top of page

סורי, יש לי הפרעת קשב: כשהתווית היא נחמה שטחית

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
10 באוק׳ 2024
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 22 באוק׳

אבחנות כמו "הפרעת קשב" עשויות לתת תיקוף מנחם להתנהגויות או לבחירות שלנו. אבל מה קורה כשהן רק תווית חיצונית לבעיה שדורשת חקירה עמוקה יותר או בכלל אבחנה שגויה של הבעיה?

לאחרונה, חבר טוב שלח לי סרטון מעניין. בסרטון, קואוצ'רית מסבירה מדוע אנשים עם ADHD מתקשים לקבוע מפגשים חברתיים. לפי הסברה, אנשים אלה רגישים יותר לדרישות הסביבה, ולכן חווים לחץ גבוה יותר כשמנסים לקבוע איתם. בנוסף, היא מציינת שקביעות חברתיות מלוות בגירויים חושיים שעלולים להיות מציפים עבור אנשים עם הפרעת קשב.

הקואוצ'רית מדגישה נקודה מעניינת: חוסר הוודאות לגבי מצב הרוח ורמת האנרגיה ביום המפגש. זה, לטענתה, מסביר מדוע התגובה הראשונית להצעת מפגש היא לרוב שלילית - אפילו כשמדובר בחבר אהוב שנהנים מחברתו.

חברי שלח לי את הסרטון בניסיון להסביר את הקושי שלנו לקבוע פעילויות משותפות. בעוד שבעיתות שלום, אני בן אדם שיודע פחות או יותר איפה הוא יהיה ביום שלישי בשנה הבאה (ואם יש משהו שאין לי לגביו מידע, זה כנראה בגלל שהוא לא מאוד חשוב לי), חברי מסוגל לשאול אותי בערב יום חול, אם מתאים לי לצאת לדרינק. שאלה ספונטנית שהתשובה עליה הייתה כנראה שלילית גם כשהייתי דוקטורנטית חסרת ילדים.

התגובה שלי לסרטון הייתה שונה ממה שחברי ציפה. הנחתי שהחוויה המתוארת בסרטון אכן דומה לזו של חברי. יחד עם זאת, הסקתי שייחוס הקושי להפרעת קשב וריכוז לא נותן הסבר מספק ואולי אף אינו רלוונטי ליוצרת הסרטון עצמה.

ראשית, משום שהתשובה "אתם כך וכך משום שיש לכם הפרעת קשב" נושאת בחובה פוטנציאל טאוטולוגי גבוה (היא מעגלית ולא באמת בעלת כוח הסברי). שנית, משום שייתכן בהחלט שזה לא נכון - אנשים רבים עם הפרעת קשב לא חווים את הקושי המתואר, ואחרים, החווים את הקושי המתואר, חווים אותו מסיבות רבות אחרות.

מה שמוביל ללב העניין: מה שחשוב מבחינה טיפולית הוא להבין מהו הקושי הרגשי שגורם לכך שאירוע חיובי (דמות אהובה מבקשת לבלות יחד), מעורר בנו אי נוחות פסיכולוגית, במידה כזו שאנו נוקטים בדחיינות כדי לא להתמודד עם תחושות אלה.

המקרה המוזר של התגובה

ב"תגובה המוזרה" שאינה הולמת את הסיטואציה, עסקתי כבר באחד הטורים הקודמים כאן. תגובה רגשית מוזרה יכולה להופיע בצורות שונות, כמו למשל צחוק דווקא בזמן חוויה כואבת, תחושת אשמה מכבידה במקום שאין סיבה להרגיש כך, עצב עמוק בעקבות אי נוחות קלה בלבד, חוסר יכולת לשמוח כשקורה משהו שרצינו או קהות חושים מול אירוע מרגש.

בטור זה, ההנחה המרכזית היא שתגובות אלו חשובות משום שהן רומזות על תהליכים רגשיים עמוקים שאינם ניכרים כלפי חוץ, והחקירה שלהן נועדה לחשוף את הרגשות העומדים מאחוריהן.

מנקודת המבט של טיפול ממוקד רגש (EFT), התגובה של חברי לניסיונות לקבוע איתו היא דוגמה מצוינת ל"תגובה מוזרה". חוסר ההתאמה הזה, בין הטריגר לבין התגובות, מרמז על תהליכים רגשיים עמוקים יותר שאינם גלויים מיידית.

