top of page

מדרום אמריקה עד יפן, לתרבויות שונות יש הפרעות נפשיות ייחודיות. ואצלנו?

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
10 באוג׳ 2023
זמן קריאה 7 דקות

עודכן: 22 באוק׳

צעירים יפנים שמסתגרים בבית במשך שנים, גברים מלזים שבטוחים שאיבר מינם נסוג לתוך הגוף, ובדרום אמריקה מאמינים שפחד חזק גורם לנשמה לעזוב את הגוף: במדינות שונות מכירים בתסמונות נפשיות שהן ייחודיות לתרבויות מסוימות, והן לגיטימיות לא פחות מההפרעות כמו דיכאון וחרדה. הנה עוד כמה שצריכות להיכנס למדריך האבחון

אחת העובדות המעניינות בחקר הנפש היא שיש מחלות נפש שמתקיימות רק בהקשר תרבותי מסוים. אלה מכונות לעיתים קרובות "תסמונות תלויות-תרבות", והן מורכבות משילוב של תסמינים פסיכיאטריים וסומטיים (גופניים). יש להן מאפיינים ייחודיים, היסטוריה ספציפית ופרשנויות חברתיות שמגיעות איתן – ועל פי רוב, לאנשי מקצוע "מערביים" לא קל לזהות אותן.

לדוגמה, תסמונת Koro – תופעה מדווחת בעיקר בדרום-מזרח אסיה, במיוחד במלזיה ובסינגפור – שגורמת לגברים לחוות חרדה עזה מכך שאיבר המין שלהם נסוג לתוך גופם באופן שיוביל למותם; תופעה בשם Daht, המדווחת בעיקר בהודו, מתאפיינת בחרדה מפני הפרשת זרע ושינוי בצבע השתן; Susto היא מחלה שמתפתחת בעקבות אירוע כה מפחיד שבמהלכו הנשמה עוזבת את הגוף – דבר שגורם לאומללות וחולי; ואולי המוכר ביותר הוא מצב בשם Hikikomori, סינדרום יפני שגורם לסובלים ממנו (פעמים רבות, צעירים) לסגת מחיי העולם ולהסתגר בביתם או בבית הוריהם למשך חודשים ואף שנים.

מה הופך את כל אלה למחלות נפש תלויות-תרבות, במקום וריאציה על הפרעת נפש אוניברסלית מוכרת (כלומר כזו שהגדרתה נקבעה במערב)? מעבר לכך שמדובר בפרשנויות תרבותיות שונות (אנחנו, למשל, פחות חושבים במונחים של נשמה שעוזבת את הגוף בזמן אירוע מפחיד), חלק מההפרעות מאופיינות בתסמינים ייחודיים שבדרך כלל לא נלווים להפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות והאוניברסליות.

הפחד העז מכך שאיבר המין ייסוג לתוך הגוף ויסכן את חייו של הגבר לא באמת נוכח בהפרעת חרדה כללית כפי שאנחנו מבינים אותה או במצבי מצוקה נפשית ידועים אחרים. בנוסף, יש את עניין השכיחות: הנסיגה החברתית החמורה היקיקומורי מתועדת בעיקר או רק ביפן, והספציפיות הזו חורגת ממה שניתן לצפות לו במצבים כמו הפרעת חרדה חברתית או אגורופוביה.

לעתים קרובות התסמונות האלה מוכרות ומקובלות במדינות שבהן הן מתפתחות. כלומר הסימפטומים, מהלך המחלה ותוצאותיה מובנים ומקובלים בקרב הקהילה המקומית, וכוללים טקסים ספציפיים ושיטות ריפוי מוסכמות. זו הבחנה חשובה, משום שאם מנסים לטפל בהפרעות תלויות-תרבות באמצעות שיטות שנחשבות יעילות בהפרעות אוניברסליות (דיכאון, חרדה וכו'), פעמים רבות התוצאות יהיו טובות פחות מאלה שיושגו בעזרת שיטות ריפוי מסורתיות או כאלה שהתפתחו באותה תרבות שממנה מגיע הסינדרום.

