שמחה, עצב, גאווה ונחמה: מה אומרים עלינו החיפושים הבולטים של 2019
עודכן: 22 באוק׳
רשימת הסיכום של גוגל לשנת 2019 מציגה את הסרטונים שאותם חיפשו עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם. עיון ברשימה מעיד על כך שהדבר שהכי מרגש אותנו הוא רגעי החיבור עזי המבע בין הורים לילדים
מדי שנה מפרסמת חברת הענק גוגל את סיכום השנה בחיפושים ברשת. השנה הסרטון שלה מבליט את האספקט ההרואי המאפיין את המילים שבלטו השנה בחיפושיהם של גולשים ברחבי העולם. צפיתי בסרטון הזה וחשבתי לעצמי שמה שמאפיין את הרגעים, האנשים והאירועים שהגולשים התעסקו בהם אינו ההרואיקה של האנשים - מה שבולט הוא הצורך שלנו לראות שוב ושוב רגעי חיבור מרגשים וחזקים בתוך המשפחה, ובעיקר בין הורים לילדים. העובדה שגם הגיבורים הגדולים בספורט, בצבא ובקולנוע צריכים את החיבוק מהילד שלהם, ושרגעי הקולנוע הגדולים מבוססים על רגעים משפחתיים פרטיים, מעידה על כך שאנחנו זקוקים לחיבוק הרבה יותר מאשר לגיבור.
אתחיל במילות החיפוש Nicolas Mahut, ובעברית: ניקולה מאהו. בחודש יוני השנה בנו של שחקן הטניס מאהו חצה את המגרש ורץ אליו כדי לנחם אותו אחרי הפסד צורב באליפות צרפת הפתוחה. אני יכולה לראות את הסרטון הזה עשר פעמים ועדיין תצרוב לי דמעה בזווית העין. הרגע הזה מציג אספקט נדיר ויקר ערך בקשר שבין הורים לילדים והוא יכולתם של ילדים להיות לפעמים אלה שמנחמים את ההורים שלהם.
בסרטון רואים כמה עוצמה יש לחיבוק הזה עם הילד, שבו הוא כאילו אומר לאביו: "אתה עדיין הכי הכי בעולם בשבילי, והאהבה שלי אליך לא תלויה בניצחונות שלך ובהישגים שלך". הרגע חולף מהר, ונראה שמאהו האב מתעשת מההפסד ומצליח לשים אותו בפרופורציות. הוא קם, אורז את ציוד הספורט שלו ויוצא מהמגרש יד ביד עם בנו, והם חוזרים לגודלם הטבעי ולתפקידים המסורתיים שלהם.
בישראל אולי לא מכירים את השם שרונדה וילסון (Sharonda Wilson), אבל המון גולשים בעולם חיפשו אותה השנה. הם רצו לראות אותה משתתפת בטקס סיום לימודי התואר הראשון של בנה באוניברסיטת מרכז מישיגן. זה לא היה סתם עוד טקס: וילסון עצמה סיימה באותו היום את התואר הראשון שהשיגה בגיל מבוגר במכללה אחרת, והיתה אמורה להשתתף בטקס הסיום שלה עצמה, שסימן הישג כביר בחייה. אבל היא החליטה לדלג עליו כדי להיות בטקס של בנה.
בסרטון שהגולשים חיפשו רואים שנשיא אוניברסיטת מרכז מישיגן נמס גם הוא נוכח דמותה של האם, והאופן המאופק והמרשים שבו בחרה לחגוג את אבן הדרך הזו בחיי בנה. להפתעתה ולהפתעת כל הנוכחים הנשיא העניק לה באותו מעמד גם את התואר שלה, וכך האם והבן חגגו את הישגיהם יחד.
במובן מסוים, גם הרגע הזה מדבר על ההתרגשות שאוחזת בנו כשאנחנו רואים ילד והורה מתחברים לרגע באופן שסותר את חלוקת התפקידים המסורתית. וילסון ויתרה ב"אימהיות" מסורתית על החגיגה שלה, אך בסופו של דבר זכתה להיות במרכז תשומת הלב באופן שרק הגביר את ההנאה של בנה מהחגיגה שלו.
אם בכיתם בשני הסרטונים הקודמים, זה עוד כלום לעומת מה שיקרה לכם אחרי נאום התודה של יאניס אדטוקומבו (Giannis Antetokounmpo), הכדורסלן היווני ממוצא ניגרי שמשחק בקבוצת מילווקי באקס מליגת ה-NBA ובנבחרת יוון. אדטוקומבו נבחר השנה ל-MVP של ליגת ה-NBA ונאום התודה שלו, שהיה אחד הרגעים שגולשים בכל העולם הרבו לחפש השנה, הוא שיר הלל לקשרים בטוחים.

