד רגש היא אם זו השיטה המתאימה לטפל בה בזוג הזה, משום שעבודה ב-EFT מתאימה פחות לעבודה עם הפרעות אישיות. בפגישות הראשונות אני מנסה להבין איפה הזוג נמצא לפי הפרמטרים הבאים:

זוגות ללא הפרעת אישיות בדרך כלל מנהלים יחסים שמאזנים בסופו של דבר בין אינדיבידואליות ואוטונומיה לבין חיבור ותלות (גם אם לא מדובר בסימטריות של קישוטים לסוכה אלא בתהליך שמתאזן על ציר הזמן). הדבר מתאפשר בזכות "מודלים" פנימיים בריאים יחסית שיש לכל אחד מהם ביחס לעצמו וביחס לזולת. הם מסוגלים להפריד בין חוויות העבר שלהם לבין הדינמיקות העכשוויות ולפתור קונפליקטים באמצעות הבנה הדדית ופשרה.

אבל בקרב זוגות עם הפרעות אישיות מערכות היחסים נשלטות על ידי קונפליקטים פנימיים לא פתורים הנובעים מחוויות טראומטיות מוקדמות. הם משחזרים דפוסים כואבים ורואים את בן הזוג כתחליף לדמויות מטפלות בעבר.

זוגות ללא הפרעת אישיות משתמשים במנגנוני הגנה בוגרים כמו הומור, פשרה או רציונליזציה כדי להתמודד עם קונפליקטים. זוגות עם הפרעת אישיות נשענים בעיקר על מנגנוני הגנה פרימיטיביים כמו פיצול (תפיסת האחר כ"טוב" או "רע" באופן מוחלט), השלכה (האשמת האחר בבעיות פנימיות), הכחשה ושאיפה לשליטה.

זוגות ללא הפרעת אישיות נוטים לעסוק בהשתקפות עצמית ומראים סקרנות לגבי הפרספקטיבה של בן הזוג. הם פתוחים לבחון כיצד ההתנהגויות שלהם תורמות לבעיות במערכת היחסים. הם משתמשים בטיפול כמקום לחקור את הבעיות בצורה משותפת, כשהמטרה היא צמיחה הדדית.

לזוגות עם הפרעת אישיות בדרך כלל אין סקרנות לגבי תפקידם בבעיות במערכת היחסים ומתנגדים לבחינה עצמית. הם מתמקדים בהאשמת בן הזוג ומצפים שהמטפל "יתקן" אותו. אחד מבי הזוג בדרך כלל מתנהג כאילו הוא הביא את השני ל"מוסך" כדי שיתקן אותו, או כמו הורה שלוקח את הילד שלו לרופא שיניים. הם צפויים לנסות לשלב את המטפלת בקונפליקטים שלהם, לשחזר מאבקי כוח, או להשליך עליה את הטראומות הלא פתורות שלהם. אבל ההבדל המרכזי הוא מטרת הזוגיות.

מנוע לצמיחה או מכונת הנשמה?

התחושה הכללית היא שבני זוג ללא הפרעות אישיות שואפים למימוש ולצמיחה במערכת היחסים, תוך שאיפה לחיבור עמוק, כבוד הדדי ומטרות משותפות. הם שואלים את עצמם: איך אני יכול לשפר את הקשר הזה? מה אני תורמת לדינמיקה השלילית שלנו? מה טוב בקשר הזה ולאן הוא יכול להתפתח?

אבל זוגות עם הפרעות אישיות זקוקים זה לזה כמו שני אנשים שכל אחד מהם הוא מכונת הדיאליזה או מכונת ההנשמה של השני. מערכות היחסים שלהם מונעות מהצורך לשרוד רגשית ואין להם את הפריבילגיה לשאיפה לאושר הדדי. הם כמו שני אנשים שטובעים בים וכל אחד רואה בשני את המצוף שיכול להציל אותו. אך כשהוא בא להישען עליו הוא מטביע אותו. זוהי מלחמה לחיים ולמוות.

אלה הסיבות שטיפול ממוקד רגש יכול לא להתאים להם. EFT מתמקד בפגיעות התקשרות ובשיקום הקשרים הרגשיים באמצעות חקר הפגיעות וטיפוח חיבור רגשי בטוח. זוגות עם הפרעות אישיות מייצרים פגיעות הדדית אין סופיות ויוצרים תגובתיות, בשל הסתמכותם על מנגנוני הגנה ובגלל הפחדים שלהם מאינטימיות.

