top of page

לא נשכח וכן נסלח: האם יש דרך נכונה לבקש סליחה בזוגיות?

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
4 באוק׳ 2022
זמן קריאה 7 דקות

עודכן: 22 באוק׳

בקשת הסליחה צריכה לכלול שלושה מרכיבים: חרטה, לקיחת אחריות והבטחה אמיתית לתיקון, אבל יש שלוש דרכים נפוצות שבהן אנשים מפשלים במשימה הזאת. וגם: האם סליחה בהכרח מחייבת אותנו גם להתפייס עם מי שפגע בנו?

בטיפול זוגי ומשפחתי אנחנו מתמודדים פעמים רבות עם הקושי לסלוח, ולא פחות ממנו, עם הקושי לבקש סליחה. כדי להבין מה יכול לעזור לנו לסלוח זה לזו, שווה להתעכב על השאלה מהי סליחה. לשם כך, חשוב לי להגיד שתי מלים על מה היא לא.

יש צורות רבות של פגיעה בתוך זוגיות, אך לצורך ההפשטה אשתמש כאן בדוגמה של בגידה בבן או בת הזוג. כשאישה סולחת לבן זוג שבגד בה, אין זה אומר בהכרח שהיא מתרצת עבורו תירוצים, או עושה רציונליזציה שמסבירה לכאורה מדוע עשה מה שעשה. כשאותה אישה סולחת לבן זוגה, היא גם לא מצדיקה את הפעולות שלו.

זו נקודה חשובה, משום שפעמים רבות סליחה נתפשת כקבלה של המעשה הפוגע – והמחשבה הזאת מעכבת את הנפגע ומקשה עליו לסלוח. ומובן שסליחה אין פירושה שיכחה או הכחשה של מה שקרה. כלומר, בלוגיקה של טיפול ממוקד רגש, בהחלט יש מקום להגיד: לא נשכח - וכן נסלח.

השלב הבא בהבנת המהלך שנקרא סליחה, הוא התבוננות בשני מרכיביה העיקריים: אחריותו של הפוגע ואחריותו של הנפגע. הצעד הראשון עלול להישמע טריוויאלי, אבל כדי שנוכל באמת לסלוח אנחנו צריכים קודם כל לראות את האחר כאחראי למעשיו. נקודה זו קשורה לנקודה הקודמת: אם אנחנו ממציאים תירוצים בשם הצד שפגע בנו, או מוצאים איזושהי דרך להצדיק את הפעולות שלו, אנחנו מרוקנים את הסליחה מתוכן.

לצד זאת, סליחה כוללת בתוכה גם אלמנט של התבוננות פנימה אל עצמנו והבנה שיש לנו תרומה לסבל שלנו. אני מודעת לכך שהרעיון הזה יכול לקומם, אבל חשוב לקחת אוויר כאן ולהבין, שוב, שההתבוננות הזו פנימה אין משמעותה הצדקה של הפעולות של הצד השני. אז איך יכולתי לתרום לכאב שחוויתי? בשתי דרכים, הראשונה מהותית והשנייה תפישתית.

מהותית, יתכן שהתרומה נוגעת לפגיעה עצמה, כלומר לאירועים שהובילו אליה, להקשר שאיפשר אותה. נחזור לדוגמת הבגידה: האם היה שלב מוקדם יותר, שבו הנבגד צריך היה להניף דגל אדום ולא הניף? או שאולי הנפגע הרשה לעצמו לקוות שהקשר יצליח להחזיק יותר פערים או יותר עומס ממה שהוא באמת היה מסוגל?

ונניח שאדם נבגד על ידי בת הזוג שלו. ייתכן שהייתה לו תחושת בטן לגבי התקרבות שלה לאדם אחר יתר על המידה, והוא לא היה מסוגל להתעמת איתה על כך מוקדם יותר. זו יכולה להיות דוגמה לאופן שבו אותו אדם תרם לסבל של עצמו. אולי הנפגע עצמו ידע שיחסי המין שלו עם אשתו לא מספקים אותה, והוא הרשה לעצמו לחשוב שזה לא ביג דיל? אלה דוגמאות להכרה מצד הנפגע בתרומה שלו למצב.

