top of page

הולכים לעיבוד: כשהצד ה"בעייתי" בקשר הוא זה שמתחיל להשתנות

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
19 ביוני 2025
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 22 באוק׳

פערים בעיבוד רגשי עלולים להוביל לדינמיקה זוגית מתוחה, שבה כל צד בטוח שהוא ה"נורמלי" – והאחר הוא הבעיה. אבל מה קורה כשצד אחד בקשר הולך לטיפול והאיזון מופר?

חגית (שם בדוי), בת 40, חושבת שאתרע מזלה להתחתן עם בחורה על הספקטרום. אין הסבר אחר לדעתה להתנהגות של דנה, בת הזוג שלה, חוץ מאשר הפרעה נוירולוגית לא מאובחנת – בגלל שדנה "פשוט מתנהגת כמו רובוט". חגית, לעומת זאת, מעידה על עצמה שהיא "בן אדם שסופר-מחובר לרגשות שלו". ובאמת, כשמשהו מציף אותה או מכאיב לה, אי אפשר לפספס את זה: הטון שלה עולה, היא דומעת בקלות, שפת הגוף שלה נעשית סוערת. וככל שהיא סוערת יותר, פעמים רבות הטמפרטורה של דנה דווקא יורדת.

יש בזה משהו מושך. אתגרי החיים הרבה פעמים קוראים לשילוב אסטרטגיות בהתמודדות איתם. לא תמיד יהיה מועיל במיוחד אם שני בני הזוג יהיו תוקפניים, או אם שניהם יהיו סבילים ומרצים. כשמודיעים על מלחמה אפשרית עם איראן, לא צריך שני הורים חיוורים מול החדשות. טוב שאחד יכול להכין ארוחת ערב כרגיל ולראות עם הילדים סרט גרוע של גיא ריצ'י. יש יתרון – אולי אפילו אבולוציוני – בכך שאנשים עם אסטרטגיות התמודדות הפוכות נוטים להימשך ולהקים ביחד תאים משפחתיים.

רגשנות או חיבור לרגשות

עם זאת, כמו שיודע כל אדם שהיה בזוגיות - ברגע שהבעיה אינה חיצונית לבני הזוג, כמו שכן נוראי, מורה שערורייתית או ראש ממשלה צורר - אלא שאחד מהם חווה את השני כמקור של הסבל שלו – נוצרת התנגשות. אם חגית חוזרת מהעבודה, למשל, וצריכה תשומת לב, ואילו דנה משחקת בטלפון, הדברים יכולים להסלים מהר מאוד. חגית יכולה להגיד לה: "אני צריכה עכשיו קצת תשומת לב. אני צריכה שתורידי את הטלפון. אני צריכה שתחבקי אותי". ודנה יכולה להשיב: "בטח, עוד שנייה אני איתך" – ובזמן הזה, כבר יוצאת לדרכה עוד הפקה של מחזה הבלהות שנקרא "חגית ודנה".

גם דנה וגם חגית חשות שהן מייצגות את הצד הנורמלי בקשר, בעוד השנייה היא הבעיה. מבחינת חגית, מאחר שרגשותיה מתבטאים בצורה גופנית ברורה, היא בטוחה שהיא מחוברת לרגשות שלה, והיא מאמינה שהבעיה היא הניתוק הרגשי של דנה. אבל בעצם היא מבלבלת בין רגשנות לבין חיבור לרגשות.

באופן דומה, כשהיא בוכה, היא חושבת שהיא פגיעה כשבעצם היא פגועה – ולא נותנת לאף אחד לשכוח את זה. "פגועה" הוא מצב תודעתי שיכול להיות ממש הפוך ל"פגיעות" ולהיות למעשה די תוקפני. כמו שדמעות יכולות להיות די תוקפניות, למרות שהאדם שמזיל אותן הרבה פעמים מאמין שהוא פגיע – ולא מבין למה האופן שבו הוא מביע את רגשותיו נענה בחמלה.

גם דנה יכולה לחשוב על עצמה שהיא הרציונלית – מאחר שהיא מתייחסת לסיטואציות באמצעות השכל. מה שהיא מפספסת זה שבריחה מרגשות לא נוחים, בשעה שאמורים להרגיש אותם – היא לא פעולה רציונלית כלל וכלל.

הולכים לעיבוד: כשהצד ה"בעייתי" בקשר הוא זה שמתחיל להשתנות - אילוסטרציה

שינוי ב"תסריט" הזוגי

רגשות, כפי שכתבתי פה בעבר, הם לא קישוט. להבין שכשאנחנו מאבדים משהו אנחנו אמורים להרגיש עצב; כשאנחנו בסכנה – פחד; כשמישהו מכניס לחיינו משהו שלא רצינו, או לוקח מאיתנו משהו שלא שלו – כעס. כל התגובות הרגשיות האלה הן בריאות נפשית. בריחה למחשבות כדרך להרגיע את עצמך, כדי לא לפגוש רגשות כאלה, היא לא בריאות נפשית.

כך שנקודת המוצא היא שבני זוג שחווים את עצמם כנורמליים ואת בן הזוג שלהם כבעייתי – בדרך כלל טועים. נוסיף לכך את ההבחנה שבני זוג נוטים להתחבר זה לזה כאשר רמת העיבוד הרגשי שלהם דומה. במידה מסוימת, אפשר לומר שאם רמת העיבוד שלהם שונה מדי – הם לא באמת יכולים למשוך זה את זה או לעניין אחד את השני לאורך זמן. לא ייווצר ביניהם חיבור רגשי עז, אם אחד באמת יהיה מחובר לרגשותיו, והשני לגמרי לא.

פעמים רבות בתחילת קשר, בני זוג משלימים זה את זה בהגנות שלהם, מווסתים זה את זה בהגנות – גם אם הן לא אדפטיביות, וגם אם על הדרך הם מוציאים זה את זה מהכלים הרבה פעמים. כמו דנה וחגית. אבל מה קורה כשאחד מן השניים מתחיל להתפתח?

מה קורה, למשל, אם דנה מתחילה ללכת לטיפול – בגלל משהו שקרה בעבודה שלה, כמו למשל אי-יכולת להתקדם בעבודה למרות כישרונה או הרעה בתנאים? ובמהלך הטיפול, היא מתחילה להתחבר לילדה הפגיעה שבה – שלמדה להבליג על הצרכים שלה כדי לא להעיק על ההורים, שלמדה לברוח לעולם הפנימי שלה כדי להירגע מבלי להישען על אחרים.

בטיפול היא מקבלת את הכלים ואת האומץ לעשות דברים בצורה אחרת, ובעידוד המטפלת, היא מביאה את הדברים האלה לפתחה של חגית. פתאום, במקום לברוח כשחגית כועסת – היא עוצרת ואומרת לה שההתנהגות לא נעימה לה. ויותר מכך – היא נותנת לחגית את מה שזו לכאורה תמיד רצתה: מספרת לה על הפחדים שלה ועל הכאבים שלה.

מה יקרה אז? יכול להיות שיש פה הזדמנות לחגית לקבל את ההזמנה ולעלות יחד עם דנה לקשר ברמת עיבוד רגשית אחרת. זה קורה הרבה. בסך הכל אנחנו לא תאומים זהים, והרבה פעמים אחד מתחיל להתפתח לפני השני. אבל יכול להיות גם שחגית תישאר במקום שבו היא הייתה – ותהיה מזועזעת מההפרעה של התסריט, על אף כל חסרונותיו.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page