ככה את רצית אותי: הפנטזיה שיאהבו אותנו בלי שנצטרך להשתנות
עודכן: 22 באוק׳
אהבה ללא תנאים היא אחת הפנטזיות הגדולות של הרומנטיקה: שבן הזוג יקבל אותנו בדיוק כפי שאנחנו. אבל מה באמת פירושה של קבלה בזוגיות, ואיך היא מתקיימת לצד גבולות, פשרות והצורך של שני בני הזוג להשתנות?
לפי אחד המשפטים הוותיקים על זוגיות, שמיוחס לאלברט איינשטיין, אבל מי יודע, "נשים מתחתנות עם גברים בתקווה שהם ישתנו. גברים מתחתנים עם נשים בתקווה שהן תישארנה אותו דבר. בסופו של דבר, שניהם מתאכזבים".
אפשר לראות במשפט הזה אמיתת "רמזור" (על שם חלוקת התפקידים הבנאלית בסיטקום של אדיר מילר), אבל הסיבה העיקרית היא שהיום אפשר להגיד שגם גברים מתחתנים עם נשים בתקווה שהן ישתנו.
למעשה, פעמים רבות גברים ונשים מגיעים לטיפול זוגי מתוך משאלה שבני הזוג שלהם ישתנו ("יתפתחו"), ובה בעת יקבלו אותם כפי שהם. כך קורה שבמרחב של מערכות היחסים המודרניות השאיפה "שיקבלו אותי כמו שאני" נעשית עניין כאוב מאוד.
מצד אחד, זו כמובן כמיהה אנושית עמוקה ושורשית. ומצד שני, פעמים רבות מסתתרת מאחוריה פנטזיה על חסינות מוחלטת מפני השלכות, מפני צמיחה או מפני המציאות המורכבת של השותפות הזוגית. שני הזוגות הבאים מדגימים איך זה קורה.
קבלה רדיקלית
דריה ומיכאל, פרק ב' הדדי, בונים בית חדש שאמור להתאים לאופי הספציפי מאוד של משפחתם (ילדים מנישואים קודמים משני הצדדים, וילד משותף בדרך). מיכאל הוא איש קבע, עם קריירה צבאית משמעותית. שנים בתפקידים מנהיגותיים שייפו וליטשו את האופי שלו בכיוון מסוים, והתוצאה היא טיפוס דומיננטי, מהיר־החלטה ובעל אופי חזק.
מן המפורסמות היא שבניית בית משותף היא ממילא תהליך קשוח, וזה בהחלט כך גם במקרה שלהם. יש המון צרכים, אבל התקציב, והשטח מוגבלים. כשהם מדברים (מילה עדינה לאופן שבו הם מתקשרים) בקליניקה מתבהר שהציפייה שלו היא שדריה "תקבל אותו כמו שהוא", ושמבחינתו משמעות הדבר היא שעליה לקבל את הדומיננטיות שלו. לשיטתו של מיכאל, קבלה אמיתית פירושה שהיא פשוט צריכה לזרום עם ההחלטות הניהוליות שלו, בלי להתווכח ובלי להתלונן.
על פניו, נגה ובועז מתמודדים עם בעיה אחרת לגמרי. נגה, פיזיותרפיסטית, סובלת מהתמכרות שמשפיעה קשות על הנישואים ועל המשפחה. בטיפול הזוגי בכל פעם שבועז, סטארטאפיסט, מציע לעשות שינויים משמעותיים בחייו כדי לעזור לנגה להיגמל ולהשתקם – למשל לצמצם את שעות העבודה שלו כדי שיוכלו לבלות יותר זמן איכות ביחד – היא מתנגדת לרעיון בלהט. היא אומרת שההצעות שלו "מדכאות" אותה.
מכיוון שאני מאמינה בתזה שלפיה פעמים רבות התמכרות נובעת מבדידות, וחיזוק החיבור לבן הזוג יכול בהחלט לעזור לרופף התמכרות, אני לא מבינה מיד מה מדכא בהצעה הנדיבה של בועז, שוויתור על שעות במשרד הוא אחד מהדברים יקרי הערך ביותר שהוא יכול לתת לאשתו.
נגה מנסה להסביר שמבחינתה פשרה מסוג זה היא ההפך המוחלט של קבלה. זה לא שהיא לא רוצה שבועז יעבוד פחות. היא מאוד רוצה בכך. מבחינתה, אם הרצון של בועז עצמו היה לעבוד פחות זה היה חלום. אבל פשרה שהושגה במשא ומתן היא חלום מסוג אחר לגמרי, חלום רע.
לדעתה, הכיוון שאליו אני מעודדת אותם ללכת הוא בדיוק ההוכחה שבעלה לא מקבל את האהבה שלה לסמים, והיא אינה מקבלת את הוורקוהוליזם שלו. אפשר להתחיל לראות מה משותף לשני הזוגות האלה: ברובד העמוק ביותר גם מיכאל וגם נגה משתוקקים לכך שהפרטנר שלהם יקבל אותם לחלוטין, בדיוק כפי שהם.

אהבה ללא תנאים
קל להבין את הצורך הזה בקבלה. "אהבה ללא תנאים" היא בדיוק אחד הדברים שאנחנו מבטיחים זה לזו כשאנחנו מתאהבים, ומובן שאנחנו רוצים וצריכים לדעת שבן הזוג רואה את הפגמים שלנו ובכל זאת בוחר בנו.
