top of page

מי אמר שבן או בת הזוג צריכים לגדל אתכם ילדים?

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
28 באוג׳ 2025
זמן קריאה 6 דקות

עודכן: 22 באוק׳

המשפחה הגרעינית איחדה בין זוגיות להורות והעמיסה על הקשר מתחים רגשיים, לוגיסטיים וכלכליים. אחרי שהמודל הזה נכשל, אולי הגיע הזמן ללמוד ממודלים אחרים איך נראית הפרדת רשויות במשפחה

בסוף החופש הגדול לא מעט זוגות עומדים על סף קו אדום. כן, חופש זה כיף. כן, היו לנו שנתיים מזוויעות שמגיע לנו להחלים מהן. וכן, אנחנו אוהבים את הילדים ואת בני או בנות הזוג שלנו. ובכל זאת, המציאות של להיות יחד 24/7 במשך שבועות, כשהחום לוהט, המטוסים מאחרים, והילדים רבים היא מבחן לא פשוט. בסתר לבם, רבים מחכים לחזור לשגרה, ולפגוש את בני הזוג שלהם בבוקר, בערב ובסופי שבוע.

המשאלה הזו - לזוגיות שפועלת מחוץ ללחצי היומיום של הורות אינטנסיבית - היא לא רק חלום של סוף אוגוסט; היא סמן עמוק של עייפות ממודל משפחתי שמרכז את כל הציפיות במקום אחד. אולי זה הרגע הנכון לשאול: האם ייתכן שמשפחות, כמו כל רעיון אחר, זקוקות מדי פעם לרענון קונספטואלי?

הפרדת רשויות רומנטית

אחת הדרכים להמציא סיפור מדע־בדיוני או קומי היא לשנות חוק אחד בעולם המוכר לנו. למשל: לדמיין מציאות שבה המשפחה הגרעינית בנויה אחרת לגמרי. לא בני זוג שמגדלים יחד את ילדיהם, אלא הפרדה בין אהבה לבין הורות. במציאות הזו, אחים ואחיות מגדלים יחד את ילדיהם. בני הזוג הרומנטיים שלהם לא מגדלים איתם ילדים, אלא מגדלים יחד עם האחים והאחיות שלהם את ילדיהם שלהם. כך, הילדים גדלים עם הדודים והדודות שלהם, ולא עם בני הזוג הרומנטיים של הוריהם.

היתרונות לזוגיות זועקים לשמיים. כשהקשר הרומנטי לא צריך לשאת גידול ילדים, הזוגיות משתחררת ממטענים רבים – כלכליים, לוגיסטיים ורגשיים. אם אתם בפרק א', אתם בוודאי זוכרים שפעם-פעם, כשלא הייתם מחויבים לנהל יחד משק בית או לקבל החלטות חינוכיות משותפות, הקשר שלכם היה הרבה יותר רגוע. כשאת לא מנסה לנהל גנון עם מישהו שפעם יצאת איתו, את יכולה להישאר עם בן הזוג שלך ביותר התלהבות ופחות בגלל כורח.

גם פרידה יכולה לעבור יותר בקלות, וניתן לשער שיותר אקסים יכולים להישאר ביחסי ידידות, בעולם שבו מובן מאליו שהילדים גדלים בבית האם, בליווי אחיה ומשפחתה. ללא סוגיות של משמורת משותפת, מאבקי שליטה או טלטלה כלכלית, הזוגיות בחייה ובמותה יכולה להתקיים מתוך חופש ובחירה, משום שהיא לא בו זמנית גם שותפות עסקית או חינוכית.

אפילו הקנאה המינית פוחתת: ללא מגורים משותפים וללא נישואים פורמליים, הקשר הזוגי יכול להיות משוחרר ורך יותר עם פחות שליטה ויותר חופש הדדי. כל אלה יכולים לעזור לבני הזוג לשמר רגש חיובי לאורך זמן, בלי שייפגע מהלחצים של גידול ילדים משותף.

מי אמר שבן או בת הזוג צריכים לגדל אתכם ילדים? - אילוסטרציה

לא רק אחריות ביולוגית

מבנה משפחה כזה יכול להיות טוב לא רק להורים אלא גם לילדים. הוא יכול לספק לילדים יציבות רגשית וביטחון התפתחותי גבוה יותר מזה שמציעה המשפחה הגרעינית המסורתית. הילדים אינם תלויים בקיומו או בהצלחתו של קשר רומנטי בין ההורים: גם אם האם מחליפה בני זוג, הילדים נותרים בבית האם, כשהם מוקפים באנשים קרובים כמו סבתות, דודות ובעיקר הדוד – האח של האם, שהוא הדמות הגברית המרכזית בגידולם.

