top of page

שתי המילים שכדאי להשאיר מאחור ב-2025

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
2 בינו׳ 2025
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 22 באוק׳

שנה חדשה היא הזדמנות להשאיר מאחור את המילים שמונעות מאיתנו התקדמות רגשית. למה כדאי לוותר על "למה" וממש לא חבל לשחרר את "חבל"

שנה חדשה היא תמיד הזדמנות להבטיח לעצמנו הבטחות חדשות. במחלקת השיפור העצמי, אני מציבה לעצמי השנה את היעד הבא: להפחית ככל האפשר את השימוש בשאלה "למה?" בדיאלוג עם הזולת, ואת השימוש במילה "חבל", ביני לבין עצמי ועל אחת כמה וכמה בשיחה עם אחרים.

אני מתביישת להודות שרק לאחרונה הבנתי כמה השאלה "למה?" היא בעייתית. אני מניחה שכמו כולנו, הרגשתי שזה טבעי לשאול "למה" כשאני רוצה להבין את המניעים של מי שאני מדברת איתו.

ברוב הפעמים שאני משתמשת במילה הזו, נדמה לי שאני בסך הכל מדברת בישירות, בענייניות ומתוך כוונות טובות. אבל למרות שעל פני השטח "למה" היא שאלה בלתי מזיקה, למעשה, לעתים קרובות היא מעוררת מגננה.

השפה כחדר חקירות

מבחינה פסיכולוגית, כשאנחנו שואלים את בן שיחנו "למה" אנחנו מייצרים פעמים רבות דינמיקה כוחנית שעלולה ליצור אצלו את התחושה שהוא בחקירה. באופן סמוי, זו שאלה שדורשת הצדקה וגורמת לצד הנשאל להרגיש שעליו להגן על בחירותיו או להוכיח משהו.

"למה" תובעת מאנשים להציג את הרציונל שמאחורי ההתנהגות שלהם, ודרך כך היא מעוררת התנגדות במקום שיתוף פעולה. במצבים רבים, השאלה "למה" נושאת הנחה מובלעת שמשהו השתבש או דורש תיקון. לדוגמה, "למה הסכמת לשלם את המחיר הזה?", היא שאלה המרמזת שהבחירה זקוקה להצדקה, כי ייתכן שהיתה שגויה.

כשאני שואלת "למה", אני עשויה לאתגר את הזהות או את הערכים של מי שמולי. אם אני שואלת למשל, "למה אתה מאמין שביבי לא ייבחר שוב?", השאלה עלולה לרמוז שבוחן המציאות או השקפת העולם של מי שמולי מפוקפקים בעיניי או שגויים, אפילו אם זו לא הכוונה שלי. הדרישה להצדקה מעוררת אי נוחות, במיוחד אם נושא השיחה הוא רגיש או רגשי.

אם אני רוצה שמי שמולי ישקול שוב את המניעים שלו, הרי שכשאני שואלת אותו "למה", אני דווקא דוחפת אותו להגן עליהם. אם אין לו סיבה ברורה למעשיו או לאמונותיו, השאלה "למה" יכולה לחשוף את הפער הזה (ואולי אני אף מכוונת לכך), אבל חשיפת הדיסוננס הקוגניטיבי עלולה להביא למגננה.

חלק מהאפקט הזה מובנה - האדם ששואל "למה", בעצם גולש לתפקיד של חוקר, ומציב את המשיב בעמדה נחותה. עצם השאלה עלול לגרום לנשאל להרגיש נשפט, במקום שירגיש שהוא שותף שווה בשיחה. ייתכן אפילו שבשאלה מהדהד טון של משמעת או של סמכות מהילדות ("למה לא הכנת את שיעורי הבית?"), אסוציאציות שיכולות לעורר בתת־מודע תחושות אשמה או חוסר ערך אצל הנשאל.

בנוסף, השאלה עלולה להפריע לזרימה הרגשית של השיחה, משום שהיא פעמים רבות קוטעת את הנרטיב שהאדם ביקש למסור או שהתחיל לפתח; "למה" כופה עליו לעצור ולהתחיל לנתח או להצדיק רגשות שאולי אינם מגובשים עדיין או שלא קל להסביר אותם.