עם זאת, בהחלט ייתכנו מצבים שבהם לא היתה כל בעיה בהתנהגות הצד הנפגע. למרות הסברה המקובלת, יש רומנים שמתרחשים גם אם אין כל בעיה ממשית בנישואים. אז איפה כאן התרומה של הנבגד לפגיעה? במקרה הזה, היא יכולה להיות קשורה לחוויה שלנו את הפגיעה.

אנשים רבים חווים בגידה, והם מגיבים לכך באופנים רגשיים שונים. חלקם מרגישים עצב, אחרים מרגישים זעם, ויש כאלה שמרגישים עלבון ואובדן ערך עצמי. יש שנכנסים לדיכאון, ואחרים מפתחים תגובות חרדה. גם קצב ההתאוששות הוא שונה מאדם לאדם. יש כאלה שחרב עליהם כל עולמם, ואחרים מצליחים לחזור למצב של רווחה נפשית בזמן קצר הרבה יותר.

התגובות הרבות והשונות מדגימות, בין השאר, את העובדה שהחוויה הקשה של הנבגד היא שילוב של המהלומה שהוא חטף ושל סך כל האישיות שלו, כפי שהיתה בנויה ומאורגנת טרם הפגיעה. במובן זה, העובדה שמישהו הכאיב לנו מאוד עדיין לא אומרת שהוא אחראי על רגשותינו.

לכן, לפי טיפול ממוקד רגש (מבית מדרשו של לז גרינברג) סליחה אמיתית כוללת גם רכיב של חשבון נפש. כשאנחנו סולחים לאדם שפגע בנו, אנחנו מוותרים על משהו רציני: על תחושת הזכאות שלנו לנטור טינה או לנקום. כשאנחנו מוחלים אנחנו עושים זאת כחלק ממאמץ כולל מצידנו להיפטר מתחושות הכעס, הטינה והצורך בנקמה שקיימים בתוכנו ביחס לצד השני.

תרשו לי לצטט, אני לא זוכרת את מי: כשאנחנו סולחים אנחנו מוציאים אדם מהכלא, והאדם הזה הוא אנחנו.

כמובן שכדי להגיע למקום הנשגב הזה, רובנו זקוקים לכך שהצד הפוגע יבקש מאיתנו סליחה. שימו לב כמה זה יפה בעברית. סליחה היא משהו שמישהו אחד מבקש, ומשתמע מכך שהשני נותן אותה. הדימוי הלשוני התת-מודע הזה משקף, בעיניי, את המלאות שצריכה להיות לפעולה, שכן כדי לתת אותה באמת היא צריכה להיות שלמה, ובלתי ניתנת להשבה (על משקל "מתנות לא מבקשים בחזרה").

לא נשכח וכן נסלח: האם יש דרך נכונה לבקש סליחה בזוגיות? - אילוסטרציה

הצד שמבקש סליחה

בקשת הסליחה, כלומר ההתנצלות, צריכה לכלול שלושה מרכיבים: חרטה, לקיחת אחריות והבטחה לתיקון. יש שלוש דרכים מקובלות שבהן אנשים מפשלים במשימה: הסליחה הפולנית ("לא ידעתי שאת כזו רגישה"); הסליחה המיתממת ("סליחה אם פגעתי"); והסליחה המורחת (להגיד "כואב לי לראות אותך סובלת", ולהתעלם מכך שאת/ה גרמת לסבל).

כדי להדגים בקשת סליחה מלאה, אשתמש בדוגמה של הזוג שמשתקם מבגידה:

בשלב ראשון, נדרשת חרטה. דהיינו, אמירה מפורשת של הדברים שנעשו ושעליהם הפוגע מתחרט, תוך המחשה לכך שהוא מבין איזה כאב הוא גרם לצד השני. למשל: "אני מצטער שגרמתי לך להרגיש בלתי-נראית ומושפלת; על כך שאת מרגישה שיש מישהי שיודעת עלי יותר ממך, על הסבל שנגרם לך מכך שדיברתי על הזוגיות שלנו עם אדם אחר, שמעלתי באמון שלך וששיקרתי לך".