כך נחסכת מהילדים הטלטלה הרגשית הכרוכה בפרידות, והם נהנים ממעגל תמיכה רחב. הדוד אינו מחליף את האב הביולוגי כמובן, אבל הוא כן תחליף חברתי קבוע, שמבוסס על אחריות שושלתית ולא על רגשות משתנים. ומאותו עקרון משתמע, שבעולם כזה, אין ילדים שהם פחות "לגיטימיים" מאחרים. כל ילד מתקבל כחלק מהשושלת של האם, בלי סטיגמה ובלי פגיעה במעמדו.

פירוק היחסים בין ההורים הביולוגיים מתרחש תוך הפחתת הסיכון לעומס יתר על הורה יחיד, או הזנחה על ידי אחד ההורים הביולוגיים, כפי שעלול לקרות במשפחות חד-הוריות. וגם לפני פרידה, ואולי בעיקר בעיתות שלום, בהיעדר קונפליקטים בין ההורים הביולוגיים, הילדים אינם מתמלכדים בין אבא לאמא כשהם במתח – הם שייכים למקום אחד, ברור, יציב, ומוגן.

הזוי? גאוני? מה תגידו אם אספר לכם שהפטנט הזה כבר התקיים בעולם כמה פעמים, ויש לו שם וצורה מוכרים לאנתרופולוגיה. בקרב המוסו, בסין, בני זוג רומנטיים אינם מקימים משק בית חדש. ילדים נשארים בבית האימהי של האם וגדלים על ידי האם, על ידי הסבתא מצד האם, ובמיוחד על ידי אחי האם (דודים מצד האם).

האבהות הביולוגית היא נתון שלא תמיד מאומת כלל וכלל, ובכל מקרה לא נחשבת חשובה מבחינה תרבותית; גברים חוזרים למשפחותיהם מצד האם מדי יום ומקדישים את עצמם לטיפול בילדי אחיותיהם. כלומר, הגבר לא מאבד את תפקידו כאבא, אבל תפקידו כאב משתנה מעצם כך שהוא אינו האב של ילדיו הביולוגיים, הגדלים בבית אמם. משמעות האבהות הביולוגית היא חלשה. הגבר מתפקד כאב במובן החברתי, בקונסטלציה שבה מבחינה ביולוגית הוא דוד. השושלת והרכוש המשפחתי עוברים דרך הנשים.

אחת החברות הראשונות שבהן תועדה צורת חיים כזו היא בקרב תושבי איי טרובריאנד, בפפואה, גינאה החדשה. בשעתו, האנתרופולוג הנודע ברוניסלאב מלינובסקי תאר צורת חברה מטריליניאלית, שבה יורשים העיקריים של גבר אינם ילדיו הביולוגיים כי אם ילדי אחיותיו, והקשר החזק ביותר הוא זה המתקיים בין אח לאחות.

אחי האם הוא הגבר בעל הסמכות החברתית הדומיננטית על ילדיה. גם בקרב קבוצה זו השושלת והרכוש עוברים דרך האם. אחי האם הוא הממשמע, המנטור והמכלכל של הילדים. אם הדוד הוא בעל תפקיד פוליטי או שאמאני, מסוג העובר בירושה באותה חברה, אחיינו הוא שיירש את המעמד ולא בנו הגנטי.

גם בקרלה, הודו, החברה המסורתית הקרויה נאיאר התבססה עד לפני כמה עשורים על קשר אח-אחות ולא על קשר בעל-אישה. בעלים מבקרים את נשותיהם אך לא מתגוררים איתן באותו בית, ומגיעים על פי רוב לביקורים קצרים שמהותם יחסי מין. על אף ריבוי היתרונות, קשה לדמיין אותנו ברצינות מאמצים מודל כזה בחברה המערבית של היום. הרי מדובר ברעיון שסותר באופן עמוק את תפישת המשפחה הגרעינית שעליה בנויים מוסדות החוק, הדת והתרבות: בני זוג נחשבים עדיין להורים הבלעדיים, והקשר בין אהבה, מגורים משותפים והורות כמעט מובן מאליו.

מודל כושל שלא יוצא משימוש

העובדה שהמודל של המשפחה הגרעינית, ההטרוסקסואלית, המונוגמית והמשותפת עדיין נחשב לסטנדרט בחברות רבות, בכל זאת מפתיעה לנוכח שיעורי הכישלון שלו. תרופה שנרשמת לרוב האוכלוסייה, אך אצל כמעט כחצי ממנה גורמת לתופעות לוואי חמורות, ולעיתים אף נזק מתמשך - כבר הייתה יוצאת משימוש. כמו גם מערכת בלמים שמפסיקה לעבוד ב-40 אחוז מהמקרים או אפילו רק ב-20 אחוז.

