top of page

שימו אוזן: חמש טעויות הקשבה שאולי גם אתם עושים

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
24 באוק׳ 2024
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 22 באוק׳

אם אתם קוטעים את בני שיחכם באמצע הסיפור, מבטלים בהינף עפעף את דבריהם, מתחרים איתם במידת המסכנות או משיאים עצות שממש לא ביקשו מכם, ברוכים הבאים למועדון המאזינים הגרועים. למרות הכל, אתם יכולים להשתפר

בעוד ששמיעה היא יכולת טבעית, הקשבה היא אחת הפעולות הקשות ביותר לבני אדם. אני נוכחת בכך שוב ושוב כשאני יושבת מול זוגות, כשאני משוחחת עם אנשים קרובים אליי, וגם כשאני בעצמי מנסה להקשיב.

לא אגזים אם אומר, שברוב המקרים שבהם אנחנו משוחחים זה עם זה, אנחנו לא מגיבים באופן מתאים, וזאת על אף כוונותינו הטובות בתור מאזינים. לא פעם, אנחנו קוטעים את בני שיחנו בלי להקשיב לסוף הסיפור, מבטלים את דבריהם ומקטינים אותם, מתחרים עמם במידת הסבל שלהם או משיאים באימפולסיביות עצות, כשכל מה שהם רצו זו רק אוזן קשבת.

הנה סקירה של כמה מהדרכים הנפוצות ביותר להקשבה לא נכונה, שכוללת דרכים אפקטיביות יותר לתת משוב לאלו שבהקשבתם אתם מנסים לזכות.

ווי, איך זה מזכיר לי...

המנגנון: קטיעת הדובר.

"אתה לא מאמין מה קרה לשירה, היא היתה בדרך משוויץ לארץ, כשהטיסה שלה…", משתפת אתכם חברה בסיפור שרצתה לחלוק אתכם.

התגובה הקשובה: במקרה כזה, התגובה הטוב היא הקשבה עד סוף הסיפור. אבל אם אתם ממש חייבים להגיב, אפשר גם להגיד: "מה קרה לה?". תגובה כזו תשקף את התעניינותכם בסיפור ואת רצונכם לשמוע את סיומו. היא מאפשרת לדוברת להמשיך לדבר מבלי להיקטע, ונותנת לה תחושה שדבריה חשובים לכם.

התגובה הלא־קשובה: "ווי, זה מזכיר לי שבסופר חזרו לייבא את השוקולד השוויצרי הזה שאת אוהבת". זוהי תגובה לא קשובה, משום שהיא קוטעת את הדוברת ומסיטה את השיחה לנושא אחר. היא מעבירה לדוברת את המסר שהדברים שבהם המאזין רוצה לשתף אותה חשובים בעיניו יותר מהדברים שהיא מנסה לשתף בהם, וגורמת לה להרגיש שהיא לא זוכה לתשומת הלב שמגיעה לה.

עם זאת, יש סיכוי שהמאזין הגרוע בסך הכל התרגש לשתף במשהו שנראה לו רלוונטי וחשב שיתרום לרווחתה הכללית של הדוברת (אחרי הכל, זה השוקולד שהיא אוהבת), ולא הבין שבפועל הוא מסיט את השיחה לצרכיו. גרסה שלילית אחרת כאן היא ניחוש מוקדם מדי של מהות הסיפור כמו למשל: "מה קרה, היא שוב פיספסה את הטיסה, האסטרונאוטית הזאת?".

מה כדאי לדוברת לענות: תגובה לא טובה של הדוברת למאזין, תהיה משהו כמו: "זה לא יאומן, אתה אף פעם לא נותן לי לסיים! אתה תמיד מדבר על עצמך". למרות שזו תגובה טבעית, היא תוקפת את המאזין באופן אישי ויוצרת עימות. במקום לשפר את השיחה, היא עלולה לגרום לו להרגיש מותקף ולהפוך את הסיטואציה בריב.

אז מה כן? "רגע, ממש בא לי לספר לך קודם מה קרה לשירה, ואחר כך אני אשמח לשמוע על השוקולד". תגובה זו בולמת בעדינות את ההפרעה ומחזירה את השיחה לתלם המקורי. היא מכירה בהתלהבות של המאזין, אך מדגישה את הצורך של הדוברת לסיים את דבריה.