אחרי התודות לאלוהים ולאנשים חשובים בחייו מתחום הכדורסל ציין אדטוקומבו את אביו שמת לא מזמן. לאחר מכן הודה לאֶחָיו, שישבו בקהל והליטו את פניהם בבכי. השיא היה ללא ספק הדברים שאמר השחקן הצעיר והמוכשר על אמו: "בתור ילד אתה לא רואה את העתיד, אבל אם יש לך הורה טוב הוא רואה את העתיד עבורך", ואז פנה ישירות אל האם הגאה והנרגשת ואמר לה: "אמא, את היסוד של המשפחה שלנו. את הגיבורה האמיתית".
באופן אישי, הסרטון שהכי חיבבתי הוא זה שהעלה הקומיקאי די.ג'יי פריור (DJ Pryor) שבו הוא משוחח עם קינגסטון, בנו בן השנה וחצי. השניים צופים בסדרת טלוויזיה - האב מדבר והילד מברבר בשפת תינוקות לא מובנת אבל הוא מלא רצון להשתלב בשיחה.
מספר עצום של אנשים בעולם צפה בו, ובעקבות זאת רבים מהם חיפשו מידע על "מתי תינוקות מדברים". אני חושבת שיותר מ-60 מיליון הצפיות בו מעידות על משהו הרבה יותר עמוק רגשית מאשר התפתחות השפה אצל ילדים - מדובר במופת של התכווננות רגשית בין אב לבנו.
בהמשך לרשימה מהשבוע שעבר, שבה הצגתי את הבעייתיות שנוצרת עם השנים באינטימיות של בני זוג שאינם מתאימים מלכתחילה, אני חושבת שפריור ממחיש בסרטון הזה שאינטימיות רגשית בין הורה לילד מבוססת לא רק על כך שההורה מעניק לילדו חום וביטחון (כלומר התקשרות), אלא גם נותן תוקף לזהות שלו. זה נשמע אולי עניין כבד, אבל לדעתי חלק מהקסם באינטראקציה המתועדת הוא האופן שבו פריור מעניק לבנו התינוק תחושה שהוא מובן ושדבריו נלקחים ברצינות, ולא רק שהוא אהוב ומתוק.
עוד סצנות משפחתיות שדיברו אל לב הגולשים השנה היו סרטון הכושר של דארה וורד (Darragh Ward) ובתו אוליביה, שמעודדת את הצופים לעשות את התרגילים, כי "אם אני בת שבע ועושה אותם אז כולם יכולים!". גם הסרטון של החייל האמריקאי מייקל פורחאן (Michael Forjan) שחזר הביתה אחרי שירות בעיראק והפתיע את ארבעת ילדיו בבתי הספר שלהם, אחרי שלא ראה אותם חצי שנה.
לסיום, אחד החיפושים הבולטים ביותר השנה היה נאומו של איירון מן, המכונה "אני אוהב/ת אותך 3000". עבור אוהדי מארוול זהו רגע קורע לב שכן איירון מן, הוא טוני סטארק, נפרד מהעולם. אך זה גם רגע מנחם מפני שההולוגרמה של דמותו אומרת לאשתו ולבתו "אני אוהב אותך 3000", שהמשמעות היא שהוא אוהב אותן המון.
המשפט הזה הוא חזרה על מה שאמרה לו בתו בשלב מוקדם יותר בעלילה, וזו תמה של היפוך תפקידים בין הורה לילד והצגת כוחה של היכולת הבלתי אמצעית של ילד להביע אהבה ולכונן את ההורה מחדש ברגעי משבר. אבל זה לא רק בסרט: השחקן רוברט דאוני ג'וניור סיפר שהמשפט הזה ממש נאמר לו על ידי אחד מילדיו ונכנס לסרט.
במילים אחרות, כשמסתכלים על האנושות בסוף 2019 בפריזמה של החיפושים הבולטים השנה, אפשר לראות שגם בעידן של קטסטרופות בוערות כמו ההתחממות הגלובלית וה-METOO, ועל רקע נזקיהם של מנהיגים טוטליטריים ופלגניים בכל העולם, בסופו של דבר המישור שבו אנחנו חווים את הרגשות העזים ביותר שלנו - העצב, השמחה, הגאווה, הגעגועים, התחושה שאנחנו מובנים וההשלמה עם עצמנו ועם הסביבה - הוא מערכות היחסים המשפחתיות שלנו.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




