איך נדע אם אנחנו עושים את הבחירה הנכונה בזוגיות (ובחיים בכלל)?
עודכן: 22 באוק׳
פעמים רבות אנחנו משתדלים להימנע ממה שגורם לנו סבל או מנסים להפיג את הכאב. אבל אם נתמודד עם מה שפוגע בנו מלכתחילה, נוכל לשפר את מצבנו באופן יסודי יותר
שירה (שם בדוי) עמדה בצומת הקריטי ביותר של חייה. בגיל 37 היו לה שני מחזרים, שלפחות על הנייר היו מוכנים להוריד עבורה את הירח. שירה היא בחורה חסרת ביטחון עצמי, כך שעצם העובדה שיש לא אחד אלא שני בחורים שמעוניינים בה היתה משכרת. ההתלבטות היתה קשה.
בחור אחר, נקרא לו רון, היה איש עסקים מצליח שעמד ביעד שלו - להרוויח 20 מיליון דולר עד גיל 40. עבור בחורה שאף פעם לא הרגישה שייכת, החיים לצד רון הציעו פיצוי משמעותי על תחושת החסך. שירה תמיד חשה שהחיים אמורים להציע לה יותר. לא היה סיפור שהיא אהבה יותר מסינדרלה. בילדותה, אחרי ריבים מרים עם אחותה, היתה שוכבת במיטתה ומפנטזת איך תחזור בבגרותה לבקר בבית במכונית גדולה ובבגדים יפים עם סיפורים על האנשים הכי מרתקים וזוהרים, ותראה לכולם כמה הם טעו לגביה.
שירה התקרבה מאוד לחלום הזה עם רון. היא הוזמנה למסיבות הכי סודיות, ישבה במקום הכי טוב בבר, וזכתה לאכול במסעדות הכי קוליות שבדיוק נפתחו. רון היה כמו מפתח סודי שפתח את כל הדלתות שהיו סגורות בפני שירה, שהגיעה לישראל ממרכז אירופה בתחילת שנות העשרה שלה.
רון, מצדו, חשב ששירה יפיפייה ומקסימה, והיה מאוד גאה כשהתלוותה אליו למסיבות. הוא ידע שהדימוי העצמי שלה נמצא בפער משמעותי מהיכולות שלה, ושמח שהוא יכול להעניק לה את קיצור הדרך שהגיע לה אל החיים בהם רצתה.
לבחור השני שהתאהב בשירה מעל הראש נקרא איתמר. הוא לא היה לוזר בשום צורה, אבל החיים שלו היו פחות נוצצים מאלה של רון. בגיל 45 הוא עבד עם הוריו ודודו בעסק המשפחתי, תרם משמעותית לכך שהעסק הצליח להתאים את עצמו לזמנים המשתנים, והיה לאחד המצליחים ביותר בקטגוריה שלו בארץ.
עם זאת, החיים של איתמר היו חיים של עבודה יותר קשה והרבה פחות מסיבות, מסעדות ומטוסים. גם איתמר זכה לקבל הצצה לדימוי העצמי הנמוך של שירה. הוא שמע אותה מתייסרת לפני ואחרי פרזנטציה בעבודה, וידע שמגיל צעיר מאד היא חוותה את עצמה ככינור שני לאחותה הבכורה המחוננת, שנראה היה תמיד שכל העולם נופל לרגליה.
בניגוד לרון, לאיתמר לא היה מטה קסמים שיכול היה להפוך את הדלעת של שירה לכרכרה, והוא לא יכול היה להעביר את הכאבים שלה באמצעות קוקטיילים של ג'ין והיביסקוס על גג מלון סודי חדש ביפו. אבל הוא כן היה מוכן לשבת איתה בלילה לפני פרזנטציה בעבודה ולשמוע אותה חוזרת על החומר עד השעות הקטנות, עד שהיא הרגישה בטוחה בעצמה. והוא הצליח להקשיב לדילמות הרבות שלה לגבי היחסים שלה עם הוריה ועם אחותה, בלי להשיא עצות, אלא שוב ושוב ידע להקשיב ולתווך עד ששירה התחברה לקול הפנימי שלה והחליטה מה לעשות.

מה אתם הייתם מציעים לשירה לעשות? לבחור ברון, שהקשר איתו נראה כאילו יצא מחלומות הילדות שלה והעביר לה את כל הכאבים? או ללכת על איתמר, ולבחור בחיים פחות קסומים מבחינת הילדה שבה, אבל יותר מבטיחים?
נדמה לי שלרבים מאיתנו יש אינטואיציה לגבי זה שהקשר עם איתמר יכול להיות יותר נכון עבורה. אבל למה בעצם? הסיבה קשורה להבדל בין הצורך הרגשי שלנו לבין הצורך של מנגנון ההתמודדות שלנו.