ואחרי כל זה, נשאלת השאלה אם בקרבנו – "מערביים" שכמותנו – יש תסמונות תלויות-תרבות? האם יש התנהגויות שיכולות להיכלל בהגדרה, ופשוט לא חשבנו עליהן בצורה כזאת? לדעתי, אלה המועמדות המובילות:

אורתורקסיה נרבוזה. המונח מבוסס על אנורקסיה נרבוזה, כמובן. המילה אנורקסיה מורכבת מהקידומת היוונית "אנ" שמשמעותה שלילה, והמילה "אורקסיס" שמשמעותה "תיאבון". אורתורקסיה היא חיבור המילה "אורתו" מלשון אורתודוקסיה ("נכון" או "צודק") עם המילה תיאבון – והכוונה היא לקיבעון קיצוני של אכילת מזון הנתפש כבריא או "טהור". ההגדרה "קיצוני" פירושה שהקיבעון הזה פוגע באיכות חייו של האדם או בתפקודו.

אדם הסובל מאורתורקסיה יימנע באופן שיטתי ממזונות שהוא רואה כלא-בריאים או לא-טהורים; הסימפטומים כוללים בדיקה כפייתית של רשימת הרכיבים והתוויות התזונתיות, דאגה גוברת ביחס לבריאות הרכיבים, הימנעות גדלה והולכת מקבוצות מזון (סוכרים, פחמימות, גלוטן, מוצרי חלב, בשר, כל המוצרים מן החי ועוד) גם אם אין הצדקה רפואית לכך, וצמצום המזונות ה"מותרים" לרשימה קצרה ודלה. אדם כזה יחוש מצוקה גדולה כאשר מזון "בריא" או "בטוח" אינו זמין. מובן שהפרעה כזו נפוצה הרבה יותר בחברות שפע, שיכולות להרשות לעצמן להתאבסס על סוגי מזון, בריאות, כושר ויופי.

שחיקה. אני בטח לא צריכה לספר לכם, אבל שחיקה מתאפיינת בתחושות של אנרגיה מדולדלת או תשישות, והיא מתבטאת בעיקר ביחס לעבודה. אדם הסובל משחיקה יחווה ריחוק נפשי גובר, תחושות שליליות וציניות ביחס לעבודתו – והיעילות המקצועית שלו תפחת. שחיקה נפוצה במיוחד בתרבויות עם דגש חזק על עבודה ופרודוקטיביות.

שפעת – מלשון שפע. מצב של רדיפה אחר עושר והתמקדות מוחלטת בכסף ובאספקטים החומריים של הקיום, עד כדי הזנחה של היבטים אחרים של החיים. הדבר מוביל לפעמים לחוסר שביעות רצון אך יותר מכך להתנהגות לא אתית, חוסר אחריות ובעיות אחרות. במחשבה שנייה אפשר לקרוא לזה "טרטלת", על שם משפחת טורטל.

גם "משבר רבע-החיים" הוא משהו שאפשר לתת עליו את הדעת. אני מתכוונת כמובן לתקופה הזאת של חוסר ביטחון, פקפוק עצמי ואכזבה סביב קריירה, זוגיות והמצב הפיננסי של האדם - שנוטה להתרחש מתישהו בתקופה הנוראית שבין אמצע שנות ה-20 לתחילת שנות ה-30. זה דומה למשבר אמצע החיים אבל קורה מוקדם יותר.

גם את "תסמונת המתחזה" אפשר כבר להעלות לשולחן של הגדולים בכל הנוגע לתפוצתה במערב. מי שלא חווה את זה שירים את היד. מדובר בדפוס נפשי שבו אדם מפקפק בכישוריו, בכישרונותיו או בהישגיו - וסובל מפחד מתמשך להיחשף כמתחזה. לאנשים שסובלים מהתסמונת הזו יכולות להיות שפע של ראיות חיצוניות להיותם מוצלחים, אך הם ממשיכים לחשוש בכל זאת.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (C-PTSD) עדיין אינה מופיעה במדריכי האבחון המקצועיים, אבל היא בטח תגיע אליהם בקרוב. הפרעה כזו מאפיינת אנשים שחוו טראומה ממושכת וחוזרת בילדות, והיא כוללת וריאציות על תסמיני הפוסט-טראומה המוכרים: קושי בוויסות רגשי, תפישה מעוותת לגבי התוקפן ותחושה כרונית של ריקנות או חוסר תקווה.

