top of page

האם חשיפת הצד הפגיע שלי לא תביא עלי יותר מתקפות מצד אשתי?

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
21 ביולי 2022
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 22 באוק׳

אשתי תוקפנית וביקורתית בלי הפסקה, וזה גורם לי להשתבלל ו"להיעלם". המטפלת הזוגית מעודדת אותי להוריד את המגננות ולחשוף בפני אשתי את הפגיעות שלי, אבל אני חושבת שזה רק יחמיר את המצב. האם אין דרך אחרת לצאת מהפלונטר?

היי עמליה,

קוראים לי שלומית ואני נשואה לאישה. אשתי ואני נמצאות בטיפול זוגי כבר חצי שנה ומקבלות ממנו המון - אבל בזמן האחרון אני מרגישה שהתהליך "נתקע". להבנתי, בת הזוג שלי היא בדרך כלל "הרודפת" בקשר. כלומר, אחרי פגישות טיפול רבות אני מבינה שמה שנתפס אצלי כביקורת אינסופית מצדה, מבחינתה הוא ניסיון לקרב אותי אליה.

אני מבינה שנכנסתי לתפקיד "הנמנעת", ושהאופן שבו אני מגוננת על עצמי כשהיא משתוללת - ללכת לפינת העבודה, לשקוע בטלפון - הוא מבחינתה עונש קשה והתעלמות. אני מבינה את זה, אבל המטפלת שלנו דוגלת (כמוך, להבנתי) בגישה שלפיה היציאה מהלופ השלילי עוברת בחשיפת הפגיעות. היא מנסה לגרום לי להרגיש נוח מספיק כדי להראות לזוגתי את הכאב שנגרם לי מהביקורת שלה - אבל אני לא מצליחה. אני מבינה את החשיבות של זה, אבל בכנות - זה לא נראה לי הגיוני.

מבחינה זו, אשתי מסוגלת להיות מאוד אלימה בעיניי. היא אומרת כל מה שעולה לה לראש ושוכחת מזה מיד, בזמן שאני סוחבת את המלים הקשות שלה לעוד זמן רב. אני מבינה שהורדת השיריון שלי יכולה לסייע לאשתי להוריד את התוקפנות שלה, אבל מי יבטיח לי שהחשיפה הזו לא תביא עליי מתקפה אכזרית יותר? אולי אני סתם מחפשת תירוץ לא לקחת סיכון? האם אני "דפוקה" בכך שאיני מעוניינת להיפגע?

האם חשיפת הצד הפגיע שלי לא תביא עלי יותר מתקפות מצד אשתי? - אילוסטרציה

שלומית היקרה,

כיף לשמוע מאדם שלוקח את הזוגיות שלו ברצינות כמוך. אתן נמצאות בטיפול, את חושבת על הטיפול, קוראת על הנושא ואפילו כותבת לי – כל הכבוד. אני מתרשמת שאנשים שלוקחים אחריות על התהליך הזוגי מגדילים מאוד את הסיכוי שלהם ליהנות מהקשר.

העלית פה כמה שאלות טובות. הראשונה – ממה נובע הקושי להיות פחות במגננה בקשר הזוגי? האם זה פחד שיש להתגבר עליו, מבנה אישיות או שדווקא בת הזוג היא הצד הבעייתי יותר וגורמת לך להשתבלל? השאלה השנייה שלך היא בעצם האם יש עוד דרך לצאת מהלופ – שאינה כרוכה בחשיפת הפגיעות שלך מול בת הזוג.

ראשית, נדמה לי שאת יכולה להעלות את כל השאלות האלה אצל המטפלת הזוגית שלכן. אם את מהססת להעלות אותן בפגישה משותפת, בדרך כלל לגיטימי לבקש מהמטפלת (ומבת הזוג) לקיים פגישה פרטנית, רק את והמטפלת. בפגישה כזו תוכלי לשתף אותה בכל.

אני מבקשת שתתייחסי למחשבות שלי כמשניות לפידבק שתקבלי מהמטפלת שלך, ואני מקווה שלא תהיה סתירה בין הדברים אלא דיאלוג פורה. לשאלתך הראשונה, עד כמה הקושי שלך להביא את עצמך לפגיעות בקשר הזוגי נעוץ בך ועד כמה מדובר בתגובה "טבעית" לתוקפנות של בת זוגך? אחת הדרכים לברר זאת היא לשאול את עצמך האם את חווה את הקושי הזה גם במערכות יחסים אחרות.

התבונני במערכות היחסים המשמעותיות בחיים שלך, חברים, קולגות, אחים או אחיות (אבל לא הילדים שלך או ההורים שלך, שם זה כבר משהו אחר), ובדקי האם במערכות היחסים האלה הצלחת להיות בפגיעות, לשתף בכאבים שלך, לבקש עזרה, לסמן שפגעו בך מבלי להתרחק או להאשים? אם ההתבוננות שלך מביאה אותך למסקנה שזה אינו דפוס שמאפיין אותך במערכות יחסים אחרות, אז בהחלט ייתכן שמדובר במקרה נדיר שבו ההימנעות שלך היא במידה רבה תגובה מציאותית להתנהגות של בת הזוג שלך.

לא סתם כתבתי "מקרה נדיר": מניסיוני המקצועי, כמעט תמיד מתגלה שסגנון ההגנה שמסבך אותנו בקשר הזוגי הוא אותו סגנון הגנה שדווקא מתגמל אותנו בחוץ – בקריירה ועם חברים, למשל. מי שמאוד ביקורתי כלפי בן או בת הזוג שלו, פעמים רבות יהיה ביקורתי מאוד גם בעבודה; מי שדוגל בהימנעות בתוך הקשר הזוגי, יתקשה "להביא את עצמו" לקשר חברי. נסי לחשוב על כך בכנות. אני מאמינה שתגלי ש"האשמה" אינה רק בבת הזוג שלך. למרות שזה אולי קצת מפדח, אלה בסך הכל חדשות טובות, כי זה אומר שיש לך מה לעשות בעניין.