די, אתה בטח מגזים!

המנגנון: הקטנה חיובית או הצעת ביטחון כוזב.

"רציתי לראות את 'הג'וקר' אבל כולם אומרים שהוא גרוע, שמעתי על אנשים שיצאו באמצע", משתף אתכם חבר טוב.

התגובה הקשובה: "אני יכולה להבין למה אתה מתלבט, אבל אהבת את הסרט הראשון, והרבה אנשים חשבו שהוא מצוין. מצד שני, גם אני שמעתי שהתגובות אליו ממש לא טובות". התגובה הזו עושה תיקוף לתחושותיו של הדובר, ומראה לו שהמאזינה מבינה את ההתלבטות שלו.

התגובה הלא־קשובה: "אין סיכוי שזה סרט רע. 'הג'וקר' הראשון היה מעולה, והשחקנים מעולים. אני מתה על ליידי גאגא". ייתכן שהמאזינה הלא־קשובה חשבה שהבעת דעה חיובית תסייע לדובר להרגיש טוב יותר, אבל למעשה זוהי תגובה שמבטלת את החששות שלו ולא מתייחסת ברצינות למה שהוא אמר. גרסה אחרת לכך היא מקרה שבו מישהו מביע דאגה ("אני מפחדת שיפטרו אותי"), והמאזין מציע לו ביטחון כוזב ("אני בטוחה שאת סתם מגזימה, אין להם בחיים עובדת יותר טובה ממך").

מה כדאי לדובר לענות: תגובה טבעית אך לא מועילה של הדובר תהיה משהו כמו: "את בכלל לא מקשיבה לי! אמרתי לך שאנשים עוזבים באמצע". תגובה זו תוקפת את המאזינה ומייצרת עימות. אפשרות אפקטיבית יותר היא להגיד משהו כמו: "אני יודע שאת אהבת את הסרט הראשון אבל אני בכל זאת קצת חושש כי אני שומע יותר ויותר ביקורות רעות על הסרט השני". תגובה כזו מכירה בנקודת המבט של המאזינה הלא־קשובה אך מחזירה בעדינות את השיחה למה שמעסיק את הדובר.

שימו אוזן: חמש טעויות הקשבה שאולי גם אתם עושים - אילוסטרציה

תשמע, כדאי לך לנסות...

המנגנון: השאת עצות מהירה מדי.

"אני ממש לחוצה מהעבודה בזמן האחרון, ועוד רגע תתחיל שנת הלימודים ואני לא יודעת איך אצליח לעמוד בכל המחויבויות שלי", מספרת חברה טובה.

התגובה הקשובה: הקשבה טובה תתבטא באמירה כמו: "נשמע קשוח, מה הכי מלחיץ אותך?". תגובה כזו מאפשרת לדוברת להרחיב בעניין תחושותיה מבלי לחתור לסגור את השיחה על ידי הצעת פתרון. תגובה כזו מביעה עניין אמיתי במה שהדוברת עוברת ומעניקה לה את ההזדמנות לפרוק.

התגובה הלא־קשובה: "כדאי לך לנסות מדיטציה. לי זה ממש עוזר". למרות שהמאזינה רוצה לעזור לדוברת ולהציע פתרון שיקל עליה, היא מציעה פתרון מבלי להבין קודם את התמונה המלאה, ועלולה לגרום לדוברת להרגיש שמקילים ראש ברגשותיה ושלא מקשיבים לה באמת.

מה כדאי לדוברת לענות: תגובה לא טובה של הדוברת למאזינה יכולה להיות משהו כמו: "ישר את דוחפת לי עצות, אי אפשר לשתף אותך בכלום". תגובה עדיפה היא: "זו עצה טובה אבל כרגע אני פשוט צריכה לפרוק קצת. נוכל לדבר על פתרונות אחר כך?".

חכה שתשמע מה לי קרה...

המנגנון: תחרות סבל.

"אני כל כך מותש. הייתי ער השבוע כל לילה עד שתיים עם הפרויקט הבלתי נגמר הזה", מספר לכם חבר.

התגובה הקשובה: "נשמע מתיש, לא פלא שאתה מרגיש כל כך עייף". זוהי תגובה שמתמקדת בחוויה שהדובר מבקש לתקשר, מביעה הבנה ותמיכה מבלי להסיט את השיחה לחוויות של המאזין.

