בתקופה שלנו אין סובלנות לדמויות פגומות. איך בכל זאת לוקחים את הטוב מהן?
עודכן: 22 באוק׳
יש אנשים שאני לומדת מהם המון, והם עוזרים לי להתפתח ומסייעים בעקיפין גם למטופלים שלי. אבל מה עושים כשמתגלים צדדים שליליים באישיות שלהם?
יש לי קראש. הקראש שלי הוא גבר בריטי, מאוד כריזמטי, עם קול נהדר ודרך נפלאה לדבר על זן. לקראש שלי קוראים אלן ווטס. הוא מת, אגב. טוב, אתם יודעים, "מת" במונחים מערביים. אבל זה לא הקושי שלי, כי אם ווטס היה חי היום הוא היה בן 105. אני נולדתי כמה חודשים אחרי שהוא הסתלק, ואני חושבת שהפרש השנים היה מקשה עלינו לממש את אהבתנו.
אם אתם מתעניינים בזן, אתם לא צריכים שאספר לכם עליו. אתם מכירים את ההרצאות הנהדרות שלו שניתן להאזין להן ביוטיוב או באתר שאחד הבנים שלו הקים לכבודו. אני מניחה שיש לכם גם כמה מספריו שתורגמו לעברית. הומור וקלילות הם בין התכונות שמאפיינות את סגנון ההוראה של ווטס, והם ניכרים במיוחד כששומעים אותו. לפעמים הוא ממש מצחיק את עצמו בקול, וקשה שלא להישבות בקסמו. כשאני שומעת אותו, אני רוצה לקבל את בשורת הזן באופן מוחלט. אני מרגישה שהוא ממש מבין אלו שמסוגלים להזכיר לי שאין בכלל דלת שסוגרת אותנו, ואין שום דבר שמונע מאיתנו פשוט לצאת מהכלא הפנימי שלנו אל החופש.
ווטס ואני חיינו לנו באידיליה במשך תקופה מסוימת, עד שעשיתי את הטעות: במקום להסתפק בלקרוא אותו, התחלתי לקרוא עליו בגוגל. כך גיליתי שהוא היה נשוי שלוש פעמים, ושהוא הוליד שבעה ילדים, שזה צעד שמגדיל את הסיכויים שאחד הצאצאים שלך יאגד את כל פועלך באתר אחד, אבל גם אולי מעיד על חוסר שקט מסוים. כך נודע לי גם שווטס היה מעשן כבד כל חייו ונתן בראש גם בתור שתיין, ושהוא מת מסיבוכים של אלכוהוליזם.
המידע הזה קצת העכיר את הזוגיות שלנו. השתייה הכבדה עד כדי נזק עצמי חשפה, מבחינתי, את העובדה שהוא כנראה לא באמת תרגל הרבה מדיטציה. זה די ברור שקצת כמו בישול ובלט, נניח, מדיטציה ושתיינות הם תחומים שמתחרים על תשומת הלב שלך וקשה לבן אדם להתמקצע בשניהם. במבט לאחור על ההרצאות של ווטס, זה לא צריך היה להפתיע אותי. ווטס מעולם לא התייחס למדיטציה באופן המקובל בקהילת הזן. התפיסה שלו, כפי שהיא עוברת מבעד לטקסטים שלו, היא תפיסה שלפיה יש אפשרות להגיע להארה על ידי תובנה בלבד, ללא תרגול. באחת ההרצאות שלו הוא אפילו התייחס לתרגול הזן במלים הבאות: "חתול יושב עד שהוא מתעייף מהישיבה ואז הוא קם, מתמתח, וממשיך בדרכו".
והשאלה שאני שואלת את עצמי היא - האם זו בעיה? האם יש סתירה משמעותית בין המסרים בהרצאותיו של ווטס - חשיבות החיבור בין האנושות לטבע ולסביבה, חשיבות החיבור בין העתיק לעכשווי, בין המזרח למערב, אשליית האני הנפרד - לבין הדוגמה האישית שלו (או היעדרה)? כפי שאמר לי ד', ידידי המתמצא יותר ממני בזן: "ישו ומוחמד בוודאי תרגלו הרבה יותר מדיטציה מאלן ווטס, ותחשבי כמה נזק הגיע בעקבותיהם לעומת כמות הנזק המזערית שווטס גרם לה". התשובה שלו הניחה את דעתי.
אני עדיין נמשכת יותר למדיטציה ומאמינה פחות ביכולת להגיע לטרנספורמציה אישית עמידה על ידי תובנה בלבד, אבל אני שמחה שגבר מגניב כמו ווטס הוא זה שמסמל את האפשרות הזו.