לצד כל אלה, אני חושבת שיש עוד כמה הפרעות תלויות-תרבות שיהיו יותר נוכחות בשיח הטיפולי בעתיד. למשל, הפרעות דיגיטליות (או הפרעות הקשורות לאינטרנט): ההשפעות העמוקות של גיימינג, מדיה חברתית ושימוש ברשת בכלל עדיין לא זוהו במלואן. גם חרדה אקולוגית (או חרדת אקלים) - מתח, חרדה וייאוש לגבי עתידו של כדור הארץ – אינה מוכרת רשמית כהפרעה ייחודית, אבל יש הכרה גוברת בהשפעת הנושא כולו על בריאות הנפש.

על הקו הדק שבין ולידציה לאבחון-יתר

איזה יתרון יש בחשיבה על מצבים כאלה כתסמונות ספציפיות? ראשית, תיוג קבוצה של סימפטומים בתור תסמונת ספציפית יכול לספק לנו מסגרת שימושית להבנת החוויות של אנשים הסובלים מהתסמינים האלה. תיוג כזה יכול לעזור לאנשים להבין את עצמם, להפחית את תחושת הבדידות שלהם ולעודד אותם לפנות לעזרה.

בנוסף, הגדרות כאלה יכולות לתת לאנשי ונשות טיפול ומחקר שפה משותפת שתאפשר דיון במצבים ספציפיים של בריאות הנפש, ושיפור התקשורת יכול להביא לשיתופי פעולה פוריים יותר. הגדרת מקבץ סימפטומים כהפרעה יכול גם לסייע בהרחבת המחקר, פיתוח וקידום טיפולים יעילים וממוקדים או שיטות למניעה; הכרה רשמית בהפרעה יכולה להגביר את המודעות הציבורית אליה, להפחית את הסטיגמה הנלווית לה, לקדם שינוי חברתי וליצור רשת תמיכה טובה יותר לסובלים ממנה. כך למשל, כדי שטיפול מסוים יהיה מוכר על ידי ביטוח בריאות, המצב שבו מטפלים צריך להיות מוכר רשמית כהפרעה. כלומר, הכרה בתסמונות חדשות יכולה להקל על הגישה לטיפול.

מצד שני, חשוב גם להיות מודעים לסיכונים הפוטנציאליים הטמונים בעודף-פתולוגיזציה של חוויות אנושיות רגילות. במצב כזה, אנשים עלולים לקבל אבחנה גם כאשר הסימפטומים שלהם הם למעשה תגובה נורמלית לגורמי לחץ בחיים, כלומר מתקיימים בטווח של התנהגויות או חוויות אנושיות רגילות.

אבחון יתר עלול להוביל גם לרפואת-יתר ולהסתמכות עודפת על טיפולים תרופתיים (במקום על גישות הוליסטיות הכוללות טיפול, שינוי באורח החיים והתערבות ברמה החברתית). בנוסף, כפי שאבחנה יכולה להפחית סטיגמה ולתת תוקף לחוויה של האדם, היא עלולה גם להשפיע בצורה הפוכה ולהוביל לסטיגמה מוגברת ואפליה.

בעיה נוספת שעלולה להתפתח היא התמקדות בסימפטומים במקום בבעיות הליבה. כאשר אנחנו שמים דגש רב מדי על תיוג וסיווג אנחנו עלולים להתעלם מהבעיות הבסיסיות התורמות למצוקה הנפשית ומגורמים כמו עוני, אפליה, טראומה ולחץ חברתי. זה יכול להוביל להקצאה שגויה של משאבים, שזה באמת הדבר האחרון שחסר לנו.

מנקודת המבט של טיפול ממוקד רגש, החיסרון הגדול ביותר של זיהוי סינדרומים חדשים הוא שאין לכך שום משמעות קלינית/התערבותית. מטופל שמתמודד עם קול פנימי מחריד הוא מטופל שמתמודד עם קול פנימי מחריד, וזה לא משנה בכלל אם הקול המחריד אומר לו שכדור הארץ מתבשל, שאיבר המין שלו נסוג לתוך הגוף שלו או שאורז לבן יגרום לילדים שלו נזק בלתי-הפיך. מטופלת שרדופה על ידי קול ביקורתי פנימי אלים זקוקה לאותו סוג עבודה בקליניקה בין שהקול הזה גורם לה להסתגר בבית ולא לצאת, להרגיש שהיא מתחזה בעבודה, או לרדוף באובססיביות אחרי סמלי סטטוס כדי לשקם את תחושת הערך העצמי שלה.