ובכל זאת, מודל המשפחה הגרעינית המודרני מחזיק מעמד למרות שהוא מתאפיין באחוזים גבוהים של תפקוד לקוי, וגם אם לא בכל המקרים הזוגות מתגרשים, בבתים רבים בהם בני זוג מגדלים ילדים ביחד, יש רמות מתיחות גבוהות בין בני הזוג, ופערים עמוקים בין הצדדים המתבטאים, כאמור וכידוע, בעומס רגשי, כלכלי ולוגיסטי.

אבל חוסר דמיון אינו הסיבה היחידה שהמודל אינו בשימוש. רוב המשפחות כיום קטנות ואין בהן בהכרח אחים ואחיות פנויים או מתאימים לשמש כשותפי הורות. מה גם שהמודל גם דורש היערכות משפטית וכלכלית חדשה, שבה לדוד מצד האם תהיה אחריות פורמלית כלפי הילדים – דבר שאינו עולה בקנה אחד עם דיני המשפחה הקיימים.

מעבר לכך, הרעיון שהאב הביולוגי אינו דמות הורית הכרחית עשוי לעורר התנגדות רגשית עזה, גם מצד גברים שירגישו מודרים, וגם מצד נשים שרוצות שהאב הביולוגי יהיה נוכח ומעורב. בשורה התחתונה, בחברה שבה זוגיות עדיין נתפשת כמסגרת של שותפות ושליטה הדדית, קשה לדמיין קונסטלציה זוגית שבה אין מגורים משותפים, אין בלעדיות מינית ואין אחריות משותפת על הילדים.

במערכת היחסים הזוגית המודרנית, במיוחד בשלוש השנים האחרונות בקרב זוגות ישראלים, נוצר עומס חסר תקדים. הזוגיות, שבעבר אולי הייתה מרחב לביטוי רגשי וחברתי, הפכה למנגנון קבלת החלטות הרות גורל. הורים אינם עוסקים רק במטלות היומיום או בגידול משותף של הילדים, אלא נדרשים שוב ושוב להכריע בנושאים שנוגעים לעתיד, לערכים ולחיים עצמם: האם לעודד את הילד להתגייס או לבקש ממנו שלא יעשה שוב מילואים? האם להשאיר אותו במערכת החינוך הציבורית או להעביר אותו למסגרת פרטית שתואמת את תפישת עולמם? האם לחשל אותו בהתמודדות עם אזעקות ומצבי חירום, או דווקא לנסות להעניק לו ילדות שלווה במקום אחר?

כל החלטה כזו היא לא רק ערכית או חינוכית, אלא גם טעונה רגשית ומעוררת חרדה, ובעיקר דורשת תיאום עמוק בין בני הזוג. אך במקום שיתוף פעולה רגוע, פעמים רבות מתפתחים מתחים: כל צד מחזיק בעמדה נחרצת, מבוססת על פחדים עמוקים ואהבה גדולה לילדים, ומכאן קצרה הדרך לוויכוחים, עלבונות או תחושת נתק. יש יסוד למחשבה שאחים שגדלו באותו בית, יהיו דומים יותר בתפישת עולמם מאשר בני זוג, שהבסיס העיקרי להמצאותם ביחד היה המשיכה הפיזית שלהם זה לזו.

יש לנו הרבה דברים להחליף בישראל לפני שנחליף את מבנה המשפחה, אבל דווקא במציאות שבה זוגיות והורות נשזרות זו בזו תחת לחצים עצומים, שווה לפתוח את הראש ולשאול אם המבנה המובן מאליו שלנו הוא אכן היחיד האפשרי. מודלים משפחתיים אחרים, קיימים ואפשריים, מאפשרים לדמיין חלוקה אחרת של אחריות, אינטימיות, סמכות ואהבה.

בין אם נבחר לאמץ אותם, להתאים אותם או רק להרהר בהם, עצם הפתיחות לרעיון שמבנה המשפחה אינו גזירת גורל אלא בחירה תרבותית - היא כבר צעד חשוב לעבר עתיד שבו הורות וזוגיות אינן בהכרח תחרות על שליטה (גם אם היא מונעת מחרדה לשלום הילדים), אלא מרחבים נפרדים של שייכות, חופש ואהבה.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page