התגובה הלא־קשובה: "אם זה קשה, אז מה תגיד על זה שאני הייתי ער השבוע 24 שעות כשהטיסה שלי נדחתה?!". התגובה הזו מסיטה את השיחה מהחוויות של הדובר לחוויות של המאזין וממעיטה בערך החוויה של הדובר. גם אם המאזין רצה להתחבר לדובר דרך שיתוף בחוויה דומה, וחשב ששיתוף בסיפור שלו ימחיש שהוא מבין את הדובר, בפועל הוא יוצר תחרות סבל.

מה כדאי לדובר לענות: תגובה לא אפקטיבית של הדובר במקרה הזה תהיה: "עלה בדעתך פעם שלא כל דבר בעולם הוא עליך?!". תגובה זו עלולה לגרום למאזין להרגיש לא מובן בעצמו ולפגוע בו. אפשרות אחרת במקרה כזה היא להגיד משהו כמו: "וואו, זה באמת נשמע אינטנסיבי, אבל כרגע אני באמת מותש ורק רציתי לשתף אותך בכמה היה לי קשה השבוע". התגובה הזו מכירה בחוויה של המאזין, אבל מחזירה בעדינות את השיחה אל הדובר ומראה את הצורך שלו בהקשבה ובתמיכה מבלי להתמלכד בתחרות הסבל.

רגע, על מה דיברת?

המנגנון: התעלמות או שינוי נושא.

"אני ממש לחוצה מכך שאני לא מספיקה להתארגן ליום הולדת 70 של אמא שלי. יש כל כך הרבה פרטים", משתפת אתכם חברה קרובה.

התגובה הקשובה: "אני מצטער לשמוע שזה מלחיץ אותך, רוצה לספר לי מה הכי אותך מטריד כרגע?". זו תגובה שמראה שהמאזין קשוב ומוכן לתמוך.

התגובה הלא־קשובה: יותר ויותר פעמים תגובה לא טובה של המאזין היא פשוט שתיקה, מאחר שהוא בכלל משחק עם הטלפון שלו בו בזמן. ואם הוא לא שותק, הוא עשוי אחרי כמה רגעים להגיד: "שמעת על המקום החדש שפתחו בשוק? בא לך שנלך?", בלי להתייחס בכלל למה שהדוברת אמרה.

למרות שייתכן שדעתו של המאזין בסך הכל היתה מוסחת או שהיה מוצף במחשבותיו שלו ולא התעלם במכוון מהדוברת, ובוודאי שלא התכוון לפגוע, הוא בכל זאת מתעלם ממנה באופן שמראה חוסר עניין מוחלט. הוא גורם לה להרגיש שהרגשות שלה לא חשובים, מה שיכול לעורר בה תחושת תסכול ובדידות.

מה כדאי לדוברת לענות: תגובה לא טובה במקרה הזה תהיה: "בכלל לא אכפת לך ממה שאני אומרת". עדיף לומר: "הייתי ממש מעריכה אם היינו יכולים לדבר רגע על מה שמטריד אותי". תגובה זו אסרטיבית אך לא תוקפנית ומחזירה בעדינות את תשומת הלב של המאזין לנושא המקורי, מבלי ליצור תחושת התקפה או ביקורת, ונותנת למאזין הזדמנות לתקן את הגישה שלו ולהתמקד בדוברת.

בכל מקרה, כאשר אתם נמצאים בשיחה ויש לכם ספק לגבי התגובה הראויה, יש שלושה כללים פשוטים שכדאי לזכור: ראשית, הקשיבו עד שהדובר מסיים את דבריו – לעתים עצם ההקשבה היא כל מה שהאדם שמולכם צריך; שנית, שקפו בחזרה את מה ששמעתם כדי לוודא שהבנתם נכון, ותנו לדובר תחושה שהוא נשמע; ולבסוף, שאלו שאלה שממשיכה את השיחה, אך כזו שאינה מונחית על ידי האג'נדה האישית שלכם, אלא מתמקדת במה שהדובר הביא לשולחן.

שלושת העקרונות הללו יעזרו לכם להיות מאזינים טובים יותר, ליצור שיחות תומכות ומשמעותיות יותר, ואני מהמרת שגם יגדילו את מספר הפעמים שבהם אתם עושים סקס.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page