איך להקשיב כמו פסיכולוגים
עודכן: 22 באוק׳
מועקות נפשיות רבות לא משתפרות בזכות עצות אלא בעזרת חיבור רגשי, וזה עניין שאפשר ללמוד לעשות. רשימה שלישית בסדרה
ברשימה הקודמת הצעתי את תרגיל המחשבה הבא: דמיינו לעצמכם שחבר שלכם מתגרש, והוא בא אליכם בתלונות ביחס לעורך דין שלו. נוסיף לתמונה שני אלמנטים: א. למיטב ידיעתכם הוא עורך דין מצוין. ב. החבר שלכם מוצף רגשית עקב הגירושים. עכשיו נדמיין שהחבר אומר: "אני לא יכול לסבול את זה שהוא כל כך לא זמין. כשאני מתקשר אליו נותנים לי לחכות שעות על הקו, וגם כשאנחנו סוף סוף מדברים הוא נותן לי הרגשה שאין לו זמן לשמוע כל מה שיש לי להגיד". השאלה שלי לקוראים היתה: "עם יד על הלב, מה תגידו לחבר במצב הזה?".
בסרט "הנוקמים: סוף המשחק", מסביר דוקטור סטריינג' שיש רק תרחיש אחד מתוך 14 מיליון תרחישים אפשריים שבו הנוקמים מנצחים את תאנוס. ובפראפרזה על כך, אם כי במספרים נמוכים יותר, אני רוצה להראות למה כל כך הרבה מהתגובות האופייניות לנו (גם לי, גם לי) לא טובות מספיק.
תגובה # 1: "אני בטוחה שזה היה חד פעמי. היה לו כנראה יום קשה בעבודה. אם תמשיך אצלו התקשורת ביניכם תשתפר בסופו של דבר"
למה היא לא טובה? מפני שהרגעה מזויפת היא הרגעה מזויפת. אין לנו מושג אם מה שאנחנו אומרים יתגשם או לא, אבל אנחנו לא מודים בכך. הכוונות שלנו טובות, ובגללן כל מה שאנחנו עושים זה לנסות לשנות את מצבם הרגשי של חברים שמדברים אתנו, ומשדרים שאין לנו סבלנות לתחושותיהם. אגב, לפעמים אנחנו מגיבים ככה דווקא משום שאנחנו מודאגים בעצמנו, ומתקשים לחוש את הדאגה ואת חוסר האונים של הזולת.
תגובה # 2: "אני לגמרי מבינה איך אתה מרגיש, גם אני שונאת לחכות על הקו". או: "אתה צריך להבין שעורך הדין שלך עסוק מאוד. בחרת בעורך דין מהשורה הראשונה ומשמעות הדבר היא שקשה לו להתפנות אליך בספונטניות". או: "עורך הדין שבחרת הוא הכי טוב בארץ. אני בטוח שהוא נותן לך יחס מקצועי ושהוא לא מזלזל בך". או: "אני יכולה להבין שאתה כועס, זה ממש מעצבן לחכות על הקו ואחר כך עוד להרגיש שמתייחסים אליך בקוצר רוח".
למה היא לא טובה? מפני שאם אנחנו אומרים לחבר שלדעתנו הוא לא אמור לדאוג, אנחנו שופטים את הדאגה שלו. במובן זה, התגובות האלה מעידות על כך שאנחנו משווים את האמירות של החבר לסולם הערכים שלנו. ההבדל בין מצב שבו אנחנו חושבים שהתגובה הרגשית של הדובר היא לא מוצדקת לבין מצב שבו אנחנו חושבים שהיא כן מוצדקת הוא מקרי לחלוטין.
תגובה # 3: "מה באמת קורה עם רואה החשבון שלך? ועם פסיכולוגית הילדים כבר יצרת קשר?"
