top of page

מאז שאחי התחיל בדיאטת "צום לסירוגין" הוא נעשה בלתי נסבל ואני חושש לבריאותו הנפשית. מה עושים?

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
11 ביולי 2022
זמן קריאה 5 דקות

דמיינו שאדם קרוב לכם מאמץ שיטה בריאותית (פיזית או נפשית) שנהפכת לאובססיה, משתלטת על חייו ומאיימת גם על יציבותם של בני משפחה אחרים. תשובה לשאלת הקורא המודאג ד'

עמליה שלום,

אחי הגדול (מתקרב לגיל 60) ואני עובדים ביחד בעסק המשפחתי. אנחנו מתראים כמעט כל יום, והוא מאוד חיוני לעסק. גם המשפחות שלנו קרובות, אנחנו גרים לא רחוק זה מזה ומתראים הרבה.

אחי נאבק כל חייו במשקל. לדעתי הוא פיתח עם השנים הפרעת אכילה - אבל זו אינה ההפרעה העיקרית שלו. הוא עונה על הרבה קריטריונים של הפרעת אישיות גבולית או נרקיסיסטית. בכל אופן, בחצי השנה האחרונה הוא אימץ את השיטה של "צום לסירוגין", ולמרות שהוא מרגיש טוב מבחינה גופנית, לדעתי הוא ממש מתחרפן. הריבים איתו נהפכו הרבה יותר סוערים ונעשה בלתי-נסבל להיות לידו. גם צריכת האלכוהול שלו הקצינה.

אני חושש שיש משהו מדבק בהתעסקות האובססיבית שלו באוכל, וזה משפיע לרעה על עוד בני משפחה, במיוחד הצעירים ביותר. הוא כל הזמן מחמיר ומאריך את הצומות - ואין שום דרך להעלות בפניו את האפשרות שהשיטה הזאת מזיקה לו מבחינה נפשית. אשמח לפרספקטיבה שלך בעניין.

ד'

מאז שאחי התחיל בדיאטת "צום לסירוגין" הוא נעשה בלתי נסבל ואני חושש לבריאותו הנפשית. מה עושים? - אילוסטרציה

ד' שלום,

כל הכבוד לך על הדאגה לאחיך. נשמע שלמרות שהוא טיפוס די בלתי-אפשרי, אכפת לך ממנו בכל זאת. אתה מנסה למצוא דרך לשמור איתו על קשר טוב, ובנוסף חשוב לך שהוא עצמו יהיה במצב טוב. אני כמובן לא מכירה את אחיך ולא יכולה לקבוע אם הוא סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית או גבולית, אבל אני מתרשמת שאתה העמקת בעניין, וכנראה שיש יסוד להנחה שלך שהוא סובל מהפרעה מסוג זה, שמתבטאת בדפוסי התנהגות דרמטיים, קיצוניים והרבה פעמים כאלה שאינם תואמים לסיטואציה.

המצב שאתה מתאר הוא קשה מכמה בחינות: אחיך מרגיש שאחרי שנים רבות (ואולי חיים שלמים) של הפרעות אכילה, ה"צום לסירוגין" פתר לו את הבעיה, ואילו אתה מתרשם (כנראה בצדק) שהשיטה הזאת - שבה צורכים מזון רק בתוך חלון מצומצם של שעות וצמים בשאר שעות היממה - היא למעשה הפאזה החדשה ביותר בהיסטוריית הפרעות האכילה שלו.

אפשר להבין מדוע אחיך נאחז בשיטת האכילה הזו. בעוד שעבור חלק מהאנשים (ואני ביניהם) מדובר בחוויה בלתי-נסבלת מבחינה מנטלית, יש רבים שיותר קל להם להיצמד להחלטה קטגורית כמו צום מאשר לעסוק במשך כל שעות הערות בשאלות כמו האם לאכול, מה לאכול וכמה לאכול. הצורך לקבל כל הזמן החלטות בעניין רגיש שכזה מתיש אותם, ושיטת ה"צום לסירוגין" פוטרת אותם לחלוטין מהאחריות הזו: בשעות שבהן הם לא אמורים לאכול - הם לא אוכלים בכלל; ובשעות שבהן מותר להם לאכול - הם אוכלים מה שמתחשק להם. כך הם יכולים להיות בדיאטה בלי החלק המסובך, מבחינתם.

אלא שיש אנשים, ייתכן שביניהם גם אחיך, שסובלים מקושי מסוים לשלוט בדחפים. אנשים כאלה נוטים להגיב באימפולסיביות כשהם במצוקה - "מוד" הגנתי כזה או אחר נכנס לפעולה ומטפל בבעיה עבורם. כשהם חווים כאב רגשי, הם יכולים להפוך אגרסיביים מאוד, לשקוע ברחמים עצמיים או למסך את הכאב שלהם באמצעות מאלחשים שונים.

בטיפול פסיכולוגי, נעבוד עם אנשים במצב הזה בעזרת תרגול מיינדפולנס, כתיבת יומן (לפעמים), לעתים קרובות נמליץ על כדורים, ובכל מקרה ננסה ליישם גישה רב-מערכתית, שתעזור להם לחזק את הקשרים בין הקורטקס הקדם-מצחי לבין החלקים היותר פרימיטיביים מבחינה אבולוציונית של המוח, שנוטים להיות יותר אימפולסיביים. זוהי עבודה שדומה במידה רבה לעבודה עם אנשים המנסים להשתחרר מהתמכרויות.

