הטיפול מצליח, אז למה בני הזוג כל כך עצובים? שלוש הערות על טיפול זוגי
עודכן: 22 באוק׳
אחרי הזעזוע מכל "המוגלה הרגשית" שיצאה החוצה במפגשים הראשונים, משהו משתנה לטובה. בני הזוג מתחילים להבין את הסיבות לפלונטר - ואז מגיע המשבר. שלושה שלבים שמתרחשים כמעט בכל טיפול זוגי, ואיך אפשר לצלוח אותם
טיפול פסיכולוגי הוא הרפתקה עצומה, עם רגעים מפחידים ומרגשים, ועם סיבובים מסוכנים. טיפול זוגי שונה מטיפול פרטני ובמובנים מסוימים הוא לכאורה פשוט ממנו, משום שעיקר הדרמה מתרחש בין בני הזוג ולא בין המטופל למטפל. אבל מובן שגם המטפל נמצא שם, מה שלעתים הופך טיפול זוגי למצב שבו שלושה אנשים תקועים במגדל בוער ומנסים לצאת ממנו ביחד.
כל זוג הוא עולם ומלואו, וכך גם כל מטפל/ת, אבל נדמה לי שיש כמה דברים שחוזרים על עצמם לעתים קרובות בטיפולים, ושההכרה בהם כרגעים טיפוסיים, טבעיים וכמעט אוניברסליים יכולה להקל על הזוגות ואולי אפילו על המטפל/ת.
1. המשבר שאחרי השיפור הראשוני
תחילתו של טיפול זוגי היא בדרך כלל קשה. על אף האופטימיות הראשונית הנובעת מעצם העובדה שבני הזוג סוף סוף התחילו לעשות משהו פעיל לטובת הקשר שלהם, פעמים רבות ההתחלה מוציאה את "כל המוגלה". בני זוג יוצאים לעתים מפגישות ראשונות של טיפול זוגי כשהם המומים וכאובים, כאילו הסירו מהם את העור.
בדרך כלל, אחרי חודש-חודשיים משהו משתנה לטובה. בעבודה לפי גישת הטיפול ממוקד הרגש, בני הזוג מתחילים לבנות ביחד עם המטפלת מפה מושגית שעוזרת להם להבין איפה הם מסתבכים. לראשונה הם מבינים שהאופן שבו כל אחד מהם מתמודד עם הבעיות בקשר גורם לכל האזעקות להידלק אצל בן הזוג השני. ההבנה הזו יכולה לייאש, אך יש בה גם משהו אופטימי, מאחר שאז בני הזוג מתחילים להבין שיש להם איזושהי השפעה על כך שהדינמיקה הזוגית שלהם לא טובה מספיק.
בשלב הזה של הטיפול, עצם ההבנה החדשה הזו מייצרת פעמים רבות שיפור התנהגותי בין בני הזוג - ואז מגיעה הנפילה! זמן קצר אחרי השיפור, הזוג בדרך כלל מגיע לקליניקה ומתיישב על הספה במבט המום ומאוכזב. כל אחד בתורו מתחיל לספר כמה הוא מתוסכל מכך שלמרות כל ההתקדמות, שוב הם גלשו לתוך אחד ה"לופים" הקשים שלהם.
זה הרגע להגיד להם לקחת אוויר. לנרמל את עצם המשבר. להבהיר להם כי אותם מנגנוני הגנה וביצורים רגשיים שגרמו לקשר שלהם להגיע למקום לא טוב גם סייעו לכל אחד מהם לשמור על עצמו. אסטרטגיות ההגנה שלנו אולי פוגעות בקשר, אבל ברגע נתון הן ממסכות לנו את הכאב הרגשי. מרגע שהזוג נכנס לתהליך הטיפולי, הוא מתחיל להשיל מעצמו את ההגנות - אלא שהתהליך עדיין לא הושלם ולא התייצב, ולכן בני הזוג מוצאים את עצמם במצב מסוכן שבו הם כבר חשופים מאוד אבל בתוך מקום שעדיין אינו בטוח. מובן שבשלב כזה יהיו רגעי משבר.
