המשולש המסתורי: איך מתפתחים ומשתנים יחסי הכוחות בזוגיות?
עודכן: 22 באוק׳
מערכת יחסים יציבה מבוססת על איזון בין ביטחון, נפרדות ומשיכה – אבל כשהצרכים משתנים עם הזמן, הפערים מתחילים לצוף. איך נתמודד עם הקול הביקורתי שהופך כל ריב קטן לאיום על הקשר?
מערכת יחסים אינטימית נשענת על שלושה יסודות מרכזיים: ביטחון, נפרדות ומשיכה. כל אדם מגיע לקשר עם מידה שונה של צורך בכל אחד מהם - הצורך בקרבה רגשית וביטחון, הצורך במרחב אישי ושליטה, והצורך להרגיש מושך ונמשך. האיזון העדין בין שלושת היסודות הללו הוא שקובע במידה רבה את איכות הקשר ויציבותו לאורך זמן.
היסוד הראשון - הצורך באינטימיות - מתבטא בידיעה שבן הזוג נמצא לצדנו ברגעים הקשים. זהו הביטחון בקשר, המתמצת בשאלות "האם אתה שם בשבילי?" ו"האם אני שם בשבילך?". היבט זה דומיננטי במיוחד בקשרי משפחה, שם הוא יכול להגדיר את איכות הקשר גם כשההיבטים האחרים חסרים.
היסוד השני - הצורך בנפרדות - קשור לרצון בשליטה, השפעה ואוטונומיה בתוך הקשר. זהו צורך זהותי מובהק - לדעת שבן הזוג שמח בהצלחותינו ומסוגל ליהנות מהתפתחותנו, גם בתחומים שאינם קשורים אליו ישירות. חלק מהאנשים ממלאים צורך זה דרך השפעתם על החיים המשותפים, ואחרים - דרך שמירה על עצמאותם והבטחה שזהותם אינה מתמצה בזוגיות. השאלות המאפיינות היבט זה הן: "האם אתה מבין ומקבל אותי?" ו"האם אני מבין ומקבל אותך?". לא במקרה, זהו ההיבט הדומיננטי בחברויות, הנוצרות לרוב סביב תחומי עניין משותפים או שלב דומה בחיים.
היסוד השלישי - הצורך במיניות - כולל רמות שונות של תשוקה, העדפות מיניות והתאמה פיזית. מעבר להנאה הגופנית, יחסים מיניים מספקים תחושת אינטימיות עמוקה, אישור עצמי ורצון הדדי. כאשר מתגלים פערים בצרכים המיניים - בתדירות, בהעדפות או בתחושת החיבור הפיזי - הם עלולים לעורר תסכול, תחושת דחייה ואף פגיעה בערך העצמי. השאלות המאפיינות היבט זה הן: "האם אתה רוצה אותי?", "האם אתה גורם לי להרגיש מושך?", "האם אני יכול להיות אותנטי איתך מבחינה מינית?" ו"האם אתה מצליח להיות אטרקטיבי עבורי?".
פערי תיווך
בתחילת הקשר, הצרכים הללו נראים מאוזנים יותר מכמה סיבות. ראשית, ישנה השפעה הורמונלית חזקה בתחילת ההתאהבות - כולנו מכירים את ההשפעות הנעימות של הדופמין והאוקסיטוצין שיוצרים "היי" רגשי. ייתכן שתחושת ההתעלות הזו מטשטשת כאב רגשי שנובע מחריקות מסוימות ברמת המתאם בבני הזוג, גם אם הוא קיים מתחילת הקשר. ייתכן גם שההיי הזה מפחית מודעות להבדלים ומעצים את תחושת החיבור, ובכך מוהל את המשמעות של הפערים.