למה היא לא טובה? מפני שאנחנו משנים את הנושא. אין הוכחה טובה מכך לזה שאנחנו לא מעוניינים להקשיב לדובר, מתקשים להתרכז בו ובשיחה ומעוניינים יותר בכיוון המחשבה שלנו מאשר בדבריו.

תגובה # 4: "על מה רצית לדבר איתו? ספר לי, אולי אני יכולה לעזור לך במקומו"
למה היא לא טובה? הדובר ניסה לשתף אותנו במצב רגשי, ואנחנו התמקדנו דווקא בתוכן העלילתי של דבריו. עוד בעיה היא שאנחנו מזינים כך את הציפייה שלו שאם ייאסף מספיק מידע, יימצא גם פתרון. זהו קו מחשבה נכון במקרה שאנחנו רוצים להיפטר ממכה של ג'וקים בחדר המדרגות, אבל הרבה פעמים דאגות רגשיות מהסוג שאנחנו מדברים עליו כאן לא נפתרות על ידי איסוף מידע. אדרבה, אם אנחנו מגיבים לדאגה רגשית של חבר בניסיון לאסוף עוד מידע אנחנו משדרים לו שאם הוא רוצה להביע את רגשותיו ומבקש שנהיה עבורו אוזן קשבה, ובכן, אנחנו לא הכתובת.
תגובה # 5: "אולי פשוט תגיד לו איך הוא גורם לך להרגיש? ותשמע, אתה גם לא חייב להישאר אצלו. הוא לא עורך הדין היחידי בארץ"
למה היא לא טובה? מפני שהפתרון הטוב ביותר לבעיות רגשיות שוכן בתוך הדובר עצמו. כשאנחנו משיאים לו עצה, אנחנו בעצם מקשים עליו להקשיב לעצמו. גם אם העצה שלנו סבירה (אחרי הכול אנחנו לא אדיוטים ולא רשעים), ההסתמכות שלו עלינו בניסיון להתמודד עם הבעיות מחלישה אותו. כעת, לא רק שהוא תלוי בעורך הדין שלו, הוא גם תלוי בנו. ומה הוא היה עושה בלי חברים מחוננים ורבי ניסיון כמונו?
תגובה # 6: "כולם כמוך. אף אחד לא מרגיש שעורך הדין שלו נותן את כל תשומת הלב והיחס שמגיעים לו"
למה היא לא טובה? נכון שיש בתגובה הזו משהו מנרמל (כולם כמוך), אבל היא עלולה להיות נמהרת. יש סיכוי טוב שאנחנו לא מבינים בדיוק על מה החבר שלנו מדבר אבל כבר החלטנו שכן. וההבנה הזו כל כך מבוססת, עד שכבר אין לנו צורך להקשיב לו יותר. על הדרך אנחנו משדרים לו שלא יעשה מעצמו כזה עניין.
לעומת כל אלה, נשקול עכשיו את התגובה האחרונה: "נשמע לי שאתה מרגיש שמשהו לא זורם טוב בתקשורת שלך עם העורך דין שלך, ושאתה לא מרגיש שאכפת לו ממך כמו שהיית רוצה"
למה היא טובה? מבין כל האפשרויות שתיארתי, התגובה הזו היא היחידה שמעידה על כך שאנחנו מבינים באמת את שורש הדאגה של החבר שלנו. היא גם התגובה היחידה שמשדרת לחבר שאנחנו מבינים אותו באמת ובתמים בלי לשפוט את רגשותיו ולהכריז שהם מוצדקים או לא מוצדקים. האם זה יעזור? מניסיוני, במצבים רגשיים כמו זה שמתואר בדוגמה רמה מסוימת של דיכאון ודאגה היא טבעית וצפויה. במקרים כאלה, אם אנחנו יכולים לגרום לחברים שלנו להרגיש שאנחנו "שם בשבילם", שאכפת לנו ושאנחנו מקשיבים החיבור הרגשי הזה יועיל להם יותר מכל עצה.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com



