בהפרעת אישיות גבולית, המציאות הרגשית מנצחת לעתים את האמת העובדתית
עודכן: 22 באוק׳
הפרעת אישיות גבולית מאופיינת לרוב בתנודתיות רגשית ולכן היא עלולה להיות מלווה בהצהרות אימפולסיביות ומוגזמות, רחוקות מהמציאות. העניין הוא שפעמים רבות, הסובלים מההפרעה מתייחסים למה שמכונה "האמת" בצורה מורכבת, שמתבססת הרבה יותר על מה שהם חושבים ומרגישים
בשבוע שעבר כתבתי על האופן שבו הסדרה על משפט הדיבה של ג'וני דפ נגד אמבר הרד מייצגת דפוס זוגי קשה ומוכר.
הפעם אני רוצה להתמקד באופן שבו הסדרה מדגימה את היחס המורכב שיש לאנשים עם הפרעת אישיות גבולית (בורדרליין) כלפי מה שמכונה "האמת". הנושא בולט במיוחד בסדרה – משום שבתרחיש שבו זוג של נרקיסיסט ובורדרליינית מתכתשים בהליך פומבי, ראוי היה שאדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית, כמו הרד, יהיה זהיר יותר לגבי הסיכון להיתפס כשקרן, ועירני יותר בכל הנוגע לאמירת אמת.
הפרעת אישיות גבולית מאופיינת לרוב בתנודתיות רגשית ורגשות עוצמתיים, ולכן היא עשויה להיות מלווה בהצהרות אימפולסיביות ומוגזמות. רואים את זה בהחלט בסדרה. הבעיה היא שהציבור עלול לתפוס את התגובות הרגשיות האלה כעדות לחוסר יושר או כמניפולציה, גם אם מדובר בביטויים רגשיים כנים.
כלומר, בורדרליינים צריכים להתאמץ יותר כדי לשמור על אמינות - במיוחד אם עומד מולם נרקיסיסט שמשתמש בכושר השליטה העצמית שלו כדי לגרום להם להיראות שקרנים או לא-רציונליים. ועל אחת כמה וכמה, כפי שטענתי ברשימה הקודמת, כשהאדם הסובל מהפרעה גבולית הוא אישה, כלומר משתייך למגדר שהתקשורת ממילא נוטה להתייחס אליו ביתר ספקנות.
במקרה של משפט או השוואת גרסאות, היחס להצהרות של אדם בורדרלייני יהיה כמעט תמיד ספקני, במיוחד בהשוואה ליחס כלפי גרסתו של הנרקיסיסט לאותם אירועים. זאת משום שהשינויים הרגשיים שעוברת הבורדרליינית עלולים להוביל אותה לשחרר הצהרות לא עקביות, שנראות חשודות, לעומת ההצהרות של הנרקיסיסט שממוקד יותר בשמירה על שליטה ומסוגל לספק תמונה מורכבת יותר באופן עקבי.
בנוסף לכך, הפרעת אישיות גבולית מלווה פעמים רבות בקשיי זכרון, נטייה לדיסוציאטיביות, ושינויים קוגניטיביים במצבי מתח. אלה עלולים לייצר זכרון לא עקבי או מקוטע שנראה כשקר, בעיקר כשמשווים אותו לזכרון הנרקיסיסטי שבדרך כלל אינו מאותגר באותו אופן.
התכוונתי לשלם, אז זה בטח אומר ששילמתי
בואו ניקח שקר אחד שהרד נתפסה בו על חם, ונתעמק בו כדי ללמוד עוד משהו על ההפרעה שממנה היא סובלת: הרד טענה כי תרמה את מלוא הסכום שקיבלה במסגרת הסכם הגירושים מדפ - שבעה מיליון דולר. בפועל, היא תרמה פחות משני מיליון דולר.
כדי להבין את ההתנהגות הזו, צריך לדעת שעבור בורדרליינים המציאות הרגשית גוברת לעתים על המציאות העובדתית. אם אדם עם הפרעה גבולית מרגיש מחויב לתרום כסף ובאמת התכוון לעשות זאת, הוא עשוי לתפוס את הכוונה הרגשית הזו כפעולה שהוגשמה. כשמישהו מן החוץ יצביע על חוסר העקביות שבהתנהגות שלו, הבורדרליין עשוי לחוש מבולבל, שכן הוא חווה את המציאות הרגשית שלו כאמיתית - כמו מציאות עובדתית.