מה שמוביל אותי לשאלה קשה יותר: שאלת סדגורו. סדגורו הוא כינויו של ג'גי ואסודב, מיסטיקן הודי כריזמטי בצורה בלתי רגילה, שייסד את ארגון "אישא" המציע תוכניות יוגה ברחבי העולם, שתוכנית הדגל שלה נקראת "ההנדסה הפנימית", וכוללת גם מבוא למדיטציה והתפתחות רוחנית. נתקלתי לראשונה בשמו של סדגורו כשהאזנתי לפודקאסט עם גאבור מאטה. כשמאטה סיפר שהוא פותח כל בוקר בתרגול של 50 דקות של אישא יוגה, החלטתי שכדאי לי גם לנסות. מאז האזנתי בקשב רב לסדרת הרצאות המבוא המלאה של סדגורו, ואני משתדלת לתרגל את המדיטציה שלו.
החוויה המיידית שלי היתה בסך הכל מצוינת. התחושה שלי היא שסדגורו מצא דרך פנטסטית להנגיש את עיקרי הבודהיזם. הניסוחים שלו חדים, מפתיעים, ונוקבים, והאריזה כולה היא כזו שמאפשרת לך להתקדם בשביל מבלי לחשוש שבסוף הדרך תתבקשי להשיל מעליך את כל הבלי העולם הזה ולהצטרף לכת (בעצם, אולי כך בדיוק בנויה הכניסה לכל כת). בסוף המדיטציות של סדגורו הרגשתי שמחה גדולה. בחלקן בכיתי מרוב התרגשות, דבר שמעולם לא קרה לי קודם לכן.
רק בשולי התודעה הטריד אותי זמזום קל שהגיע משני מקורות: ראשית, סדגורו מדבר בביטחון מלא על נושאים רבים ומציג עובדות רבות כבעלות תוקף מדעי, אך בחלק מהמקרים, כשאלו היו נושאים שאני מבינה בהם מעט, יכולתי להבין שנפלו בדבריו שגיאות רבות. שנית, יש לסדגורו נטייה להתבדח על חשבון היחסים בין המינים באופן שמדיף ריח מיזוגני. לפעמים נשים מתוארות כיצורים כעסניים שעושים את המוות לבני הזוג שלהם, ולפעמים מדובר במיזוגניה שלגמרי לא מודעת לעצמה, משום שהיא מתארת נשים כיצורים עדינים ומתוחכמים יותר מגברים, אבל גם זו, כידוע, עמדה בעייתית ביותר. ועדיין, שני הדברים האלה לא הפריעו לי עד כדי כך שלא יכולתי ליהנות משאר התוכן.
ואז עשיתי את אותה הטעות שעשיתי עם אלן ווטס, וחקרתי קצת על סדגורו בגוגל. חיפוש קצרצר הוביל אותי לסיפור מאד מטריד על אשתו המנוחה ויג'הקומארי. על פי האתר של סדגורו, אשתו היתה אדם בדרגה רוחנית גבוהה ביותר, ולמעשה עמדה בקריטריונים המחמירים ביותר של קדושה. הנס הדרמטי ביותר שלה היה האופן שבו היא עזבה את גופה. לפי סדגורו, אשתו הודיעה לו מראש באיזה מועד היא מתעתדת לעזוב את גופה, ואז עשתה זאת באופן רצוני, מבלי לנקוט בשום אמצעי אלים, כלומר היא לא התאבדה, ואף לא גרמה לעצמה למחלה.
אני לא יודעת איך אתם מקבלים את הסיפור הזה, אבל אחרי עשרה ימים של חוסר שקט, נכנסתי לגוגל וכתבתי באנגלית: "האם סדגורו הרג את אשתו?" אתם מוזמנים לנסות בעצמכם את השאילתה הזאת ולראות, שלמרבה הצער, השאלה הזו מובילה ללא מעט תוצאות חיפוש. הסיפור הזה לא גמור. אין לי מושג אם הוא הרג אותה ואני כמובן מעדיפה מאד את הגרסה לפיה שהוא היה נשוי לקדושה היחידה של העידן המודרני. בתור פעיל להגנת הסביבה אני מתארת לי שהוא הקים עליו גם אויבים רבים ששמחים להשמיץ אותו ברחבי הרשת, ועדיין, השאלה מטרידה אותי: האם אני יכולה לקחת דברים מסוימים מהארוחה הרוחנית שסדגורו מציע, גם כשאיכותם של חלק מהמצרכים מוטלת בספק?
אין לי תשובה לשאלות האלה. בתקופה שבה ה-cancel culture שולט בכיפה, לא פשוט להתמודד עם אמביוולנטיות. ווטס וסדגורו הם אנשים שאני לומדת מהם המון, ואני מרגישה שהם עוזרים לי בהתפתחות האישית שלי כאדם וכמטפלת. כשאני מביאה מחוכמתם למטופלים שלי, אני מרגישה שכולנו מרוויחים. אבל לכל אחד מהם יש שארית שלא מתחלקת. אצל ווטס במידה פחותה יותר, משום שבניגוד לסדגורו, ווטס אולי הבין בוויסקי יותר מאשר במדיטציה אבל הוא גם לא התיימר להגיד לאף אחד איך לחיות. במובן זה סדגורו מהווה לו תמונת מראה. אלא שלפעמים גם המראה הרוחנית הזו משחירה, והשאלה שנותרת פתוחה מבחינתי היא מה עושים איתה אז.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com