שנית, בשלבים הראשונים של הקשר קיימת התאמה גבוהה יותר בין הצרכים. ההתאהבות יוצרת מצב של סנכרון עמוק, שבו בני הזוג גם מצליחים לקרוא ברמה גבוהה את הצרכים של הפרטנר שלהם וגם לעתים קרובות מעדיפים את רצונותיו של האחר על פני שלהם. זה לא בהכרח מעיד על התאמה מושלמת, אלא על כך שהאהבה הראשונית מאפשרת לנו לחוש קרבה עמוקה מבלי להרגיש שהצרכים שלנו מתנגשים.
אבל בסופו של דבר, בקשר מונוגמי ארוך טווח הצרכים שלנו צפויים להשתנות באופן שישפיע על הקשר. ככל שאדם מתפתח ומבשיל, גם הצרכים הרגשיים, העצמאיים והמיניים שלו משתנים. כאשר כל אחד מבני הזוג עובר שינויים אישיים - בגלל התפתחות בקריירה, התבגרות נפשית, התבגרות פיזית או סדרי עדיפויות משתנים - ההתאמה המושלמת שנחוותה בתחילת הקשר מתחילה להיחלש.
אישה שבתחילת הקשר שמה דגש בעיקר על ביטחון רגשי, אולי משום שהתמקדה בהקמת משפחה וחיפשה אצל בן הזוג שלה בעיקר יציבות ותמיכה, צפויה להרגיש עלייה בצורכי הזהות שלה כשהיא מתרחקת מהשלב של הורות מוקדמת ומתחילה לחפש ביטוי עצמי מחוץ לבית. אז, היא עשויה לרצות יותר עצמאות, שליטה על חייה והכרה בזהותה מעבר להיותה אם, מה שעלול להוביל למתח, אם בן זוגה רגיל להיות בעל הדומיננטיות המרכזית במערכת היחסים.
באופן דומה, גבר שהיה תחרותי בעבודתו, ונכנס לקשר כאשר צורכי הזהות שלו דומיננטיים והיה זקוק בעיקר להיות מוערך בזכות הישגיו יכול, בעקבות שחיקה, שינויי קריירה או התבגרות אישית, להתחיל לחפש מבת הזוג שלו יותר ביטחון רגשי. ייתכן שכעת הוא ירצה לדעת שבן או בת הזוג אוהבים אותו לא בגלל הצלחתו או האגרסיביות שלו, אלא בשל מי שהוא באמת, מה שעשוי להיות שינוי מפתיע עבור שניהם.

איזו מין קרבה
שינויים בצרכים המיניים הם בוודאי תופעה טבעית המתרחשת לאורך זמן. שינויים הורמונליים, מצבים רפואיים או שינויים בגוף או בדימוי הגוף משנים את הצורך במין. מה שהיה מספק בתחילת הקשר, עשוי להרגיש שונה בהמשך ועלול להוביל לפערים ברצון המיני, לתסכול ואף לתחושת דחייה.
אלה הם שינויים טבעיים, אך הם בדרך כלל הסיבה המרכזית לקונפליקטים שנפערים בזוגיות אחרי שהיא עוברת את שלב "ירח הדבש". אולי בגלל השינויים המתרחשים על פני שנים, ואולי בגלל התפוגגות "עננת הסטלה" של ההתאהבות, אבל רוב הזוגות מתחילים לריב בגלל הניסיון לגרום לבני הזוג לספק להם אינטימיות, נפרדות ומיניות - בין אם אחד או יותר מצרכים אלה.
עם זאת, כאשר מתעורר קונפליקט בזוגיות, הוא כמעט אף פעם אינו נוגע רק לשאלה המעשית שעל פני השטח. בטור הקודם כתבתי כאן על כך שכמעט כל אחד מאיתנו סובל מקול פנימי שתוקף אותו או על ידי כך שהוא מעורר את חרדתו, או על ידי כך שהוא מותח עליו ביקורת בלתי פוסקת. הניסיון של בן הזוג שלנו לשנות אותנו או אי ההסכמה שלו לתת לנו את מה שאנחנו רוצים מעוררים אצלנו כאב מסוים. אבל הכאב הזה מתגבר שבעתיים כשהוא פוגש את הקול הפנימי המחריד או השופט שלנו, שמאמלל אותנו.
