top of page

מלכוד העושר: אפשרויות בלתי-מוגבלות אינן טובות לנפש

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
1 ביוני 2023
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 22 באוק׳

אם בכל פעם שדלת אחת נסגרת בפנינו, יד נעלמה פותחת בפנינו דלת אחרת – נתקשה לפתח את החוסן הדרוש להתמודדות עם כישלונות מהסוג שכסף לא יכול למנוע. אין פלא שילדי עשירים מתקשים לעתים למצוא את דרכם, מדלגים בין עיסוקים ופרטנרים ומאכזבים את כולם. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

באחרונה גמרתי לראות את העונה השנייה של הלוטוס הלבן, וכמו צופה טובה, בסיומה הודיתי לאלוהים על כך שאיני עשירה מאוד. סדרות כמו הלוטוס הלבן ו"יורשים" על ארבע עונותיה שהסתיימו עתה, מספקות המחשה מרהיבה לכך שעבור בני האדם, אפשרויות רבות מדי אינן דבר מיטבי מבחינה נפשית.

הדבר בולט עוד יותר כשמתמקדים בעשירים, בבני-עשירים ובוודאי שבעשירים-בני-עשירים – אלה שיש להם לעתים קרובות גישה למגוון רחב של הזדמנויות ומשאבים, הודות לאמצעים הכלכליים של משפחתם.

כמו שיצירות התרבות הפופולרית הבולטות האלה מדגימות, הרעיון של אינספור אפשרויות קוסם מאוד, אך בפועל הוא עלול להוביל לתוצאות שליליות כמו היעדר חוסן נפשי, קושי בקבלת החלטות, תחושת זכאות (שגורמת סבל גם לסובבים), חוסר מטרה, לחץ וציפיות לא-מציאותיות.

כשהאפשרויות הניצבות בפנינו בלתי-מוגבלות, אנחנו מפספסים את ההזדמנות לחוות כישלון. זה אולי נשמע נפלא, אבל יש לזה השלכות. אם בכל פעם שדלת אחת נסגרת בפנינו, יד נעלמה פותחת בפנינו דלת אחרת – נתקשה לפתח את החוסן הדרוש להתמודדות עם כישלונות מהסוג שכסף לא יכול למנוע (שהרי כולנו, בשלב מסוים, נתקשה במשהו, ניפגע ממשהו או סתם נזדקן). בנוסף, שפע של אפשרויות עלול לעודד חוסר החלטיות ונטייה לדחיינות, שבתורם עלולים לעכב את הצמיחה וההתפתחות האישית של האדם.

וכמו שהזכרתי, אפשרויות בלתי מוגבלות יכולות לפתח תחושת זכאות. ילדים שגדלים לתוך פריבילגיות גדולות עשויים להתחיל להאמין שיש להם זכות מולדת להזדמנויות אינסופיות, מבלי שיידרשו להתאמץ עבורן או להוכיח שהם ראויים להן. זה יכול להשפיע על מוסר העבודה שלהם ועל יחסיהם עם הזולת. לכן, לא נדיר למצוא ילדי-עשירים שחיים ללא תחושת מטרה או כיוון, מדלגים בין פעילויות ועיסוקים שונים מבלי להתחייב באמת לאף אחד מהם.

הפרדוקס, כמובן, הוא שהדילוג הזה נשמע כיף – אבל הוא נעשה על רקע ציפייה פנימית, משפחתית וחברתית להפיק את המרב מכל הזדמנות ואפשרות. הניגוד הזה יכול ליצור הרבה מאוד לחץ ולהתבטא גם בבעיות נפשיות. אחרי הכל, אף אחד לא יכול באמת להצטיין בתחומים רבים, ודווקא כשנדמה שניתנו לך כל התנאים לממש את מלוא הפוטנציאל שלך – הדבר עלול להוריד את הדימוי העצמי שלך.

התפיסה שניתן לטייב את עצמך ואת הבחירות שלך עד אינסוף משתלבת עם ה-FOMO הכללי של התקופה ומחזקת את האמונה שתמיד יש משהו טוב יותר ממה שיש לך ביד כרגע: מסיבה טובה יותר להיות בה, בן זוג נחשק יותר לצאת איתו, עיר טובה יותר לגור בה, מקצוע יוקרתי יותר לעסוק בו וכו'.

מדוע הצורך לפרנס תורם לרווחתנו

ילדי-עשירים הם אמנם תת-אוכלוסייה קטנה מאוד, אבל אני כותבת עליה משום שדרכה אנחנו יכולים לראות בבהירות מדוע ההכרח שלנו לעבוד לפרנסתנו – צורך שכביכול מגביל אותנו – דווקא תורם לרווחה הפסיכולוגית שלנו.

כשאנחנו צריכים לפרנס את עצמנו, אנחנו מקבלים החלטות שמשפיעות ישירות על ההישרדות שלנו ועל רווחתנו, מה שמעצים את תחושת האוטונומיה והמסוגלות שלנו. הצורך לפרנס את עצמנו עוזר לנו למקד את הצרכים שלנו ולארגן את סדר העדיפויות שלנו, מה שמפחית את מספר הבחירות שעלינו לעשות ומפשט את תהליך קבלת ההחלטות שלנו.

כשאנחנו מרוויחים לבד את הכסף שלנו ומנהלים את המשאבים העומדים לרשותנו, יש לנו יכולת להעריך היטב את החוויות שאנחנו מייצרים עבור עצמנו, מה שמוביל ליותר תחושת סיפוק והכרת תודה (עולה בדעתי זמר שאני מכירה, שמדגיש תמיד כמה קהל שרכש כרטיסים מכספו הוא קהל שנהנה יותר בקלות בהשוואה לקהל שקיבל את הכרטיסים להופעה כמתנה מהמעסיק).