השלב השני הוא קבלת אחריות. יש משמעות רבה לכך שהמתנצל ייקח אחריות על החלק שלו בפגיעה באופן מפורט ומפורש. למשל: "נכון שהיו בינינו פערים והרגשתי בודד בקשר, אבל זה לא מצדיק את האופן שבו התמודדתי עם המרחק שנפתח בינינו. אף אחד לא הצמיד לי אקדח לרקה, יכולתי לדבר איתך על זה או לבקש שנלך לטיפול. גם אחרי שזה קרה בפעם הראשונה, יכולתי לעצור ולספר לך, אבל לא עשיתי את זה. הרשיתי לעצמי להתעלם לגמרי מהנזק שייגרם לך, סיפרתי לעצמי סיפור על כך שבעצם את בגדת בי רגשית – אבל כל זה לא מצדיק את מה שעשיתי ואת האופן שפגעתי בך. אני הייתי אמור להיות החבר הכי טוב שלך, הבנאדם שאת יכולה לסמוך עליו בכל מצב, והברזתי. ריסקתי את האמון שלך בי והרסתי דברים שבנינו יחד במשך עשורים".

השלב השלישי: הבטחה לתיקון. התנצלות אמיתית כוללת תיאור של האופן שבו אתם מתכננים לפעול כדי לעזור לבן או בת הזוג שלכם להחלים מהכאב. למשל: "אני מבקש שנלך לטיפול זוגי. אם את לא רוצה, זה גם בסדר – אבל אני אתחיל בכל מקרה ללכת לטיפול בעצמי, כי אני צריך להבין איך הגעתי למקום הזה שבו פגעתי בבן אדם הכי יקר לי בעולם".

אפשר גם להחליט על מדיניות של שקיפות: "ביקשתי שיעבירו אותי לצוות אחר בעבודה כדי שלא אצטרך לפגוש בה יותר. ניתקתי איתה קשר ואני מבטיח לספר לך אם היא תנסה לחדש אותו. אלה הסיסמאות שלי ברשתות החברתיות, למקרה שתרגישי צורך להסתכל ולוודא".

דוגמאות נוספות לנטילת אחריות ורצון לתקן:

  • "אני גם אנסה להפחית בכמויות האלכוהול כי זה פוגע לי בכושר השיפוט".

  • "אני רוצה לעשות כל מה שאני יכול כדי לעזור לך להתמודד עם הכאב שגרמתי לך. מה שתרצי. אם את רוצה שנצא לטיול הגדול ההוא שתמיד אמרתי שאני לא יכול לקחת חופש מהעבודה בשבילו – אז עכשיו סדר העדיפויות שלי השתנה ואני אשמח שנצא לטיול הזה".

  • "אם את צריכה שאני אישן בחדר העבודה, אם את צריכה שאני אספר להורים שלי מה שקרה - אני אעשה כל דבר שיעזור לך להרגיש טוב יותר".

הצד הסולח

התגובה להתנצלות שכזו אינה מובטחת, ואם אתם הצד שנפגע, ייתכן שגם התנצלות "מושלמת" עשויה לא להספיק. אבל גם כאן יש דרכים אפקטיביות יותר ופחות להגיב להתנצלות (או להיעדרה, אם הצד השני כלל לא מנסה לאחות את הקרעים). במקרה כזה חשוב להסביר לבן הזוג איפה אתם נמצאים בתהליך הסליחה/השחרור של הכעס והכאב מהאירוע המדובר.

בנוסף, חשוב לומר מהו הדבר שעליו אתם לא סולחים, או שאותו אתם כרגע עדיין מתקשים לשחרר, ומדוע לדעתכם אתם מתקשים להתאושש מהנקודה הספציפית הזאת. למשל: "אני סולחת לך על זה שהתאהבת במישהי אחרת, כי זה יכול לקרות לכל אחד – אבל לא סולחת לך על כך שהסתרת את זה ממני. כבלת אותי ליחסים מונוגמיים – משהו שידעת שהיה לי קשה להתחייב אליו – בזמן שאתה לא עמדת בהתחייבות הזאת". דוגמה נוספת: "אני סולחת לך על הרומן, אבל לא מצליחה לסלוח על כך שאחרי שהכל התפוצץ, בחרת להגן עליה ולא עליי. ראית את הסבל שלי וזה לא שינה את סדר העדיפויות שלך".