להציג את הצד שלכם, בלי עימות חזיתי

עכשיו אפשר להתחיל להבין למה "צום לסירוגין" עלול להיות מסוכן לאנשים הסובלים מדפוסי הגנה רגשיים מהסוג שאחיך סובל ממנו. למעשה, גישה זו עובדת נגד הכיוון שבו הם צריכים ללכת כדי להתקדם. ההתנגדות היא כפולה: פעם אחת, משום שצום לסירוגין לא מעודד את הקשרים בין החלק המתכנן והמארגן של המוח לבין החלק ההישרדותי, בדיוק מכיוון שהוא משחרר את האדם מהצורך לקבל החלטות רציפות לגבי התזונה שלו. ופעם שנייה, בגלל שצום לסירוגין עלול להתיר אכילה נטולת רסן בשעות שבהן האכילה מותרת - כלומר, להגביר את האימפולסיביות.

במקרים שבהם מעורבת גם צריכת אלכוהול מהסוג שתיארת, נראה שצום לסירוגין בהחלט מוסיף שמן למדורה. כל זה הופך קשה במיוחד לאור העובדה שהצום מתגמל את אחיך פיזית על ידי ירידה במשקל, ומנטלית משום שצומות ממושכים נתפשים אצלו כהישג שמעיד על אופיו החזק.

מה אתם יכולים לעשות בתור משפחה? לא המון. אני לא אשת בשורות. מי כמוך יודע שקשה להשפיע על התנהגותו של אחיך, אבל אני יכולה להזכיר כמה מהדרכים שאולי שווה לנסות: ראשית, נסו לא להידבק בהיסטריה שלו והקפידו בעצמכם על צורה אחרת של אכילה.

בדוק אם אחיך פתוח לשילוב של אלמנטים מסוימים של מיינדפולנס בתוך האכילה עצמה. בגישות בודהיסטיות שונות, למשל, ממליצים לא לאכול יותר מדי, אך גם לא להגיע מורעבים לארוחות. כמו כן, רגע של הודיה או התכנסות לפני האכילה, הנחת בסלולריים בצד וכו׳, יכול להפוך את הארוחה לשלווה יותר ופחות "בולימית" באופייה.

בעוד שאני ממליצה לא להתנגד פרונטלית לצומות ולכבד את העובדה שאחיך מרגיש טוב כתוצאה מהם, בהחלט מותר לכם להצביע בפניו על הדברים שמקשים על חייכם: הריבים, השתייה, ההשפעה על הנכדים.

אנחנו לא אמורים להיות במצב של נשנוש מתמיד

נסו להיצמד לעובדות באופן לא מתריס. ציינו עובדות מדעיות שמתייחסות לקושי להחזיק בשיטת אכילה כזו לאורך זמן, ואת העדיפות שיש לפתרון מתון יותר עבור אנשים מסוימים. במידה שאחיך מתלבט בעצמו לגבי המשך הצומות, ייתכן ששיקולים מדעיים יעזרו לו לרדת מהעץ.

בתוך כך, ייתכן שכדאי להציע לאחיך סוגי תמיכה אחרים כדי להזיז לגמרי את הפוקוס מהאכילה. כלומר, ייתכן שהרווח המשני שהוא משיג מהעיסוק המשפחתי באכילה שלו נעשה מתגמל מדי ומקשה עליו לשחרר, וכדאי להניח לזה. במקום זאת אתה יכול להתחיל לעשות מדטיציה בעצמך או לתרגל יוגה או להתחיל ללכת לטיפול רגשי, ולחלוק עמו את ההשפעה המיטיבה של זה עליך.

כך או כך, אני מבינה שהחיים עם אחיך הם קשים ומלאי תסכולים ואכזבות. אני יכולה בעיקר לתמוך בתובנה שלך, לחזק אותך בהקפדה על ה-self care שלך, ולהסכים איתך שכשאנשים בוחרים שיטות תזונה מסוימות, הם צריכים להתחשב גם בהיבט הנפשי של הדיאטה ולא רק בהיבט הגופני.

המלצות

מאמר: פטריות ומצב רוח

"אנשים שנטלו מינונים נמוכים של פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות פסיכדליות, במשך חודש, חוו שיפור במצב הרוח שלהם ובבריאות הנפשית שלהם יותר מנבדקים בקבוצת הביקורת שלא נטלו פסילוסיבין". זו בעברית כותרתו של המחקר המעניין שהתפרסם בכתב העת המדעי החשוב Nature. את השאר כדאי לכם לקרוא בעצמכם.

בריאות: שתיה חמה בבוקר

כתבתי כאן בעבר על כך שקירור ליבת הגוף משמעותי לשינה טובה, אבל לא כתבתי שגם ההפך הוא הנכון. חימום הגוף עוזר לנו להתעורר, ולכן שתיה חמה בבוקר עוזרת להתעורר גם אם היא לא כוללת קפאין. כך שאם אתם מנסים להיגמל מקפאין, או סתם לא מתחשק לכם קפה כי הסוג שיש לכם בבית לא מוצלח מספיק - אל תדלגו בגלל זה על השתייה החמה. עצם חימום ליבת הגוף יעזור לכם להתעורר, על בסיס אותו עקרון שבגללו אתם לא ישנים טוב כשחם לכם מדי בלילה.

טיפוס: Hannah Gadsby

אם אתם לא מכירים את היוצרת-כותבת-שחקנית האוסטרלית (וגם קומיקאית, למרות שקצת קשה להגיד את זה עליה היום), אני ממליצה לכם לחפש אותה ואת המופעים שלה באחד ממיליוני ספקי התוכן שלכם. וככל שהתוכנית משנה מתקדמת יותר, כך עליכם להתכונן לקבל בוקס בבטן.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page