הסיבה השניה לנירמול המשבר היא שבני הזוג הגיעו להבנה שכלית לגבי האופן שבו הם משמשים טריגר זה עבור זה, ומהי הדרך לצאת מהלופ. אבל הבנה שכלית, חשובה ככל שתהיה, יכולה לעזור לנו לדכא חלק מהמנגנונים האינסטינקטיביים שלנו בחלק מהזמן - אך אינה תחליף לעבודת עומק רגשית שתאפשר לנו להכיל את רגשותינו כך שמנגנוני ההגנה האלה כלל לא יידלקו. לכן, עם כל האכזבה שבכך, גם הזוגות הרתומים ביותר לתהליך צריכים לדעת שייקח זמן עד שהמשברים ייהפכו אקוטיים פחות ועם מרווחים גדולים יותר בין משבר למשבר.

2. האבל שמגיע אחרי שמצליחים לעשות שינוי משמעותי
זוהי אחת התופעות המוכרות לי ביותר בתהליכים זוגיים מוצלחים: בני הזוג הצליחו בפעם הראשונה לעשות את הדבר שאותו הם לא הצליחו לעשות עד אותו רגע. אולי זה בן הזוג הנמנע בדרך כלל, שהצליח פתאום להשיל את קליפת האדישות שלו ואולי אפילו הזיל דמעה. והדמעה שלו המיסה לגמרי את התוקפנות של בן הזוג הרודפני, שהושיט לו יד והתקרב אליו בצורה רכה ואוהבת.
ואולי זה זוג שבמשך תקופה ארוכה מאד מנסה להיחלץ מתחת לחורבות של רומן, והנה לראשונה, בן הזוג שפגע מצליח להרשות לעצמו לחוש את הכאב של בן הזוג הפגוע, באופן שברור כעת לשניהם שהפוגע יעשה כל דבר שבעולם כדי להבטיח שלכאב הזה לא יהיה יותר מקום בתוך הקשר. ואולי זה משהו אחר, משהו שהוא כל כולו של בני הזוג, ושרק הם יודעים בוודאות כמה הם התאמצו בנסיון לעשות אותו, ועכשיו הצליחו לראשונה. ואז מגיעה פתאום העצבות.
אני קוראת לעצבות הזו "השלייה של השינוי". כמו שהלידה לא נגמרת עד שהשלייה יוצאת מהרחם, כך גם התוגה הזו היא חלק טבעי והכרחי מלידתו של השינוי בין בני הזוג. אני מבינה אותה בתור אבל על הקירבה שהוחמצה. כשהניסיונות להתקרב נכשלים, הדבר מאוד מייאש - אבל במידה מסוימת יש משהו מאלחש בייאוש. אנחנו יכולים לחשוב שזה פשוט בלתי-אפשרי, ושאולי זה גם לא באמת באחריותנו.
אבל כשאנחנו מצליחים לעשות משהו נכון בזוגיות, ברור לנו לפתע שבעצם הדבר היה, במובן מסוים, בהישג ידינו כל הזמן. תחושת הצער הזו על מה שפספסנו ביחסים שלנו עד כה, על הזמן האבוד, על כאבי הלב המיותרים, היא חשובה בעיני, ולמרות שמתחשק לעודד את בני הזוג להסתכל על הצד החיובי של השינוי (וברור שהוא בולט מאוד), יש משמעות לתת תוקף לתחושת הצער על ההחמצה, משום שהיא יכולה לשמש מצפן מועיל ביותר בהמשך הדרך הזוגית.
3. כשפרידה היא הצלחה טיפולית
זוגות רבים חושבים שמבחינת המטפלת הזוגית, הצלחה טיפולית היא הבאתם למצב של זוגיות מאושרת. אבל האמת היא שעבור מטפלות רבות, הצלחה בטיפול היא מצב שבו שני בני הזוג פורקו מנשקם וכעת הם יכולים להבין ביחד עד כמה הם מסוגלים לענות זה על הצרכים של זו. כמובן שאנחנו במקצוע הזה כי אנחנו אוהבות אהבה, וזה מרגש לראות את שני בני הזוג משילים את המגננות שלהם, מתקרבים זה לזו, ומגלים שכל אחד מהם בהחלט יכול לתת לשני את מה שהשני זקוק לו. אבל לפעמים זה לא מה שקורה. בני הזוג יחליטו להיפרד, וגם זה בסדר. גם זו הצלחה.
