top of page

הכתם העיוור של עולם הטיפול

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
14 באפר׳ 2022
זמן קריאה 6 דקות

עודכן: 22 באוק׳

מסלול לימודים חדש שעוסק בפסיכותרפיה מודעת מין ומגדר מבקש להתייחס למשמעויות הנפשיות של המין הביולוגי והמגדר על חיי המטופלים. ריאיון עם מנהל התוכנית, ד"ר עופר מאורר

המציאות המוזרה היא שבמרבית התארים האקדמיים שמכשירים מטפלות.ים אין כמעט התייחסות לנושא של מין ומגדר ולידע העצום שנצבר בתחום הזה. המציאות הזאת מוזרה במיוחד לאור העובדה שכולנו, הן מטפלים.ות והן מטופלים.ות חיים.ות בתוך גופנו שנושא מאפיינים פיזיולוגיים מסוימים, בהם גם המין הביולוגי שלנו, ויש לכך משמעויות נפשיות רבות. לכן אני שמחה מאוד להקדיש את הרשימה השבוע למסלול חדש ללימודי המשך שנפתח במסגרת תוכנית הגל החדש בפסיכותרפיה בבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה והמרכז להכשרת מנהלים באוניברסיטת רייכמן, מסלול שעוסק בפסיכותרפיה מודעת מין ומגדר.

הנושא הזה כל כך רגיש וחשוב עד שייתכן שלא הייתי כותבת עליו כרגע, אלא נותנת למסלול להתחיל לפעול בעולם ועוקבת אחריו בסקרנות ובתקווה עד שיתחיל לתת פירות. אלא שבמקרה הזה אני מכירה כבר שנים באופן מקצועי את ד"ר עופר מאורר, פסיכולוג קליני ומנהל תוכנית הגל החדש ואת ד"ר מיכל שיינברג-טז, פסיכולוגית ומרצה בתכנית שמובילה את מסלול הלימודים החדש, שהם שניים מהאנשים המרכזיים האחראים ללידתו של המסלול. לאור זאת אני מאמינה שמדובר בחגיגה של ממש עבור כל מי שהנושא יקר לליבו (וזה אמור להיות כל אחד מאיתנו). לכן הזמנתי את ד"ר מאורר לדבר אתי על המסלול.

עופר, אני מבינה שהלימודים מחולקים לחטיבות שעוסקות באופן מובחן בפסיכותרפיה עם נשים, עם גברים ועם להטב"קים. מה גרם לכם לבנות את המסלול כך? למה להפריד?

"התלבטנו על כך רבות. מצד אחד, ברור שיש אופנים משותפים בהם התרבות פוצעת את כולנו בהקשרים המיניים והמגדריים ויש ערך חשוב בהכרה בקווים המשותפים הללו. דוגמה מובהקת לכך היא חשיבות המענה לצרכי התקשרות בינקות באופן שחוצה מין, מגדר והקשר תרבותי. מצד שני, האופנים בהם נשים נפצעות בחיברות שלהן להפיכה לנשים שונים ומובחנים מהאופנים שבהם גברים נפצעים. לא כל שכן להטב"קים, שאמנם גם הם לרוב גברים או נשים, אך בנוסף לכך שנים רבות התמודדו ומתמודדים עם דימויים וייצוגים מעוותים או נעדרים בתרבות הכללית ועם תהליכי 'יציאה מהארון'".

מאורר מדגים את השוני בין אופני ה"פציעה" של גברים ונשים בתהליך החיברות שלהם להיות "גבר נורמטיבי" או "אישה נורמטיבית", ולוקח, למשל, את השאלה באיזו תקופה התפתחותית מופעל הלחץ הכבד ביותר על הילד.ה לזנוח היבטים של העצמי, מאפיינים או תכונות שאינם תואמי-מגדר. "בגלל שהלחץ לזנוח ולהתכחש להיבטי העצמי 'מהמגדר האחר' מתרחש בתקופות התפתחויות שונות, תפיסת המגדר והעצמי של נשים ושל גברים נוטה להתעצב ולהתגבש באופן שונה", הוא מסביר.

הוא מבהיר שבנים נאלצים להתכחש לחלקים שסטריאוטיפית נחשבים לנשיים בשלב התפתחותי מוקדם יחסית, שמאופיין בחשיבה דיכוטומית של שחור ולבן. לכן הרבה פעמים גם המגדר נוטה להתעצב ולהיתפס אצל גברים, בהכללה, במונחים אבסולוטיים: או שאת.ה גבר או שאת.ה אישה.