בנקודה הזו אתם יכולים לתת לצד השני רעיון לגבי הדבר שאתם זקוקים לו ויעזור לכם לעבור הלאה. למשל: "כשאתה שותק, אני לא יודעת מה אתה חושב; אם טוב או רע לך בקשר. יעזור לי מאוד שתשתף אותי בתחושות שלך, גם אם הן מורכבות וקשות, וגם אם זה מאוד מביך אותך". ובכלל, אם יש דברים שעליהם אתם כן סולחים, חשוב מאוד לציין גם אותם.

סליחה אמיתית בקשר לא יכולה להתרחש אם כל צד זורק את האחריות לצד השני, אם אתם עושים תחרות מי סובל יותר, אם אין לכם אמפתיה לכאב של הצד השני, אם יש פער כוחות גדול מדי בתוך הקשר. יש מקרים שבהם הצד הפוגע מעדיף להתייאש ולהרים ידיים מאשר לחוות את הכאב הצורב והבושה שעליו לחוש; והצד הנפגע נשאר במגננה של בוז והטחת אשמה ולא מצליח להביע את הכעס והכאב החשוף בצורה שתאפשר להבין אותו.

ועוד נקודה אחרונה וחשובה מאוד: ההסכמה לסלוח לא אומרת דבר על ההסכמה להתפייס. אדם יכול לסלוח למי שפגע בו – ובכל זאת להחליט שהוא לא מעוניין בהמשך הקשר איתו.

המלצות

ספר: משחק סגור, פטרוס מרקריס

הספר היווני הזה יצא לאור בעברית בשנת 2008 בהוצאת כתר, והוא אחד מספרי הבלש המוצלחים שקראתי בעשור האחרון לפחות. הבלש חריסטוס הוא מיזנטרופ עוין שמחבב רק את העגבניות הממולאות שאשתו מכינה לו ומסיח את דעתו על ידי קריאה במילון בחיפוש אחרי מלים יוצאות דופן. הסיפור הבלשי עצמו לא נחלש לרגע. מסוג הספרים שאת מאיטה את הקריאה בהם בכוונה, כדי שלא ייגמרו לך. אני גם מצאתי את עצמי צוחקת בקול כמה וכמה פעמים. כיום ניתן להשיג אותו רק בחנויות ואתרים של ספרי יד-שנייה. שווה לחפש!

ילדים: להכין נייר עטיפה

החגים הם תקופה של הרבה מתנות, ואחת הפעולות הנחמדות היא להכין לבד נייר עטיפה – ולהדפיס אותו במדפסת הביתית. הדרך הקלה ביותר היא להשתמש בטאבלט שמאפשר ציור עם עט, אבל אפשר גם במחשב רגיל, עם כל תוכנת ציור שמאפשרת גזירה, הדבקה ועבודה עם דימויים. שולחים את הקבצים המוכנים להדפסה בכמה עותקים, מחברים אותם בנייר דבק פשוט – והרי לכם נייר עטיפה אישי ומקורי שכל ילד יכול להכין, בפעילות שגם מבוגרים נהנים ממנה.

ספורט: גרביים מפרידי בהונות

גרביים מפרידי בהונות זה אחד הדברים המגוחכים הגאוניים ביותר. לפעמים הם נקראים גרבי יוגה, אבל אני שמעתי עליהם לראשונה בריאיון עם המאמנת בת' לואיס, עליה כתבתי בשבוע שעבר.

הגרביים מאפשרות תרגול של שליטה בכל אחת מבהונות הרגליים בנפרד, ובאופן זה משפרות את היציבה שלנו ועושות עוד כל מיני דברים טובים, שעליהם אתם יכולים לקרוא ברשת. מדובר במוצר ממש לא יקר (אני קניתי סט של 3 זוגות ב-50 שקל וקיבלתי כך גם הזדמנות לזעזע חברה עם מתנה מקורית).


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page