גם אם המטרה שלי היתה להבין אותם טוב יותר, השאלה עלולה להשיג בדיוק את המטרה ההפוכה, ולגרום להם להרגיש לא מובנים. למרות ש"למה" מחפשת מידע, היא עשויה להתפרש כשאלה אינטלקטואלית או מרוחקת, ולא ככזו שמונעת מתוך אמפתיה. תחושת חוסר החיבור הרגשי הזו עלולה להרחיק את הנשאל.

ואם כל זה לא מספיק, הרי שהשאלה הזו גם הרבה פעמים פשוט לא עוזרת. "למה" יכולה להיות רחבה ומציפה מדי מכדי לקדם את השיחה. אם אני שואלת מישהו "למה בחרת לחדש איתו את הקשר?", אני משאירה אותו עם יותר מדי דרכים להבין מה אני שואלת או לאיזה סוג של מידע אני מצפה.

השאלה עלולה לעורר בו חרדה או תסכול. בהקשרים של שיתוף פעולה (ואיזו שיחה עם אדם חשוב לא קשורה במובן כזה או אחר לשיתוף פעולה?), "למה" מושכת את הדיון לאשמה במקום לפתרונות. לדוגמה, כשאני שואלת מישהו "למה לא סיימת לכתוב את הפרק הזה בזמן?", השאלה מתמקדת באשמה, במקום להתחיל להבין איך אנחנו פותרים את הבעיה שלפנינו.

שתי המילים שכדאי להשאיר מאחור ב-2025 - אילוסטרציה

כשמילה קטנה היא נרטיב של אסון

המילה השנייה שאני מקווה להפחית את השימוש בה היא "חבל". בשפה היומיומית, המילה "חבל" מופיעה לעתים קרובות כביטוי תמים לכאורה של חרטה, אכזבה או הזדמנות שהוחמצה. אנחנו משתמשים בה כמעט באופן אוטומטי: "חבל שלא באת" או פשוט "איזה חבל". אבל מתחת לשימוש היומיומי מסתתר מטען רגשי עמוק יותר, שמשקף את הכאב שאנו יוצרים לעצמנו דרך הדיאלוג הפנימי שלנו.

הבעייתיות של המילה "חבל" נעשית ברורה יותר אם אנחנו חושבים עליה במסגרת גישת הטיפול ממוקד הרגש של לב גרינברג, המזהה שני קולות פנימיים שלעתים קרובות שולטים בנוף הרגשי שלנו: הקול הביקורתי (כלפי עצמנו) והקול המחריד (במובן של מעורר חרדה).

המבקר הפנימי הוא החלק בנו ששופט, מעריך ולעתים קרובות מגנה את הפעולות, את ההחלטות או את התגובות שלנו. המבקר הפנימי אוהב את המילה "חבל". היא משמשת אותו כדי להגיד: "חבל שלא עבדתי קשה יותר", כשהמשמעות היא: הייתי צריכה להתאמץ יותר, בין שלא הייתי מספיק טובה ובין שעשיתי את הבחירות הלא נכונות, זו אשמתי שנכשלתי. "חבל" מגשרת בין אכזבה לבין נזיפה עצמית, ומעצימה את קולו של המבקר הפנימי, תוך חיזוק תחושות של חוסר ערך או אשמה.

גם הקול המחריד שלנו אוהב את המילה הזו. הוא משגשג כשהוא הופך אכזבה אחת קטנה לנרטיב מקיף של אסון. "חבל" היא קרקע פורייה לתהליך זה, משום שהיא מעודדת אותנו להתמקד במה שיכול היה להיות ולדמיין את התרחישים הגרועים ביותר הנובעים ממה שלא קרה. כשהקול המחריד אומר "חבל שלא קיבלתי את העבודה הזו", המשמעות האמיתית היא "אני בחיים לא אמצא עבודה טובה, חבל שלא אמרתי משהו כי עכשיו הרסתי לנצח את הסיכויים שלי".

