לזהות את הרגשות ולהגיב באמפתיה: כך תגדלו ילדים מאוזנים רגשית
עודכן: 22 באוק׳
הסוד להורות טובה דיה מבוסס על כך שההורים ילמדו את הילדים לעבד נכון את רגשותיהם, אבל לפני כן על ההורים לדעת לזהות את הרגש ולהתחבר אליו. ריאיון מיוחד עם הפסיכולוג לז גרינברג, חלק שביעי
אחד הדברים המתסכלים בעבודתי כמטפלת הוא ההכרה בכישלון הידוע מראש של המשימה ההורית. שוב ושוב אני שומעת הורים שעשו כמיטב יכולתם אך החמיצו את ילדיהם בנקודות כואבות. הילדים האלה – שהם כולנו – עלולים לסחוב איתם פצעים רגשיים עשורים שלמים לאחר מכן.
אחדים מאתנו מארגנים את כל חיינו סביב הפצע הזה, כדי לצמצם את המגע איתו, אחרים מודעים לקיומו אבל ממשיכים הלאה. לפעמים, כשאדם אהוב נוגע בטעות בפצע הזה, אנחנו רואים בו מפלצת. ולמרות המחיר הכבד, הטעות ההורית היא לכאורה בלתי נמנעת. אנחנו צריכים להיות הורים מסוג כלשהו, וסביר להניח שאנחנו עלולים לטעות בנקודה מסוימת.
האם התמונה באמת קודרת כל כך? שוחחתי עם הפסיכולוג לז גרינברג כדי להבין איזה מסר יש לו להורים על בסיס עבודתו בגישת EFT. התשובות שקיבלתי היו מעודדות, מאחר שגרינברג אינו שופט את התרומה הפסיכולוגית של ההורה לילד לפי מידת שביעות הרצון של הילד (תודה לאל), אלא על פי יכולתו של הילד לעבד את רגשותיו באופן תקין.
"לפני הכול, הורים צריכים להכיר ברגשותיהם של ילדיהם. אחרי שהורים מבחינים ברגשות של הילדים, הם צריכים לדעת כיצד לעשות לרגשות האלה ולידציה ולהגיב אליהם באמפתיה. למשל, אם הילד שלך עצוב, הבסיס של הפעולה ההורית הוא היכולת של ההורה לזהות את התחושה הזו. אבל לא מספיק לראות שהוא עצוב, עכשיו צריך לדעת איך להגיב לעצב הזה. התגובה הנכונה מלמדת את הילד לעבד את רגשותיו. לכן אמירה כמו 'אין לך סיבה להיות עצוב' היא תגובה לא מוצלחת, מפני שהיא לא מלמדת את הילד לעכל את מה שהוא מרגיש. כשאתה רואה שהילד שלך עצוב, התגובה הנכונה מתחילה ב'אני רואה שאתה באמת עצוב'".
"במילים אחרות, תנאי מקדים ליכולתם של הורים להכיר ברגשותיהם של ילדים הוא ההבנה שחלק מהרגשות כואבים, ושלטובת בריאות הנפש שלנו אסור לנו לנסות להרחיק את הכאב מיד. אדרבה, עיבוד רגשי בריא מבוסס על יכולתו של אדם להכיר בעובדה שהוא עצוב ולהרגיש את הכאב הכרוך בכך".
האם כשאנחנו מבטלים את הרגשות הכואבים של הילד, או מלמדים אותו להדחיק אותם, להתעלם מהם או להתבייש בהם, אנחנו משבשים את המנגנון הרגשי שלו?
"תפקידו כהורים הוא ללמד את ילדינו לעשות את העיבוד התקין הזה. אנחנו לא חייבים להסתפק בהכרה ובוולידציה, אלא גם יכולים להנחות את הילדים כשקשה להם רגשית, ולעזור להם לעבד את הרגשות הלא נוחים באופן מיטבי.
"אם אני רואה שהילד שלי נעלב מאחיו ובורח לחדר, אני יכול לומר לעצמי: 'טוב מאוד, שיילך לחדר, עוד מעט הוא יירגע ואז ייצא משם'. אבל אני משכלל את המנגנון הרגשי של הילד הרבה יותר אם במצב כזה אני ניגש לילד ואומר לו: 'ראיתי שנעלבת, אבל אולי במקום לברוח לחדר שלך תנסה לדבר על זה עם אחיך?'. אם הילדה שלי רבה עם חבר ומכה אותו אני יכול לגעור בה, או להעניש אותה, אבל אני יכול גם לבנות את התשתית הרגשית שלה בעזרת מילים: 'אני רואה שאת כועסת, אבל אולי במקום להכות את ג'וני בראש עם משאית תנסי להגיד לו שאת כועסת? אולי כדאי שתסבירי לו את זה במילים?'".

נשמע שיש הקבלה בין תפקידו של ההורה לבין תפקידו של מטפל ממוקד רגש, נראה שבשני המקרים שיקוף אמפתי אינו מספיק.
"זה נכון. אחד מתפקידיו של ההורה הוא לאמן את ילדיו לנהל את רגשותיהם. האימון הזה מבוסס על יכולתנו לזהות את המצב הרגשי של הילד ולהגיב אליו באמפתיה. כשאנחנו עושים את זה נוצר בינינו לבין הילד קשר אינטימי, וזה הבסיס שמאפשר לנו גם לכוון אותם מעט. זה מקביל למה שאנחנו רואים בתהליך הטיפול ממוקד הרגש, שמתרחש בין המטפל למטופל.
"בתוך כך, ברור שגידול ילדים הוא עניין מסובך ושאין אדם שיש לו מושג ברור לגבי הדרך הנכונה לעשות את זה. בנקודה זו אני רוצה לומר משהו שנכון לגבי הורות ולגבי טיפול גם יחד: עקרון העל הוא להגיב למטופל באופן שמתאים לו. המשמעות היא שכמטפלת את תגיבי באופן שונה למטופלים שונים, בדיוק כפי שאת מגיבה באופן שונה לאותו מטופל בזמנים שונים. עיקרון זהה פועל גם בהורות, שבה את צריכה להתמודד עם הילד שלך באופן שהולם את מצבו הרגשי הנוכחי".
מהי הטעות הנפוצה ביותר שהורים עושים בתחום הרגשי של ילדיהם?
"הטעות הנפוצה ביותר היא התכחשות לרגש שהילד מביע. לאו דווקא כנסיון להרגיע, אלא לפעמים ממש כדי להסיט את תשומת הלב מהרגש ולא לדבר עליו. אמירות כמו 'אל תהיה תינוק, תהיה חזק', הן דוגמה לשגיאה הנפוצה הזו. יש כל כך הרבה משפחות שבהן לא מדברים על רגשות. אבל זה יכול לקרות רק כשההורים עצמם מרגישים בנוח עם רגשותיהם, אחרת הם לא יוכלו להרגיש בנוח עם הרגשות של ילדיהם".
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




