top of page

פרק ב': למה שבן הזוג החדש של אמא יחליט עליי?

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
25 ביולי 2024
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 22 באוק׳

מעבר לשבירת הפנטזיה של הילדים שתחזרו לחיות יחד, כניסתם של בני זוג חדשים לחייכם מציבה בפניהם אתגרים שלא הם בחרו. איך לאזן בין צורכי הזוגיות שלכם למקומם של הילדים במשוואה המשפחתית החדשה?

לא כל גרוש וגרושה מייחלים לפרק ב'. יש מי שכמה רק לשקט אחרי סערת הגירושים. אחרים חולמים על השילוב המושלם: זוגיות חדשה ומשפחה שלווה. אלא שהמציאות, כדרכה, מורכבת יותר.

עבור ילדים רבים, הגירושים הם רק תחילתו של משבר. זה יכול להיות מתסכל עבור ההורים, אבל ילדים שהוריהם מתגרשים עשויים עוד להיאחז זמן רב בפנטזיה שהם יחזרו לחיות ביחד. לפעמים, הם משקיעים משאבים נפשיים רבים בלחבר ביניהם. הם בונים תרחיש שבו "אני אגיד ששכחתי משהו אצל אמא, ואז אבא יבוא רק לאסוף לי את התיק, והוא יגיד שלום לאמא, ואם במקרה הם גם יהיו נחמדים אחד לשני אז אולי מפה אפשר לדמיין שהם יהיו ביחד".

כלומר, הם נושאים איתם משהו שלא מחובר למציאות, לא מבין עד הסוף את עומק השבר שבין ההורים ולא יודע ש"זה לא עובד ככה". אבל הפנטזיה שלהם קיימת, וכל אובדן של פנטזיה כרוך בצער, זוגיות חדשה של אחד ההורים מנפצת את הפנטזיה הזו ללא רחם, ומבהירה את סופיות הפרידה.

משחק כיסאות מוזיקליים

המשבר השני נעוץ בצורך של הילדים למצוא את מקומם במערך המשפחתי החדש. קצת כמו במשחק כיסאות מוזיקליים, שבו פתאום כשהמוזיקה מתחילה לנגן, מתברר שיש שחקן חדש, שמקומו מובטח על אחד הכיסאות ליד אחד ההורים. אפילו אם ההורים לא חיים עדיין עם בן הזוג החדש שלהם באותו בית, אלא רק מבלה שעות רבות עם ההורה, וגם אם אין לבן הזוג החדש ילדים, עדיין מדובר באתגר גדול עבור הילדים.

הילדים צריכים להתרגל לאינטימיות שמתקיימת בין שני אנשים שאחד מהם הוא ההורה שלהם והשני הוא אדם זר. הם גם צריכים לקבל במידה מסוימת הנחיות, כללים והוראות התנהגות מאדם שאינו ההורה שלהם. דרך אלה, אפשר להבין איך התפתחו חלק מהמיתוסים והאגדות לגבי אימהות חורגות. התוצאה היא פעמים רבות שהילדים מרגישים במבחן בביתם שלהם, ועולה בלבם השאלה כמה ההורה שלהם יילחם עליהם ומהו מקומם בקונסטלציה המשפחתית החדשה.

יש הורים שמאמצים גישה רדיקלית: "אם הילדים שלי לא מסתדרים עם בן או בת הזוג שלי, הקשר לא יתקיים". גישה זו, רומנטית ככל שתהיה, בעייתית. היא מעניקה לילדים כוח מופרז - כאמור, מאחר שלילדים רבים יש פנטזיה שהוריהם יחזרו לחיות ביחד, הרי שאם לילדים באמת אין שום עניין שהוריהם יבנו מערכות יחסים חדשות.

לפעמים, אנחנו בוחרים בעמדה הזו כהורים מתוך אמביוולנטיות כלפי בן הזוג החדש, אבל ברוב המקרים גם כשאנחנו מסוחררים מבן הזוג החדש, המצב שבו אנחנו מאפשרים לילדים להחליט לגבי עתיד הזוגיות שלנו חושף בעיות אצלנו, ששווה לנסות להיות מודעים אליהן.

העמדה הזו יכולה לנבוע לפעמים מתוך רגשות האשם שלנו כלפיהם. אם אני מרגישה אשמה על כך שפירקתי לו את המשפחה ושאני בונה משפחה חדשה, "לפחות אפצה אותום בכך שאתן להם הרגשה שהם אלו שקובעים". אלא שהילדים לא יכולים לקבוע. הם לא קבעו מי יהיו בן או בת הזוג הראשונים שלכם, והם גם לא יקבעו מי יהיו הבאים בתור.

