משפחות חדשות מצריכות חשיבה חדשה. ריאיון לרגל שבוע הספר
עודכן: 22 באוק׳
ספר שפרסמו מייסדי "המרכז להורות אחרת" נועד לתת מענה לגברים ולנשים שרוצים להיות הורים ללא זוגיות או משק בית משותף. בשיחה עמם הם מסבירים על מה הורים במסלול זה צריכים להתגבר ומה היתרונות במודל
שבוע הספר הוא תירוץ טוב לחגוג את הופעתו של ספר חדש, נחוץ ויוצא דופן בשיח המשפחתי בישראל, ספרם של רחלי בר-אור וגידי שביט, "שיתוף בהורות: פרידה מסיפור סינדרלה". בר-אור ושביט הם עובדים סוציאליים ופסיכותרפיסטים (שביט הוא גם מטפל משפחתי וזוגי) שהקימו ביחד ב-1994 את "המרכז להורות אחרת", שנותן מענה לגברים ולנשים שרוצים להיות הורים אך ללא זוגיות וללא משק בית משותף. המרכז פעיל עד היום, והשניים מציינים בגאווה כי "במסגרת השירותים נולדו מאות ילדים".
הבסיס עליו נשען המבנה המשפחתי של "המרכז להורות אחרת" הוא ההפרדה וההבחנה בין הורות ובין זוגיות. מודל המשפחה הוא משפחה דו-גרעינית. השניים כתבו את הספר בעקבות שנים רבות של ליווי זוגות מקרוב במסגרת המרכז. הספר מבקש לספק תמיכה לאנשים הבונים לעצמם משפחה במסגרת אלטרנטיבית כמו זו המוצעת במרכז. לפי בר-אור ושביט, הקושי הכי גדול עמו מתמודדים הורים במסלול זה הוא הקושי להשלים עם המציאות.
לדברי שביט, "הכי בולט הוא הקושי בפרידה מ'פנטזיית סינדרלה' שלפיה מוצאים את הפרטנר/ית המושלם, ולזוגיות והאהבה הזו נולד הילד. קושי נוסף יהיה, גם אם ויתרו על הולדה מתוך זוגיות, נשים וגברים שמדמיינים את הפרטנר/ית המושלמים להורות ואין בלתו". ובר-אור מוסיפה כי בעיה נפוצה ביותר היא ה"יחסים עם האחר" - קושי בתקשורת, קושי בהבנת האחר, קבלת האחר, קושי ביחסי אמון והקושי בוויתור.

מהי העצה החשובה ביותר שהייתם נותנים למי שמעוניין להיכנס לתהליך שכזה?
בר-אור: "להגיע אל התהליך עם ראש פתוח וכוונה טובה. לבחור מתוך תקווה ולא רק מתוך הפחדים. התהליך מורכב, ולכן רצוי ללוות אותו בטיפול פסיכולוגי ולבסס את הקשר ההורי על רשת ביטחון, לכתוב חוזה דקדקני ומפורט שיהווה רשת ביטחון עבור המבנה המשפחתי וייתן מענה לצורכי הילד, האב והאם". שביט מוסיף כי חשוב לזכור שהחוזה הוא לא רק חוזה משפטי, אלא בעיקר חוזה פסיכולוגי של יחסים שתהליך יצירתו (של החוזה) חשוב ביותר.
שאלתי את השניים מהם היתרונות של תהליך הקמת משפחה באופן הזה על פני האופנים המסורתיים. בר-אור מספרת שהם שומעים מהרבה אבות ואימהות בהורות המסורתית גילויי קנאה בהורים מהורות אחרת, ומסבירה שייתכן שהקנאה נעוצה בכך שהמבנה מאפשר לכל אחד מההורים זמן ומרחב פנויים לעצמו/ה ולצרכיו/ה בהתאם להסכם. יתרון משמעותי נוסף שהשניים מציינים הוא הגמישות במבנה ההורי שמאפשר לכל אחד מההורים להגיע אל המפגש עם הילד/ה עם כמיהה ורעננות. כך, לדבריהם, הילד/ה נהנה מזמן איכות עם כל אחד מהוריו לחוד, ולפעמים, כשמתאים להם, עם שניהם יחד.
בר-אור ושביט רואים כמה יתרונות בהקמת משפחה באופן הזה על פני הורות יחידנית, בבחינת "טובים השניים מן האחד". כך שני ההורים נושאים בנטל בחלוקה מעשית, כלכלית ורגשית בגיבוי הדדי. בנוסף, מסביר שביט, "המרחב בקשרים הממשיים והרגשיים של הילד גדול יותר, לילד יש שני הורים, שני 'אחרים משמעותיים'".