הנטייה הזו מועצמת על ידי הנטייה הבורדרליינית לחשוב באופן דיכוטומי, כלומר לראות את החיים בצבעי שחור ולבן מוחלטים. במסגרת הראייה הבינארית הזו, ההבטחה לשלם עשויה להיות משולה לתשלום עצמו. העובדה שאחרים רואים בין שתי הפעולות האלה 50 גוונים של אפור מבלבלת את הבורדרליין.
הנטייה לקשיי זכרון ו"ניתוקים" בזמן מתח יכולה לגרום לאדם כזה לזכור באופן שגוי את הבטחתו לשלם כאילו הוא כבר שילם בפועל, במיוחד אם ההבטחה ניתנה בתוך הקשר רגשי אינטנסיבי ובתקופת לחץ.
האימפולסיביות הבורדרליינית מקשה גם היא על שמירת עקביות בין ההצהרות למעשים, שכן ברגע של דחף, כשהאדם בעל ההפרעה הגבולית רוצה לרצות או לספק את צרכיו של אדם אחר הוא עשוי לטעון ששילם, אבל כשמצב הרוח שלו ישתנה, הוא עלול לשכוח מה אמר קודם לכן.

הפחד מנטישה ותגובות פרימיטיביות
נעבור לשקרים שעלו מן המשפט, לגבי האופן שבו הרד ביימה כנראה את האלימות הפיזית של דפ, והסתירה את האלימות הפיזית שלה. כאן חשוב להבין שכל האתגרים הקוגניטיביים שתיארתי עד כה מקצינים כשהסובל מההפרעה חש שבן הזוג שלו עומד להיפרד ממנו, קל וחומר כשמדובר בבן זוג נרקיסיסט.
הפחד העמוק מנטישה יכול לעורר אצל הבורדרליינית תגובה נואשת ופאניקה, ולהוביל להתנהגויות ילדותיות ו"פרימיטיביות" בנסיון למנוע את הנטישה הזו. ההתנהגויות, שכמו במקרה של הרד יכולות להיות גסות ובוודאי לא הולמות, יוכחשו אחר כך על ידי הבורדרליין, וההתכחשות שוב תיראה כמו שקר. אבל יש להבין שברגע שהעוצמה הרגשית שוככת, הבורדרליינית עשויה לחלוטין לא לזהות את ההתנהגויות הרגשיות שלה וממש לא לזכור אותן, מעבר לאי־הרצון להודות בהן.
מעבר לתחושת הבושה והחרטה, במהלך ארועים אינטנסיביים רגשית, בורדרליינים עלולים לחוות דיסוציאציה של ממש. במהלך אפיזודה דיסוציאצטיבית שכזו, אותו אדם עלול לעשות דברים שבהמשך ממש לא יוכל לזכור, או שירגיש מהן ניתוק קיצוני שיוביל אותו להתכחש להן.
אם ניקח שוב בחשבון את הנטייה לחשיבה דיכוטומית שצובעת את המציאות בשחור או לבן, נבין שחלק מההתכחשות של האדם לתוקפנות הבורדרליינית שלו עצמו יכול להיות קשור גם לקושי שלו לקבל את המורכבות של אישיותו ושל מצבו הפסיכולוגי. כלומר, מתוקף אותה ראייה קיצונית ומפוצלת של העולם כטוב ורע, שחור ולבן, הבורדרליין עלול לדחות לחלוטין את החלק התוקפני שלו עצמו, מה שיוביל להכחשת ההתנהגויות שלו, ושוב יציג אותו כשקרן.
בשורה התחתונה, נרקיסיסטים אמנם נראים יהירים ומלאי חשיבות עצמית, אך לא דבקה בהם בדרך כלל תדמית של שקרנים - גם אם הם משקרים במצח נחושה. למעשה, עזות המצח היא המאפיין שמבדיל אותם מבורדרליינים. לעומתם, בעלי הפרעת אישיות גבולית נתפשים על ידי הסביבה כרמאים ומניפולטיביים גם כשהם אומרים את האמת.
מה שהלך לאיבוד במשפט ובסדרה הוא שתופעת השקרים של בעלי הפרעת אישיות גבולית לא מבטאת, בדרך כלל, ניסיון מכוון להטעות - אלא משחק גומלין מורכב של גורמים רגשיים, קוגניטיביים והתייחסותיים (כלומר, המכוונים למערכות יחסים) המאפיינים את הפרעת האישיות הזאת.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