למרות שההזמנה כשלעצמה חיובית, היא מעוררת תגובה רגשית שקשורה לחוויות עבר או לקונפליקטים לא פתורים. היא אינה קשורה לאירוע עצמו, אלא לדמיון בין האירוע הנוכחי לבין אירועים מן העבר שהובילו לרגשות לא נוחים, ואי אפשר היה אז להתמודד איתם בצורה אפקטיבית.

אם מנסים להבין את "התגובה המוזרה" רק כפועל יוצא של הפרעת הקשב שלו, מפספסים את החקירה ואת העיבוד של המחסום הרגשי העמוק שנמצא בשורש הדברים. על ידי בחינת אי הנוחות הרגשית הספציפית שהיא מעוררת בו, יוכל חברי לזהות מה בדיוק מתעורר.

האם מצבים דומים בעבר הביאו איתם תגובות רגשיות קשות מהסביבה או חוויות שליליות אחרות? ההכרה בכאב ובעיבוד של רגשות הליבה הלא-אדפטיביים האלה יכולה כשלעצמה להפחית את העוצמה שלהם. בנוסף, באמצעות ההתמקדות ברגשות האלה בטיפול ממוקד רגש, אפשר להחליף אותם ברגשות תואמים יותר לטריגר. כלומר, במקום להילחץ כשחברה מציעה לו להיפגש, הוא יוכל לחוש התרגשות או סקרנות.

סורי, יש לי הפרעת קשב: כשהתווית היא נחמה שטחית - אילוסטרציה

תחת מכבש הדפוס

יחד עם זאת, אפשר להבין מדוע הסרטון הקצר שחברי שלח מצא חן בעיניו כמו גם בעיני צופים אחרים. הוא מציע הסבר ברור ופשוט שמספק תיקוף וגם תחושת נחמה. ייחוס הבעיה להפרעת קשב וריכוז מספק תווית שיכולה לעזור לאנשים שסובלים ממנה להרגיש מובנים. כשמישהו שומע שהקשיים שלו הם חלק מבעיה מוכרת ומוגדרת, הדבר מפחית רגשות של בושה או האשמה עצמית.

עם זאת, למרות שההסבר של הפרעת קשב וריכוז יכול להיות נקודת פתיחה מועילה, חשוב להבין שהוא לא צריך להיות נקודת הסיום של החקירה הפסיכולוגית. פשטנות-יתר מפספסת את המורכבות: הפרעת קשב וריכוז יכולה להשפיע על אינטראקציות חברתיות, אבל תיוג של התנהגות כתסמין של ADHD עלול לפשט את הבעיה יתר על המידה.

בני אדם הם מורכבים, והתנהגויות נובעות לרוב משילוב של גורמים – רגשות, חוויות עבר ודפוסים פסיכולוגיים. כשמסתמכים רק על אבחנה ספציפית, הדבר יכול למנוע חקירה של רבדים רגשיים עמוקים יותר שעשויים להיות מקור הבעיה.

בנוסף, כשאנחנו עוצרים באבחנה, אנחנו עלולים להישאר תקועים באותם דפוסים. הפרעת קשב וריכוז אולי מסבירה את ההתנהגות, אבל היא לא בהכרח מציעה כלים להתמודדות עם הסיבות הרגשיות העמוקות, שגורמות להתנהגות להיות קשה לשינוי. הצמיחה האמיתית מגיעה מהבנה של השורשים הרגשיים והפסיכולוגיים של הבעיה, ולא רק התסמינים השטחיים שלה.

אבחנה כמו ADHD יכולה להיות תובנה חשובה, אבל יש להשתמש בה כשער לחקירה מעמיקה יותר. היא יכולה לפתוח את הדלת לשאלות כמו: "אילו רגשות אני מרגיש כשמישהו מבקש ממני לתאם תוכניות?" או "אילו פחדים או חרדות עשויים להסתתר מאחורי המתח שלי?". סוג כזה של חקירה פנימית יכול להוביל להבנה מעמיקה יותר של עצמנו וליכולת לפתח תגובות רגשיות אדפטיביות יותר.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page