לעומת זאת, הלחץ המאסיבי על הבנות לזנוח ולהתכחש להיבטי העצמי "מהמגדר האחר", מופיע, לדבריו, בתקופה שבה קיימת כבר יכולת קוגניטיבית גבוהה יותר. יכולת זו מתבטאת ביכולת לתפוס גוונים ומורכבויות, ולכן גם תפיסת המגדר מתפתחת באופן מעט פחות אבסולוטי ופחות נוקשה - לזמן מה. "כמובן שהדברים לא נשארים כך לאורך זמן, ועד מהרה הבנות מגלות מה ממש אסור להן בשום פנים להיות אם הן רוצות להיות אטרקטיביות עבור הבנים", מדגיש מאורר, "חובה עליהן להעלים כל זכר לחלקים ולהיבטים של עצמן שאינם תואמים את תפיסתם המפוצלת של הבנים את המגדר. הציווי החברתי אומר שלבנות אסור להיות אסרטיביות, תובעות או כועסות.

לדבריו של מאורר, הסיפור המורכב הזה, האסון של שני המגדרים - ושלא לדבר על אסון ההעלמה של כל המגדרים האחרים - לא נעצר כאן ומתגלגל לתוך היחסים הרומנטיים. "בסופו של דבר, לא מעט מהמטופלים.ות שלנו סובלים - באופנים שונים למדי אך גם דומים - מהמשבצות הצרות מאוד אליהם נאלצו להידחק בתקופות שונות של ההתבגרות. ולכן גם כל כך חשוב להבין את המסלולים ההתפתחותיים השונים שעובר כל אחד ואחת. לפעמים, אפילו לעצם האזכור וההכרה בהשלכות של המסלולים ההתפתחותיים הללו על הנפש, יש ערך טיפולי רב. לפעמים, יש מקום להפנות את הקשב אל הקשר-חיים שמערב 'פציעה' מתמשכת וכרונית שכזו, מה שמכונה בספרות המקצועית 'טראומה עיקשת' (שטבעה ד"ר אפי זיו - ע"ר)".

מה הן למשל ה"פציעות" הללו שייחודיות לנשים?

"תחום הפסיכולוגיה של האישה הוא מאוד מעניין וזוכה ליותר ויותר מקום במחקר ובתיאוריה של הטיפול. יש לא מעט תופעות נפשיות שנחשבות תופעות פתולוגיות אצל נשים ועל כך אנחנו מזמינים.ות להתבוננות ביקורתית. מדובר בעיקר בהפרעות מצב רוח וחרדה שמתפתחות סביב מעגל הפריון הנשי, כמו דיכאון לאחר לידה, שינויי מצב רוח קיצוניים בימים שלפני קבלת המחזור החודשי ועוד. אלה תסמונות פסיכיאטריות לכל דבר ועניין, מוגדרות על ידי ה-DSM-V ומטופלות תרופתית".

מאורר גם מציין תחום אפור יותר, שנוגע לעובדה שאנחנו חיים בתרבות שלא נותנת לגיטימציה למגוון של תגובות רגשיות נשיות, כגון זעם, חרדה, מתח ועצבים. לכן, תגובות כאלה מקבלות לפעמים מהר מדי תיוג של "הפרעה". וכמובן שכתוצאה מכך, גם אותן נשים מתייגות כך את עצמן, מרגישות "משוגעות" וחושבות שזה לא קורה אצל נשים אחרות שהן נשים טובות או "שפויות יותר".

"מבחינתנו", אומר מאורר, "החשיבות של הקמת חטיבה ייעודית להוראת פסיכותרפיה ממוקדת נשים ושאותה מנהל צוות חזק ורב-מגדרי (ענבר פריד צאיג, פרופ' מיקי בלוך, ג'ודית קדוש קובלסקי ודפי רהב הס) טמונה ביכולת לאפשר למטפלות ולמטפלים להכיר את המארג הרחב והייחודי שמרכיב את חיי הנפש של האישה. מארג זה כולל מגוון רחב של היבטים: הביולוגי, התרבותי, הפסיכולוגי-דינמי, הגינקולוגי וכן הלאה".

אם דיברנו על האופנים שבהם תהליך החיברות פוצע נשים, כיצד זה קורה אצל גברים וכיצד עובדים על זה בטיפול נפשי?

"בראש חטיבת הפסיכותרפיה ממוקדת הגברים עומדים תמיר אשמן וד"ר אורן גור, שמפתחים את התחום הזה כבר שנים רבות בארץ. הדגש שם מושם על סבל ממוקד גבריות ועל המחירים הנפשיים שיש למסע ההתפתחות המגדרית של גברים. דוגמה מובהקת לכך היא מידת הלגיטימיות הנמוכה שיש לגברים בתרבות המערבית להרגיש ולהפגין פגיעות ועל אחת כמה וכמה להאמין כי יקבלו סיוע ותמיכה יעילה במידה ויחשפו ויפגינו".