מתי פרידה היא כישלון טיפולי? כשהיא מתרחשת מבלי שהצלחנו לעצור את הלופ. כשבני הזוג ממשיכים להיחבט זה בזה במסגרת הלופ השלילי שלהם, בהסלמה בלתי פוסקת, ואחד מהם חותך מהזוגיות כי "הגיע לו עד לפה", זוהי תוצאה לא רצויה מבחינה טיפולית.
אך חשוב להבין שבמידה דומה, זוג שנשאר ביחד משום שאחד מהם החליט לוותר על הצרכים שלו, אינו הצלחה. מקרה מיוחד שאני רוצה לציין כאן הוא זה של זוגות שפורשים מהטיפול אחרי שהם למדו להשתלט על הלופ שלהם ולעצור את ההסלמות. מנקודת מבט טיפולית, פעמים רבות המטפלת לא תהיה מסופקת עדיין. מבחינתנו, אנחנו מחפשות שינוי בעמדות הבסיסיות שמהן נכנסים בני הזוג לאינטראקציות ביניהם, למידה של דרכים חדשות לשאת את הכאבים שלנו ולשתף בהם. אבל יש זוגות שמבחינתם, מסיבות כאלה ואחרות, הקומה השנייה הזו היא לא מציאותית. לפעמים גם זו הצלחה טיפולית. הקושי היחיד הוא, שאני לא מכירה כלל שיכול לעזור לנו להבחין בין שני המצבים.
המלצות
פודקאסט: קווין רוז (Kevin Rose)
אני אוהבת להקשיב לפודקאסט של היזם קווין רוז. הוא מראיין ענייני וצנוע. הוא לא עף על עצמו כמו טים פריס ולא חוזר על עצמו כמו אנדרו הוברמן, ואני תמיד לומדת דברים חדשים מהאזנה לראיונות שלו. אלה שלושה פרקים ספציפיים של הפודקאסט שלו שנהניתי מהם במיוחד.
How to live to 100, Dr. Valter Longo
בפרק הזה קווין משוחח עם חוקר ה"אזורים הכחולים", שבהם אנשים מאריכים חיים בבריאות יותר מאשר בשאר העולם. אחד העקרונות שאימצתי לי בעקבות ההאזנה לשיחה הוא זה: כל התערבות התנהגותית או דיאטטית צריכה להימדד לא רק לאור השפעותיה קצרות המועד אלא גם לאור השאלה: איזה סיכונים עלי לקחת בחשבון אם אתמיד בשינוי הזה לאורך עשורים רבים של שנים. כי כמו שלונגו אומר, גם אם אנשים יתחילו לקחת קוקאין, זה בוודאי יראה שיפור בכמה מדדים בטווח הקצר.
My crazy probiotic experiment - Colleen Cutcliffe PhD - Pendulum
התייחסתי בכמה מלים לפרוביוטיקה המבטיחה של חברת "פנדלום" ברשימה שלי על תוספי מזון. בפרק הזה נחשפתי אליה לראשונה. למדתי הרבה לא רק על הפרוביוטיקה עצמה אלא גם על אופן החשיבה היזמי המרשים של קולין קטליף.
Kelly McGonigal - Author of The Joy of Movement: How Exercise Helps us find Happiness, Hope, connection and Courage
חשתי הזדהות יתרה עם המרואיינת הבאה של קווין רוז, בחורה שמגדירה את עצמה כסובלת מחרדה קיומית למעט בפעמים שהיא עושה ספורט. מצבי לא חמור כשלה, אבל גם אני מבינה עם השנים שאני לא אוהבת ספורט - אני פשוט זקוקה לספורט כדי שיהיה לי טוב בחיים. הריאיון מלא בתובנות ופיסות מידע קטנות ומעניינות ביותר. אהבתי במיוחד, למשל, את העובדה שהמוח שלנו מקשר תנועה קדימה עם התקדמות במובן הפסיכולוגי, ולכן חלק מההשפעה המנטלית המיטיבה שאנחנו חווים בעזרת ספורט לא מתווכת רק על ידי האותות ההורמונליים המוכרים לנו אלא גם על ידי תהליכים לא מודעים אחרים ומיידיים מסוג זה.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