סדרות טלוויזיה רבות, מ"הסופרנוס" ו"עקרות בית נואשות" ועד "פאלם רויאל" ו"הלוטוס הלבן" חופרות שוב ושוב בתמה של קללת הנישואין שבהם בן זוג אחד לא יודע מה באמת עובר על השני. שוב ושוב מזכירים לנו שאין אושר זוגי בנישואים ללא אותנטיות.
אבל, כפי ששתי הדוגמאות שלנו ממחישות היטב, המושג "קבלה" אינו פשוט כפי שנדמה במבט ראשון. אם נניח שאנחנו כבר יודעים מה משמעותו ולא נבחן אותו לעומק, אנחנו עלולים שלא לשים לב לכך שהמנגנונים הפסיכולוגיים שלנו מנכסים אותו לצרכיהם. במקום לשמש בסיס לקרבה ולאהבה, רעיון הקבלה עלול להפוך לאמצעי שמגן על האגו שלנו, על ההרגלים הרעים שלנו או על הצורך שלנו בשליטה.
לוותר על הפנטזיה
נחזור לרגע אל דריה ומיכאל. מיכאל מתבלבל בין קבלה לבין צייתנות. הוא מתייחס לעיקרון שלפיו בזוגיות אנשים צריכים לקבל זו את זה כאל מה שקראו פעם "צ'ק פתוח". הוא חושב שדריה צריכה לקבל את ההחלטיות שלו, ולא מבין שבפועל הוא מבקש בכך רשות לרמוס את הבחירות של אשתו בנוגע לבית המשותף שלהם. בעולמו הפנימי, אם דריה מערערת על החלטה שלו היא למעשה דוחה אותו. כדי שהוא ירגיש שיש לו אוטונומיה, היא צריכה לוותר על שלה.
זה תמיד מאכזב קצת, אבל גם בטיפול אנחנו לא מנסים לשנות אף אחד (אני לפחות לא מנסה), וגם במקרה של דריה ומיכאל, מוצא בוגר מהסימטה הזה לא מבוסס על כך שמיכאל יהפוך לאדם פסיבי, ובוודאי שלא על הכניעה של דריה.
בעבודה המשותפת אני עוזרת לדריה להציב למיכאל גבול ברור. הקבלה שלה אותו באה לידי ביטוי בכך שהיא עושה את זה ללא כעס שיפוטי. אנחנו שואפים להגיע למקום שבו כשהיא מדברת, המסר שלה הוא: "אני אוהבת אותך, ואני מקבלת את זה שאתה אדם החלטי שנוטה לקחת פיקוד. זה מי שאתה. אבל זה לא אומר שאני הולכת פשוט לזרום עם ההחלטות שלך לגבי הבית הזה. זה גם הבית שלי, ולדעה ולטעם שלי יש חשיבות בדיוק כמו לשלך".
זהו לא מהלך פשוט בשביל מיכאל. הוא צריך ללמוד לחיות עם הגדרה חדשה של "קבלה". דריה מקבלת את המהות שלו, והקבלה הזו באה לידי ביטוי בוויתור על הפנטזיה שהוא יהיה אדם שונה לחלוטין, אבל היא בכל זאת דוחה בתוקף את ההתנהגות השתלטנית שלו. היא עומדת על שלה בצורה עניינית ומלאת אהבה, בתקווה שהוא יצליח להבין שהעובדה שאין לו שליטה בלעדית על עיצוב הבית לא מפחיתה בערכו כבן זוג.
גם נגה מתבלבלת כשהיא מנופפת בדגל של "קבלה ללא תנאי". הטעות המקדימה היא שברגעים האלה נראה שהיא רואה בהתמכרות שלה חלק מהזהות העמוקה ביותר שלה, למרות שרוב הזמן היא בעצמה מתלוננת על ההתמכרות ורואה בה מנגנון התמודדות הרסני.
אבל הבלבול השני, הרלוונטי לדיון שלנו, נובע מהפנטזיה הרומנטית אך הילדותית שאהבה חייבת להיות חסרת מאמץ וספונטנית לחלוטין כדי להיות אמיתית. בכך שהיא מצפה מבועז לעבוד פחות רק אם הוא "רוצה" בכך באופן ראשוני, נגה דוחה אהבה ממשית.
בטיפול אני מנסה לעזור לה לחוות את בועז כמי שכן מקבל אותה. הנכונות שלו לעכב את הקריירה שלו כדי לעזור לה להחלים היא אקט עמוק של מסירות, לא של דחייה. בועז לא דוחה אותה, הדבר שהוא לא מקבל הוא את המחלה שמאיימת להרוס אותה ואת החיים שלהם.
בסופו של דבר קבלת בן הזוג היא מהלך מורכב ומציאותי. היא מחייבת אותנו להתאבל על הפנטזיה של בן זוג שלעולם לא יבקש מאיתנו להשתנות, להסתגל או להתפשר, ולהבין שבן זוג שמקבל אותנו לא שופט את האנושיות הבסיסית שלנו, אבל זה לא אומר שהוא צריך לתת לנו היתר לפעול ללא גבולות, או שהאידיאל הזה פוטר אותנו מלמידת הצעדים המורכבים בריקוד של הזוגיות שלנו.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