אדם זר במשוואה

אבל כל זה רק מחדד את החשיבות של קבלת החלטה טובה בעניין בני הזוג הבאים שלכם. כשיוצאים מנישואין שכשלו, לפעמים נדמה שהקריטריון היחיד והמספק לבן זוג חדש הוא הבדל ניכר מבן הזוג הקודם. אבל האמת היא שמודעת ה"דרושים" בראשכם לבן זוג שאתו תקימו משפחה חדשה צריכה לכלול כמה תנאים נוספים.

כשאתם בוחנים "מועמד" חדש לתפקיד החשוב הזה, אתם צריכים בינכם לבין עצמכם לבחון אם בן הזוג מבין את ההשלכות שיש להשתלבות במשפחה קיימת. בלהט ההתאהבות, אנשים נוטים לא לחשוב על המשמעות עד הסוף. צריך להבין שהדבר כרוך בהסתגלות של הילדים ויכול להיות מלווה בכעס ותוקפנות מצדם.

נניח למשל שאחרי הפרידה ההורים לקחו תקופת צינון ואף אחד מהם לא הביא הביתה אנשים זרים. הדבר איפשר לילדים להיפגש עם כל אחד מההורים בנפרד, ואולי אפילו ליהנות מאיזשהו זמן איכות איתו, שלא התקיים ביניהם כשההורים חיו ביחד. מרגע שבן זוג חדש נכנס לחיים, הילדים מוצאים את עצמם פתאום כל הזמן עם אמא ועם בן הזוג שלה או עם אבא ובת הזוג שלו, והם כל הזמן צריכים להתאים את עצמם. הם כל הזמן בחברה אדם שלישי שהוא לא ההורה שלהם.

תארו לעצמכם שבכל פעם שהייתם עם הילדים שלכם היה איתו איזשהו ילד זר, והייתם צריכים להכליל אותו בכל אינטראקציה עם הילד שלכם - לא בקטנה, נכון? בתור ההורה הגרוש, יש לפניכם התמודדות מתמדת. מה קורה כשהילד שלכם מתנהג לא יפה ובת הזוג שלכם מתעצבנת? לטובת מי אתם עכשיו? את מי אתם אמורים לרצות? איך תפתרו את זה?

שוב עולה החשיבות של יכולת המנטליזציה של ההורה, כלומר היכולת להבין את תהליכי המחשבה של הילדים שלהם, לראות את העולם מנקודת מבטם. נדמיין הורה שגר במרכז הארץ ועובר לגור בקצה הארץ עם בת זוג חדשה. אם להורה יש ילד צעיר, הוא יכול, טכנית, לכפות עליו לבוא אתו בכל פעם שהם ביחד לקן המשפחתי החדש בקצה הארץ.

ובדיוק כאן יש חשיבות לכך שההורה הזה יעצור וישאל את עצמו: האם אני הולך לכפות על הילד שלי לנסוע איתי שעה וחצי לכל כיוון לבית של האישה ההיא? מה הסיכוי של הדבר הזה להצליח? איזה מסר הילד שלי מקבל? האם הוא מקבל את המסר שהוא לא באמת כל כך חשוב כי נקודת המוצא שלי היא שהוא יסתדר? אולי הוא יסתדר, אבל מה הוא ייקח מזה? אולי הילד שלי יחשוב: "יש שם אישה שדואגת לילדים שלה, זו הסיבה שהיא נשארת לגור שם ולא עוברת אתו למרכז, ומבחינתו אבא החליט שאותי אפשר לגרור. אבל למה בעצם, אולי כי אני פחות חשוב?".

אחת הדרכים להתמודד היא הקפדה על זמן ששייך רק לכם ולילדים שלכם ולא כולל את בני הזוג החדשים. הילדים שלכם לא הפכו להיות ילדים של בן הזוג החדש שלכם. אם תתעלמו מכך, תשלמו מחיר באיכות הקשר, גם אם על פניו יראה לכם שהילדים התרגלו. זוהי החובה שלכם כהורים לוודא שהילדים אכן חיים עם המצב החדש בשלום, ולא רק בולעים את כל הצפרדעים שאתם מאכילים אותם.

אם מנקודת המבט של הילדים שלכם, אתם מקריבים את הצרכים שלהם לטובת הזוגיות החדשה שלכם, הדבר יאכל אותם מבפנים, ובסופו של דבר זה יבוא לביטוי גם בקשר. ובצדק, משום שבחירות כאלו פוגעות באמון של הילדים בהוריהם, ומערערות את הביטחון שההורים רואים את הילדים, ושהילדים משמעותיים עבורם.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page