עם זאת, גם אם תגלי שאת תורמת את חלקך לדינמיקה השלילית שלך ושל בת זוגך, השאלה הנוספת שלך - האם יש דרך לצאת מהלופ גם בלי להיחשף בפגיעות? – עדיין רלוונטית. כדי לענות על השאלה הזו יש צורך להבהיר קודם לכן איזשהו "באג" סמנטי. כשאנחנו מדברים על "פגיעות" לפעמים אנחנו מצמצמים את השיחה ואת ההבנה שלנו. אנחנו מדמיינים שני אנשים מראים זה לזה את הפצעים המדממים שלהם. אבל לפעמים מועיל יותר לא לחשוב על "פגיעות" אלא על "השלת המגננה".

במקרה שלך, ההשתבללות, ההיעלמות לתוך הטלפון או לענייני עבודה היא המגננה שלך. נדמה לנו שהשלת המגננה תתבטא בכך שתשתפי את בת הזוג שלך בכאב שנגרם לך כשהיא משתלחת בך. אבל האמת היא שההיעלמות שלך לתוך עצמך לא מגנה עליך רק מפני עלבון וצער. יש סיכוי טוב שהיא גם מגנה עליך מפני הכעס שלך עליה. ואני לא מדברת על זעם מהסוג שהיא חווה כלפיך, אלא כעס בריא, אסרטיבי, מחובר, מהסוג שנועד להסדיר מחדש את הגבולות שלנו, ושכמעט תמיד משפר מערכות יחסים.

אם את בן אדם שמפחד מעימותים, יכול להיות שהמהלך שאת יכולה לעשות כדי להוציא אתכן מהלופ הוא להתחיל לשים גבול לאישה שלך. אם זה אכן הסיפור, את בוודאי מאד חוששת מכך. נדמה לך שאם תגידי לה שאת לא מוכנה שהיא תמשיך להתנהג אליך בתוקפנות הזו, לדבר אליך בשפה הקשה הזו וכו', היא רק תשתולל יותר. אבל במקרים רבים ההיפך הוא הנכון.

אם היא בת זוג רודפנית קלאסית, הרי לעצם העובדה שאת תפסיקי לברוח ממנה, תישארי בתוך הסיטואציה ותגידי איך את רואה את הדברים, יכולה להיות השפעה מרגיעה עליה. רוב הנמנעים רגישים לביקורת. יכול להיות שגם את, ולכן ייתכן שקשה לך לדמיין אותה מגיבה היטב לביקורת. אבל היא בנויה אחרת ממך. על פניו, נראה שהיא הרבה יותר רגישה למרחק שאת שומרת ממנה מאשר לדעתך עליה.

ההמלצה שלי היא לא להתייאש. את יכולה לצאת מההימנעות שלך, ולתרום לעצירת ההסלמה ביניכן, לא רק על ידי חשיפת פגיעות במובן הקלאסי של שיתוף בכאב, אלא גם על ידי הצבת גבול אוהב לבת הזוג שלך. שיהיה לכן בהצלחה.

המלצות

מדיטציה: Mindfulness of Feelings by Brother Phap Linh

אחת האפליקציות שאני חוזרת אליה שוב ושוב בתרגול המדיטציה שלי היא האפליקציה Plum Village מבית מדרשו של טיך נאת׳ האן שהלך לעולמו לא מכבר. האפליקציה החינמית מרכזת מדיטציות מונחות רבות, מוצלחות מאד לטעמי, באורכים שונים, ולזו ספציפית אני מוצאת את עצמי חוזרת לעתים קרובות.

משפחה: להכין סאמר רול עם הילדים

הכנה של רול וייטנאמי מדפי אורז היא פעילות כיפית שאפשר לעשות ביחד עם הילדים, בכל הגילאים. הרשת מלאה מתכונים, והעיקרון זהה: מכינים מגוון של מצרכים, כמו עלה חסה עגולה, רצועות מלפפון, רצועות גזר, עלי נענע וכוסברה ועוד, כך שכל אחד יוכל להכין את המנה לפי טעמו. בנוסף מכינים רוטב או מספר רטבים, שבהם ניתן לטבול אחר כך את הרולים. קריר, צמחוני, לא מלכלך במיוחד, ולא משמין. כמו שאומרים האמריקאים, what's not to like?

סרט: המיניונים 2

אם עדיין לא ראיתם את סרט המיניונים החדש, אתם לא באמת צריכים ללכת לשם בטוקסידו ושמלת ערב, אבל כדאי לכם מאוד מאוד ללכת. המיניונים הם מופת לבריאות פסיכולוגית. כשהם מאוימים הם פועלים למצוא מחסה עד שהאיום יעבור, כשמישהו פוגע בגבולות שלהם הם כועסים ופועלים כדי להשיב את הצדק, כשהם עצובים הם נשברים ופונים לזולת לבקש עזרה וכשהם שמחים הם מתמלאים רצון לחלוק את הטוב שנפל בחלקם עם העולם. העובדה שהם אידיוטים ומדברים בשפה לא קוהרנטית, אך בכל זאת מצליחים לתקשר בצורה נפלאה ואפקטיבית זה עם זה, עם המציאות של הסרט ועם הצופים, ממחישה את כוחו של עיבוד רגשי תקין.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 

פוסטים קשורים

bottom of page