נוכח התנהגות מתסכלת של בן זוגה, אישה הסובלת מקול הביקורתי חמור, יכולה להתחיל לחוות מסרים פנימיים קשים כלפי עצמה, כמו "את לוזרית אם את נותנת לו להתייחס אלייך ככה". וגבר שסובל מקול מחריד עלול לחוות התגברות של סטרס, אם נוכח התנהגות בת זוגו, הקול המחריד שלו אומר לו: "אתה רואה? היא אפילו לא מתעניינת בך. זה אומר שהיא תעזוב אותך בקרוב".
קול יכול
הנקודה החשובה היא שהאיום הרגשי שאנחנו מרגישים מול ההתנהגות הלא מספקת של בני הזוג שלנו, אינו נובע אך ורק מהבקשה של בן או בת הזוג (או סירובם), אלא מהאופן שבו הבקשה מפעילה מפל של פחדים פנימיים או ביקורת עצמית. הפער בין הצרכים שלנו לצרכים של בן הזוג שלנו הוא לא נעים. אבל הפער הזה הופך לדבר מאיים כשהקול הפנימי מביים לנו "מופע אור קולי" שמדגיש ומעצים את מה שעלול להיות בסיכון אם הפער בצרכים לא ייסגר.
כאשר אחד מבני הזוג מבקש יותר מרחב, למשל, הצד השני לא רק שומע את הבקשה באופן ישיר. בהתאם לקול הפנימי שלו, הוא עלול להרגיש שהבקשה היא סימן לכך ש"הוא לא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו"; או "אני יותר מדי בשבילו - אף אחד לא ירצה להיות אתי באמת"; או "אם הוא מתרחק עכשיו, זה רק עניין של זמן עד שיעזוב אותי".
ואם בן או בת הזוג מבקשים יותר קרבה או תשוקה, הקול הביקורתי של הצד השני עלול להשתמש בבקשה הזו ככלי נשק נגד האדם ולגרום לו להרגיש כישלון, "הנה אתה עומד להתגרש, בדיוק כמו האבא הלוזר שלך" ו"תראה את אשתו של אחיך, למה היא מסתכלת עליו בכזו חיבה ואשתך לא?".
עוד לפני שבן או בת הזוג בכלל הסלימו את הסוגיה, אנחנו כבר במצוקה רגשית. הבקשה עצמה - בין אם מדובר ביותר או בפחות קרבה, ביותר או בפחות אוטונומיה או ביותר או בפחות אינטימיות - אינה בהכרח מסוכנת, אבל הקול הפנימי גורם לה להרגיש כמו איום קיומי על הקשר.
זוהי בדיוק הסיבה שבני זוג רבים מוצאים את עצמם נלחמים על דברים שנראים פעוטים, מפני שבעצם, הם לא מגיבים רק להתנהגות של הפרטנר אלא ל"חגיגה" שהמוח שלהם כבר עושה ממנה. וזה מה שמוביל לכך שמנגנוני ההגנה האוטומטיים - כניעה, דחייה של הבקשה או התרחקות רגשית - מתחילים לפעול, ועובדים מאחורי הקלעים, הרבה לפני שהנושא נדון בצורה ישירה.
עוד לפני שהסלמה חיצונית מתרחשת, חוויית הקונפליקט מתחילה להתעצב, וזו הסיבה שהיכרות עם הקול הביקורתי או המחריד שלנו חיונית לשיפור הזוגיות. כך שלמרות שרבים מגיעים לטיפול זוגי כמו שמביאים ילד לרופא שיניים או את האוטו למוסך, הם מגלים במהרה שהבעיה בקשר אינה בדיוק מה שחשבו. ובהתאמה, הפתרון גם הוא אינו מה שדמיינו לעצמם, אלא שרוב העבודה הקשה באמת נעשית בין כל אחד מבני הזוג לבין עצמו.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