ובכלל, הצורך להתפרנס מוביל פעמים רבות להצבת יעדים פיננסיים ואישיים ברורים: לשלם משכנתא/לנסוע לחו"ל/לרשום את הילד לגן פרטי/לחסוך לפנסיה/להחליף אוטו – או להתקדם במשרד/לעבור למקום עבודה טוב יותר/לעשות עוד תואר אקדמי. בנוסף, הצורך לפרנס את עצמנו מחייב אותנו לעתים קרובות לרכוש מיומנויות חדשות – בין אם לשמור על מסגרת תקציב ובין אם כישורי בישול או מיומנויות ספציפיות לעבודה.

מלכוד העושר: אפשרויות בלתי-מוגבלות אינן טובות לנפש - אילוסטרציה

פרדוקס הבחירה

עד כה דיברתי על כסף, אך הנקודה הרחבה יותר היא שקיומו והיעדרו של כסף ממחישים ריבוי אפשרויות או היעדרן. ולמרות שזה מנוגד קצת לאינטואיציה, אפשרויות רבות מדי - בכל מעני תחומי חיים - הן דווקא חסרון ולא יתרון.

הפסיכולוג האמריקאי בארי שוורץ כתב הרבה על רעיון "פרדוקס הבחירה": כשאנשים ניצבים בפני אפשרויות רבות מדי, הדבר (דווקא) מקשה עליהם להחליט. הצורך לנתח את היתרונות והחסרונות של כל אפשרות פוטנציאלית יכול להביא לסחבת, לדחיינות ובסופו של דבר גם לתופעות המכונות "שיתוק החלטות" (Decision paralysis) ו"תשישות החלטות" (Decision fatigue).

ניסוי ידוע שנערך בשנת 2000 על ידי שני חוקרים מאוניברסיטאות קולומביה וסטנפורד הדגים זאת באמצעות ריבה: ביום אחד הם הציבו בסופרמרקט מקומי מדף עם 24 סוגי ריבה, וביום אחר – שישה סוגי ריבה בלבד. הניסוי הוכיח כי הלקוחות שהתבקשו לבחור מבין שישה סוגי ריבה נטו לרכוש אחד מהם, בעוד שהלקוחות שנדרשו לבחור מבין 24 סוגים נטו להתבלבל, לוותר ולא לרכוש ריבה כלל.

בין ילדי-עשירים בסדרות כמו "יורשים" ו"הלוטוס הלבן" לבין האישה בסופרמרקט שבוחרת ריבה, יש ספקטרום רחב של בחירות שונות בתקציבים שונים, אבל נקודה אחת משותפת: כשאנחנו ניצבים בפני הרבה חלופות, גדל הסיכוי שנחוש חרטה וחוסר שביעות רצון.

האפשרות לערער על ההחלטה שקיבלנו ולהמשיך לתהות אם בחרנו נכון תהיה לנו לרועץ. שפע אפשרויות בחירה עלול לייצר לנו אשליה לגבי קיומה של אפשרות מושלמת, ובהתאם להוליד אצלנו תחושה של אכזבה מכל בחירה שתתגלה כפחות ממושלמת.

כוחן של המגבלות

לעומת זאת, מידה מסוימת של אילוצים שמגבילים את מספר האפשרויות שלנו יכולים לעודד אותנו לחשוב בצורה מעמיקה ויצירתית על האופן שבו אנחנו רוצים להשתמש במשאבים שזמינים לנו כדי להשיג את המטרות שלנו.

לפעמים נדמה לי שאמנים יודעים טוב יותר מכולם שאם הם משיתים על עצמם מגבלות שמאלצות אותם לצאת מאזור הנוחות שלהם הדבר יכול לעורר אצלם את היכולת לחשוב בדרכים חדשות ולהגיע לפתרונות חדשניים.

כמה דוגמאות קלאסיות: ארנסט המינגווי, שמסופר שהתערב כביכול עם חבריו שיוכל לכתוב את הסיפור הקצר ביותר בעולם, והפיק את "למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו"; פבלו פיקאסו והתקופה הכחולה שלו, שבה צייר בגוונים כחול וכחול-ירוק בלבד; וההתערבות בין ד"ר סוס למו"ל שלו, בשאלה האם יצליח לכתוב ספר שלם תוך שימוש ב-50 מילים בלבד. התוצאה היתה הספר Green Eggs and Ham (שתורגם בעברית, כנראה מטעמי כשרות, כ"לא רעב ולא אוהב"). ויש עוד הרבה דוגמאות למגבלות תקציב, טכנולוגיה ודרכי מבע שאמנים נדרשו או בחרו להתמודד עמן – והובילו אותם להישגים גדולים.

כמובן שלא אסיים את הרשימה הזו מבלי להדגיש שאני לא מהללת את העוני, העבדות או חוסר חופש פוליטי. ההפך הוא הנכון. ברור שכולנו זקוקים לשליטה על חיינו, מדובר בצורך פסיכולוגי בסיסי. קל וחומר שהגבלת האפשרויות החינוכיות, התעסוקתיות, הבריאותיות, הצרכניות וכמובן הפוליטיות עבור קבוצות מסוימות של אנשים אך לא עבור אחרות היא מהלך לא הוגן ולא שוויוני שעלול וצריך להביא למתח פוליטי ולעימותים.

אבל בפירמידת הצרכים, אחרי שביססנו את זכויות האדם והאזרח, יותר אפשרויות הן לא בהכרח יותר טובות לנו.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page