בר-אור מוסיפה שכמו כן, במשפחה דו-גרעינית שכזו, הילד/ה לא יהיה עסוק בשאלת מוצאו הגנטי. אביו ואמו מגדלים אותו בהורות יציבה, שאינה תלויה בזוגיות, ושלא ניתנת לפירוק, גם לא על ידי גירושים. לדבריה, כאשר אין רומנטיקה בבסיס הקשר קל יותר לשמור על בסיס המשפחה, שיתוף פעולה, כבוד הדדי וחיבה.
בתשובה לשאלה אם יש משהו מהספר שניתן לומר שהוא רלוונטי גם לזוגות שמקימים משפחה באופן "רגיל", בר-אור ושביט עונים שבספר יש מסר עקרוני, חשוב ורלוונטי לכל זוג המתכנן ילדים משותפים. מסר זה הוא תיאום ציפיות מעשי לקראת בואו של הילד לעולם.
"חשוב לדון ולהחליט באיזה אופן מתחלק נטל ההורות ביחד ולחוד", הם אומרים, "תיאום מוקדם בהיבטי זמן, בית, קריירה, עבודה, תחביבים וכו'. נושאים אלה עולים כמעט אצל כל זוג באשר הוא, ומתחדדים מאוד עם לידת הילדים, עד כדי יצירת קונפליקטים. הספר מציע לברר את ציפיות ההורים ולהגיע להסכמות לפני בואו של הילד לעולם ואפילו לפני ההיריון". מרכיב נוסף שנמצא בספר, ושרלוונטי מנקודת מבטם להורים חדשים באשר הם, הוא התחייבות הדדית למנגנון פתרון חילוקי דעות שיכול לעזור להורים באשר הם במסע הארוך של ההורות.
הסכם הורות משותפת מזכיר לעיתים הסכם גירושים, ולכן ביקשתי מהם לחדד מהו ההבדל העיקרי בין הסכם שבונה משפחה באופן הזה לבין הסכם גירושים. "אמנם שני ההסכמים בנויים ממרכיבי החיים הממשיים שכולנו מתנהלים סביבם: זמן, כסף, מרחק מגורים וכו'", אומר שביט, "אך ההבדל המרכזי הוא בכך שההסכם של ההורות המשותפת נעשה מתוך חיבה, שמחה וכוונה של בנייה קדימה, כשהסכם הגירושים נעשה מתוך שבר וכאב, משבר אמון ופירוק של מבנה משפחתי. ההסכם נחתם לפני ההיריון ובונה דרך של שותפות ונפרדות בו בעת".
ההבדל הוא לא רק בהסכם, אלא גם בחוויה של הילד שגדל במשפחה באופן הזה לבין חוויית הילד שגדל אצל הורים גרושים. "ילד להורים גרושים חווה שבר גדול בעולמו, לפני, תוך כדי, ואחרי הגירושים", מסבירה בר-אור, "לעומתו, הילד במשפחה הדו-גרעינית נולד וגדל אל תוך מציאות נתונה, מוסכמת ויציבה, אותה הוא מכיר כל חייו". אם כי, הם מציינים, הכמיהה של הילד לאיחוד ההורים קיימת ומורגשת גם אצל ילדי המשפחות הדו-גרעיניות.
מעצם טיבה של עבודתי, אני פוגשת לעיתים אנשים שהקימו משפחה בהורות משותפת ואינם מרוצים מהבחירה שלהם. אך לדברי בר-אור ושביט, אלו אינם רוב האנשים. הם מספרים שרוב ההורים מרוצים מאד מהבחירה במבנה המשפחתי ובשותפ/ה המסוימ/ת שבחרו. "רובם מבינים עוד לפני ההיריון שמוטלת עליהם אחריות הורית לשמור על קשר מכבד, נעים ומתקשר, ובהיעדרו של הרכיב הרומנטי, בסיס הקשר הוא קבלת הזולת ושיתוף פעולה", אומר שביט.
שביט גם מבהיר שגם במקרים של משפחות חדשות, כמו בכל קשר אנושי, בהתאם לאישיות, יש אנשים שמתקשים לשאת את החלטה על ההורות המשותפת או בחירת השותפ/ה. "בדרך כלל זוגות אלה ויתרו על חתימת חוזה תיאום הציפיות לפני ההיריון והתעלמו מהקשיים ביניהם", הוא אומר. לדבריו, רוב הזוגות המעטים האלה נעזרים בייעוץ ובתמיכה שמטרתם לשמור על הבסיס הקיים, מתוך הכרה עמוקה בחשיבותו. בדרך כלל במהלך הזמן, וככל שהילד גדל, נבנית קבלה הדדית.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