EFT היא גישה שעובדת על הבהרת החוויות הרגשיות ותנועה של שלבים ברורים לקראת חיבור או הרגעת המתח. אבל המבנה - והחשיבות של מבניות - של EFT עשויים להרגיש לא מתאימים או מוקדמים מדי עבור זוגות שאינם מסוגלים לווסת רגשות או להתמודד עם הדינמיקות הכאוטיות שלהם. המבנה הברור של EFT עשוי שלא להצליח להכיל את המחזוריות האינסופית של רגרסיה ואינטגרציה שהם הגורל של טיפול בזוגות עם הפרעות אישיות.

EFT של לז גרינברג לא מייחסת חשיבות מיוחדת למטפל, ורואה בו "יועץ לתהליכים של עיבוד רגשי תקין". באופן יסודי הגישה לא מתמקדת (שלא לומר מגחכת על) ניתוח מעמיק של ההעברה הנגדית. לכן, מטפלים בגישת EFT עלולים להתקשות להתמודד עם התגובות האישיות שלהם כשהם מתמודדים עם זוגות התנגדותיים או תוקפניים.

זוגות עם הפרעות אישיות עשויים לחוות את עצם המיקוד של טיפול ממוקד רגש בהעמקת האינטימיות הרגשית כמטרה בלתי נגישה ואף מאיימת, בשל חוסר הנכונות שלהם לחשוף פגיעות. למעשה זוגות עם הפרעות אישיות עשויים להתנגד לגישה הזו, משום שהקונפליקטים שלהם מבטאים לרוב מאבקים פנימיים עמוקים ולא רק קשיים תקשורתיים שטחיים.

לכן, למרות שגישות ה-EFT של סו ג'ונסון ולז גרינברג יעילות עבור זוגות רבים, הן עשויות שלא להתאים לעבודה עם "הזוג הקשה". הכאוס הרגשי, מנגנוני ההגנה הפרימיטיביים והדינמיקות הטראומטיות של זוגות עם הפרעות אישיות הם בצק נוזלי ודביק מדי מכדי להכניס אותו לתבנית של טיפול זוגי ממוקד רגש.

האפשרויות שעומדות לפניי ועשויות להיות מתאימות יותר הן (על אף ההבדלים הגדולים ביניהן) הגישה הפסיכודינמית-התייחסותית וסכמה-תרפיה. הגישה הפסיכודינמית-התייחסותית בעבודה עם הזוג הזה תדגיש תהליכים לא מודעים, מנגנוני הגנה פרימיטיביים וכאוס רגשי הנובע מטראומות התפתחותיות מוקדמות.

גישה זו רואה בדינמיקות הזוגיות ביטוי לקונפליקטים פנימיים לא פתורים, ובה המטפלת תשתמש בקשר הטיפולי ככלי לחקירה והטמעה של רגשות מפוצלים. לעומתה, סכמה-תרפיה היא גישה מובנית ומשולבת, המתמקדת בזיהוי ושינוי סכמות לא אדפטיביות שנוצרו בילדות, תוך שימוש בטכניקות כמו דמיון מחדש והורות מתקנת.

ההבדלים כאמור גדולים מאוד. בעוד שהגישה הפסיכודינמית-התייחסותית מקבלת את הכאוס כחלק אינטגרלי מהתהליך הטיפולי, סכמה-תרפיה שואפת להרגיע אותו באמצעות זיהוי סכמות והחלפתן באסטרטגיות התמודדות בריאות יותר.

הבדל משמעותי נוסף הוא תפקיד המטפלת: בגישה הפסיכודינמית-התייחסותית, המטפלת פועל כמחזיקה, משקפת ומפרשת, תוך התמקדות ביחסים הטיפוליים ככלי להבנת עולמם הפנימי של בני הזוג, בעוד שבסכמה-תרפיה המטפלת נוקטת גישה יותר מכוונת ומבנית, עם מטרה ברורה לשינוי דפוסים והתנהגויות. כך או כך, שלושת האנשים בחדר הטיפולים צריכים לחגור חגורות בטיחות, כי הדרך עומדת להיות פתלתלה, ועקומות חדות לפנינו.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page