להקשר הזה גם מתחבר, לדברי מאורר, גם העיסוק והלימוד במיניות הגבר מנקודת מבט חברתית-תרבותית. כדוגמה הוא מביא את הציפייה המסורתית מגבר להרגיש תמיד תשוקה מינית ולא אחת במנותק מההקשר הרגשי. בנוסף, בתקופה האחרונה בה חלו שינויים מהירים וחדים בתפיסות הגבריות והנשיות המסורתיות, יש לא אחת בלבול ומצוקה סביב ההתמקמות המגדרית כגבר וסוגיות הנוגעות לדימוי "הגבריות החדשה" בעידן המי-טו. בדומה למסלול ממוקד נשים, גם כאן יושם דגש לא רק על הבנה תיאורטית אלא על לימוד ארגז כלים קליני שמאפשר למטפלים לזהות, לסייע ולהקל על סוגי הסבל ממוקד-גבריות הללו.

"אנחנו רוצים לתת מקום וכבוד להתמקמות המגדרית הגברית, יחד עם ההכרה בכך שבנים, בני נוער וגברים עוברים מסע מגדרי מורכב שכמו נוגס חלקות נפש פועמות בחיי נפשם", אומר מאורר. התקווה שלו היא ש"בחטיבה נעסוק בשאלה איך נוכל להנגיש טוב יותר את העולם הטיפולי לגברים, באופן שישיב אותם בחזרה לעוצמת הפגיעות החיה בתוכם וכיצד ניתן לשקם את האמון הבסיסי שנפצע בקרב רבים מהם".

ומדוע חטיבה נפרדת ללהטב"קים? הרי גם להטב"קים - אלא אם הם קוויר או ג'נדר-פלואיד - הם כמעט תמיד או גברים או נשים.

"את לגמרי צודקת, והתלבטנו גם על הנקודה הזאת רבות בחטיבה הזו שאותה אני ארכז. הרגשנו שתהליכי הסוציאליזציה המובחנים שמתרחשים אצל להטב"קים פחות מכוסים בחטיבות האחרות, על אף שבעולם הטיפול יש היום כבר המון ידע באשר למשמעויות הפסיכולוגיות של לגדול כלסבית, הומו, בי, טרנס או קוויר. ולכן רצינו להקדיש לנושא החשוב הזה מקום נפרד ונרחב משל עצמו. למשל, מה ההשלכות הפסיכולוגיות של התקופה בהן האדם היה 'בארון'? מה יכולים להיות תהליכים טיפוליים להתמודדות עם ההשלכות הללו? מה הצרכים הייחודיים של משפחות שבהן ילד או ילדה יוצאים מהארון? מה הדינמיקות הייחודיות של זוגיות להטב"קית? ועוד".

הכתם העיוור של עולם הטיפול - אילוסטרציה

ההמלצות

תוספי מזון: ברברין לאפטות בפה

בעתיד הקרוב אני מתכוונת להקדיש מדור אחד, אם לא את חיי, לתוסף המזון הפלאי ברברין (ברברית בעברית). אבל הפעם אני רוצה להתמקד רק בסגולה אחת שלו, משום שהיא בולטת במצב שבו אין הרבה פתרונות אחרים: אפטות בפה. אותם נגעים בפה שיכולים לצוץ במצבי לחץ או מסיבות עלומות אחרות, וגורמות לנו לאהוב פחות את החיים. פותחים כמוסה של ברברין, ומפזרים אותה על האפטה. הטעם רע ומר, אבל ההקלה מהירה מאוד.

אתר: truefilms.com

לא מזמן המלצתי לכם להכיר את קווין קלי. אם עוד לא עשיתם את זה, הפעם אציג לכם דוגמה מוחצת. באחד מהאתרים הרבים והמוצלחים שלו, true films, קלי ממליץ על מאות סרטים דוקומנטריים, ורק על אלו שטובים בעיניו. אני גיליתי באמצעותו אוצרות תיעודיים, שייתכן שלעולם לא הייתי מגיעה אליהם בלעדיו.

מיינדפולנס: להוריד את הכלב בלי לקחת את הטלפון

מסיבות שיישארו מוצנעות, יצא לי לאחרונה בכמה בקרים ולילות לצאת עם הכלבה לטיול ארוך בלי הטלפון, וכמו שאומרת אשתו של אבא שלי, "מה יש להגיד כשאין מה לומר". בלי הטלפון הטיול יותר ארוך, הכלבה יותר מרוצה, אוויר הערב יותר נעים, האנשים יותר מעניינים, השכונה פחות מוכרת, ופוחת הסיכון לדרוך על קקי. אם אתם עדיין לא מסוגלים לאכול בלי מסך גם כשאתם אוכלים לבדכם, טיול עם הכלב בלי הטלפון עשוי לקדם אתכם לקראת המטרה הראויה הזו.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page