אדגים את זה על המקרה של שירה. הצורך הרגשי של שירה היה בתחושת ערך עצמי מציאותית, וגבוהה יותר מזו שהיתה לה. שירה היתה זקוקה לחוש אמון ביכולות שלה, להעז לטעות ולהסתכן בלי לפחד שהדבר יחשוף את הנחיתות "המבנית" שלה שהיא גדלה להאמין בה. בתור ילדה, במקרים רבים שבהם הצורך הזה לא התמלא, שירה היתה מווסתת את הכאב שלה באמצעות אותן פנטזיות של פיצוי יתר. לבדה בחדר הילדות שלה, הפנטזיות האלה אלחשו את הכאב שנגרם כשהצורך בתחושת ערך עצמי לא קיבל מענה. כך הפכו הפנטזיות הגרנדיוזיות האלה (נקרא להן מנגנון סינדרלה) לבסיס מנגנון ההתמודדות שלה.
כעת נכניס לתמונה את שני הבחורים שלנו. אנחנו יכולים לראות שכל אחד מהם נותן מענה לחלק אחר בנפשה של שירה. רון נותן מענה למנגנון סינדרלה. הסטארט אפ המצליח שלו הוא מטה הקסמים של הפיה הסנדקית, הטסלה שלו היא הכרכרה, וכשהיא איתו, שירה-סינדרלה יכולה למצוא את עצמה בנשף אחר. היא בהחלט לא מרגישה לכלוכית באותם רגעים.
אבל, וזה אבל רציני, כששירה נמצאת עם רון, מתחת לכל הקסם, היא עדיין מרגישה כמו לכלוכית. על פניו אין לכך סיבה, בהנחה שהאהבה שלהם אמיתית, והיחסים שלהם יהיו טובים ורציניים, שירה תוכל להמשיך לשייט לה מנשף אחד לאחר. אבל מאחר שרון הוא זה שמאפשר לה את הכניסה לנשף, במקום פנימי ונסתר שירה עדיין מחכה באימה לרגע שבו השעון יצלצל חצות והיא תיחשף בעליבותה.
לעומת זאת, בקשר עם איתמר, שירה מקבלת הזדמנות להתמודד בצורה שונה עם תחושת חוסר הערך שמלווה אותה מילדות. במקום להצטרף לפנטזיות הילדות, מנחמות ככל שיהיו, החוויות שעברה עם איתמר הראו לה שיש לו יכולת לגרום לילדה המושפלת שבה להאמין בעצמה, להעז לבטא את עצמה, ולהסכים להשקיע בעצמה, להתפתח, לקחת סיכונים ולבנות בהדרגה את האמון שלה בעצמה.
כלומר, שני הבחורים הראויים האלה, בעלי הכוונות הטובות והכנות, התאימו בעצם לשני חלקים אחרים של שירה. הסבל של שירה נגרם מכך שבתור ילדה, באופן שגור, היא לא קיבלה מענה לצורך שלה בתחושת ערך עצמי. רון הציע מזור לתחושת הסבל שנגרמה לה מכך שהצורך הבסיסי הזה לא קיבל מענה. ואילו איתמר הציע לעזור לשירה לקבל מענה לצורך הבסיסי עצמו. כמו בסיפור המיוחס לרבי יהושע בן חנניה, רון הוא הדרך הקצרה אך הארוכה, ואיתמר מייצג את הדרך הארוכה אך הקצרה.
העיקרון החשוב כאן הוא שפעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו בחיים בצומת דומה. הדילמה ממש לא חייבת להיות רומנטית. נניח שאנחנו סובלים מחרדות מציקות וחווים את העולם כולו כמסוכן ביותר. בימים אלה קל מהרגיל להאמין שהעולם באמת מסוכן ביותר, באופן קונקרטי ואישי. לכן מפתה מאוד להשביע את מנגנון ההתמודדות שלנו עם החרדה, ולבחור בהימנעות או לנסות לשלוט בפרטים רבים בחיינו ובסביבה שלנו כדי להפיג את הכאב. זו תהיה הבחירה ברון, לצורך העניין.
אבל אנחנו יכולים גם להכיר בכך שיש לנו הפרעת חרדה, ולהתחיל להתמודד עם ההפרעה הזו עצמה באופן יסודי, במקום לסתום נקודתית כל חרדה שמציפה אותנו. אם נתמודד עם הפרעת החרדה שלנו על ידי טיפול רגשי, מדיטציה או תרופות, למשל, נוכל לשפר את מצבנו באופן יסודי יותר. אם נפעל לתת מענה לצורך הרגשי שלנו בתחושת ביטחון קיומי, כלומר, נבחר באיתמר במקרה הזה, מנגנון ההתמודדות שלנו, שמבקש לשלוט בסביבה על מנת להימנע מכל איום פוטנציאלי, ייחלש מעצמו.
הבחירה ברון או באיתמר תמיד פתוחה בפנינו. ומה לגבי שירה? היא בחרה ברון, מתוך תקווה שהיא תוכל במקביל לפעול לחיזוק הביטחון העצמי של הילדה המוחלשת שבתוכה. עד שהילדה הזו תתחזק, היא תשמח לעוד סיבוב של ג'ין והיביסקוס.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com