מנקודת המבט של טיפול ממוקד רגש, הקטסטרופיזציה אינה רק דפוס מחשבתי, אלא חוויה רגשית שמעמיקה תחושות של חוסר אונים, עצב וחרדה. על ידי חזרה על המילה "חבל" הקול המחריד מחזק את אחיזתו במצבנו הרגשי.

העבר עוד לפנינו!

המעניין הוא שבבסיס, "למה" ו"חבל" חולקות קשר רעיוני בכך שלעתים קרובות הן מובילות ומעצימות מצבים רגשיים של חרטה, האשמה עצמית ותקיעות. בינינו לבין אחרים, ובינינו לבין עצמנו, אף על פי שמילים אלו עשויות לשמש מטרות משמעותיות בהקשרים מסוימים, הן בעצם נוטות לעורר דינמיקות פסיכולוגיות דומות שמדכאות צמיחה, שיתוף פעולה וחוסן רגשי.

גם "למה" וגם "חבל" מכוונות את תשומת הלב שלנו אל העבר, וממקדות אותנו במה שכבר התרחש. "למה" מאלצת אנשים להצדיק פעולות או החלטות קודמות, לעתים תוך יצירת תחושה שמה שקרה היה טעות או כישלון.

לדוגמה, כששואלים "למה לא התכוננת יותר לריאיון?", השאלה מזמינה בחינה ביקורתית של מה שהיה, במקום התמקדות בפתרונות. באופן דומה, "חבל" שמה דגש על מה שהוחמץ או אבד, וממסגרת זאת כמשהו בלתי הפיך. כשאני אומרת, "חבל שלא ניצלנו את ההזדמנות", אני מקוננת על מה שהיה יכול להיות, במקום לבדוק מה עדיין אפשרי.

שתי המילים מעצימות את המבקר הפנימי שלנו. השאלה "למה לא הגעת מוקדם יותר לשדה התעופה?" עשויה להישמע כמו "היית צריך לנהל את הזמן שלך טוב יותר". ובאופן דומה, "חבל שלא אמרת משהו" עשוי להישמע כמו "היית צריך לדבר, ועכשיו זה באשמתך".

בנוסף, שתיהן מזינות נטייה לקטסטרופיזציה - הפיכת אירוע קטן לנרטיב רחב של כישלון או אובדן. "למה בחרת את הטקסט הזה לאודישן?" עלולה להתדרדר בתוך ראשה של הנשאלת ל"כנראה עשיתי הכל לא נכון, ועכשיו הכל נהרס". באופן דומה, "חבל" מעצים חרטה לתחושת ייאוש, ומרמז שההזדמנות שהוחמצה או הטעות שעשו סגרו את הדלת בפני אפשרויות עתידיות. לדוגמה, אמירה כמו "חבל שזה לא הצליח" יכולה להוביל את השומעת למחשבות כמו "אני לעולם לא אצליח שוב".

שתי המילים גם עלולות לגרום לבני שיחנו לחוש כי הרגשות שלהם אינם מקבלים הכרה מלאה. היה לי חבר (הוא כבר לא חבר שלי, בין היתר בגלל זה), שבכל פעם שהייתי מספרת לו על משהו דרמטי שקרה לי ועורר בי רגשות לא נוחים, היה שואל אותי "למה".

יכול להיות שהוא היה על הספקטרום, אולי הוא גדל עם זאבים או שפשוט הוא היה אדם לא נחמד. כך או כך, התגובה שלו גרמה לי לחוש שוב ושוב כמבטלת ומתעלמת מהמצב הרגשי שלי. הוא אולי היה ביקורתי, אבל מבחינה חווייתית המיקוד היה בהצדקה, או לכל הפחות בצורך שלו בהבנה, ולא בצורך שלי באמפתיה.

שנה חדשה היא הזדמנות לחשוב קדימה. "למה?" ו"חבל" נוטות לעכב תנועה קדימה. המגמה המשותפת שלהן היא להתמקד בעבר הבלתי הפיך, להגביר חשיבה ביקורתית או קטסטרופלית וליצור ריחוק רגשי במקום חיבור, ולכן אני מקווה להשתמש בהן פחות ב-2025.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page