מדרום אמריקה עד יפן, לתרבויות שונות יש הפרעות נפשיות ייחודיות. ואצלנו? - אילוסטרציה

המלצות

משקה: תה בהשריה קרה

עוד המלצה מבית היוצר של חברי הטוב צביקה ט', שכל המלצותיו טובות. תה חליטה קר מיוצר על ידי השריית עלי תה במים קרים למשך 12-24 שעות. ניתן להשתמש כמעט בכל סוג של תה לשם כך. ככל שהשרייה תמשך זמן רב יותר, כך הטעם יהיה חזק יותר. כך עושים זאת: מניחים את עלי התה או שקיות התה בקנקן או בצנצנת. יוצקים מים קרים או בטמפרטורת החדר, מכסים ונותנים לזה "להתבשל" במקרר או בטמפרטורת החדר. ברגע שהתה מגיע לחוזק הרצוי עבורכם, מסננים את עלי התה/התיון. חליטה קרה נוטה לייצר פרופיל טעם חלק ונימוח יותר בהשוואה לתה "מבושל" חם. לעתים קרובות התהליך מחלץ פחות תרכובות מרירות, מה שמייצר חליטה מתוקה יותר. בדרך כלל, חליטה קרה מוציאה מהתה פחות קפאין מאשר חליטה חמה.

שמש: קרם הגנה מבוסס אבץ, עם גוון

גולשי גלים משתמשים בקרם הגנה מבוסס אבץ מכמה סיבות: תחמוצת אבץ היא חומר קרם הגנה פיזי ש"יושב" על פני העור ומשקף קרני UV-A ו-UV-B כאחד. הם גם נוטים להיות בעלי עמידות טובה יותר למים מאשר מסנני קרינה כימיים רבים. זה חיוני עבור גולשים שנמצאים כל הזמן במים ומחוץ להם. מסנני קרינה פיזיים כאלו עדיפים עבור אנשים עם עור רגיש או כאלה שרוצים להימנע מכימיקלים מסוימים, משום שתחמוצת אבץ היא מינרל טבעי ונוטה פחות לגרום לגירויים בעור או לתגובות אלרגיות. בנוסף, מסנני קרינה על בסיס תחמוצת אבץ נחשבים לרוב ידידותיים יותר לשוניות האלמוגים.

אבל יש להם עוד פלוס גדול: חלק מהחברות המייצרות את המסננים הללו מציעות גם קרם הגנה מבוסס אבץ שיש בו פיגמנט כהה, שיכול להתאים לצבע העור. וזה כבר טריק מוצלח: אם יש לכם סימני מתיחה, צלקות, ורידים בולטים, שינויי פיגמנטציה בעור, או כל סרט אחר שאתם אוכלים על חוסר השלמות של עורכם בחוף הים, מסנני קרינה מבוססי אבץ עם גוון יכולים לעזור "להחליק" את גוון העור שלכם, ולהפוך את כל הדברים המתסכלים האלה לפחות בולטים, תוך כדי שהם מציעים עמידות מאד גדולה, וניתן להשתמש בהם כמובן גם מחוץ לבריכה.

חיזוק האנגלית לילדים: ChatGPT

לשמחתי, הבן שלי התחיל להתעניין בעלילותיו של איש המסעות וחוקר היבשות ארנסט שקלטון, ובהפלגתה ההירואית של הספינה אנדיורנס. זאת היתה הזדמנות לשלב את הסקרנות הטבעית שלו עם הצורך האקוטי שלי לחזק את השליטה שלו באנגלית. בהתחלה חשבתי שנקרא יחד בוויקיפדיה באנגלית, אבל אז ראיתי שהמידע לא עונה על השאלות שלו והאנגלית גבוהה מדי עבורו.

או אז נזכרתי שהבינה המלאכותית, שעדיין עובדת עבורנו ולא להפך (לכאורה), יכולה להיות המורה הפרטית שאנחנו זקוקים לה: נכנסתי ל-ChatGPT וביקשתי ממנו להסביר באנגלית המותאמת לילד בן 10 מי היה שקלטון, מה היה מיוחד במסע האנדיורנס ומה היו רגעי השיא של המסע. אחר כך רצינו לעבור באופן טבעי לנושא החייזרים ולשימוע בקונגרס, אבל מאחר שהצ'אט לא כולל חומרים עכשוויים כל כך, נאלצנו למצוא סרטונים בכוחות עצמנו.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page