top of page

"אני רוצה להתגרש ממנו פעם שנייה"

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
19 במרץ 2020
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 22 באוק׳

אם המתח ביניכם לבין האקסים הגיע לשיא חדש, אתם לא לבד. משבר הקורונה מעלה את המתח בין זוגות גרושים המגדלים ביחד ילדים לשיאים חדשים ולא מוכרים, מפני שמעבר לחיכוך העקרוני ביניהם הם גם צריכים להתמודד עם בידוד והסגר שנמשכים זמן רב

בתקופה שבה היה עדיין מותר לצטט את לואי סי. קיי, למדתי ממנו שיעור ממש חשוב. באחד הפרקים של הסדרה "לואי" הוא אומר שהיחסים שלנו עם הגרוש או הגרושה הם היחסים היחידים בעולם שאנחנו מצפים שרק ילכו וישתבחו עם השנים. אלא שהציפייה הזו לא רציונלית, כמובן. אלה יחסים כמו כל יחסים, ויש להם עליות ומורדות משל עצמם. עכשיו, כשהקורונה נוספה לחיינו, הורים גרושים רבים עוברים את אחת הירידות האלה.

אחת הנפגעות היא מירי (כל השמות בדויים). בעלה לשעבר נשוי בשנית, ואשתו הצטוותה להיכנס לבידוד. הבת המשותפת של מירי ושל בעלה רגילה לעבור בנוחות מבית לבית. בגיל 14 היא כבר עצמאית מספיק, ובדרך כלל מודיעה להוריה רק ברגע האחרון איפה היא מתכוונת לישון בלילה. בדרך כלל זה בסדר, אבל לא עכשיו - מירי מלאת חששות מפני הנגיף ולכן הודיעה לבתה שעליה להחליט באיזה בית היא מתכוונת לגור בזמן הקרוב.

בת ה-14 החליטה שאין לה כוח לחרדות של אמה ושיש כאן הזדמנות לחופשה אצל אביה, שבמובנים רבים הוא טיפוס מתירני יותר מהאם. עד כאן עוד אפשר היה לנהל את המשבר, אלא שאז הודיע האב שהוא לא יכול לעמוד במעמסה של טיפול באשתו שבבידוד, בילדתו התינוקת וגם בבת העשרה שעכשיו רוצה לגור אצלו. כשניסה להסביר לאשתו לשעבר את נקודת מבטו אתם יכולים לדמיין שהשיחה לא עלתה יפה.

מירי, שרוב השנים היתה באופן מובהק ההורה האחראי על הילדה - זאת שלוקחת לרופאים, יודעת מה קורה עם הילדה מבחינה חברתית ולימודית, מסיעה לחוגים, משתתפת בפעילויות בית ספר ומפסידה ימי עבודה כשהילדה חולה - לא הצליחה לגייס הרבה אמפתיה לקושי של בעלה לשעבר להתמודד במשך 14 ימים רצופים עם בתו המתבגרת. הניסיון של האקס לשכנע אותה על ידי רמיזה שהחששות הבריאותיים שלה לא רציונליים, ושהיא יכולה לעזור לו אם תסכים לתת לבתם לעבור בין שני הבתים, לא בדיוק פילסו עבורו את הדרך אל לבה של מירי. "אם לא היינו נפרדים לפני שנים הייתי רוצה להתגרש ממנו שוב", היא אומרת.

הקורונה תפסה גם את דני לא מוכן. בדרך כלל הוא בחור די רגוע, אבל המחלה הטילה עליו אימה שהוא עדיין לא מצליח להתמודד איתה. אז במקום להכיל את הפחד הזה הוא מנסה כרגע להחיל עוצר על בני ביתו. הבעיה היא שבנו בן השמונה סובל מהפרעת קשב היפראקטיבית ולא מסוגל להישאר בבית זמן רב. בימים שהילד נמצא אצל אמו, גרושתו של דני, היא לוקחת אותו שלוש פעמים ביום למגרש המשחקים בשביל להיפגש עם חברים ולפרוק אנרגיה בפעילות ספורטיבית.

עכשיו הכול השתנה, ודני יוצא מדעתו. הוא מדבר עם גרושתו אינספור פעמים ביום, שולח לה הודעות מלאות מידע רפואי קטסטרופלי והמלצות למניעה - שמבחינתו הן מצילות חיים, ומבחינתה הן בלתי מציאותיות לחלוטין ולא מביאות בחשבון את צרכיו הייחודים של הילד שלהם. בתווך, הילד עצמו מתחיל להרגיש פגוע מהטפות המוסר של האב ומרגשות האשם שבהם הוא ממלא אותו בכל פעם שהוא נמצא אצלו ומבקש לצאת למגרש המשחקים.

"אני רוצה להתגרש ממנו פעם שנייה" - אילוסטרציה

זוג נוסף שחייו השתנו בגלל המחלה הם שני ורונן, הורים לתאומים בני עשר שבימים רגילים הם מגדלים בסך הכול בהסכמה. אלא שעכשיו, כשאין מסגרת לימודית, הם מתפוצצים על האופן שבו נכון להעביר את הימים חסרי המסגרת הלימודית.

שני היא טיפוס "זורם", ומשהו בה מאושר מההקלה שבאה עם ההשבתה הכללית. היא נהנית מכך שנפטרה מהכנת הכריכים בבוקר ושלא צריך לשבת עם הילדים על שיעורי בית משעממים בכל ערב. אבל רונן הוא טיפוס שצריך הרבה יותר שליטה ואוהב סדר. ברגע שהודיעו על הפסקת הלימודים הוא שלף את תכנית המגירה שהכין כמה ימים קודם לכן, שמפרטת מה הילדים אמורים לעשות בכל שעה של היום. בתמימותו הוא שלח לשני צילום של הלו"ז הזה בווטסאפ וחשב שהיא תודה לו על כך. כשהיא אפילו לא ענתה הוא יצא מדעתו, ולא ידע איך להגיב כשהתברר לו שחשבה שהוא שולח לה בדיחה שרצה ברשת.

אני מביאה את שפע הדוגמאות האלה קודם כל כדי לנרמל את התופעה הזו, ולהזכיר לכל מי שחוו אותה שהם לא לבד. זה לא ביש מזל שבגללו האקסים שלכם התחרפנו והם ומוציא את זה עליכם בנוסף לכל הקשיים שאתם מתמודדים איתם כעת. העניין הוא שמעבר לכך שהמשבר הנוכחי הופך את כולנו למתוחים ורגישים יותר, הוא משפיע על הורים גרושים באופן מיוחד.

בעתות שלום ובריאות, הילדים מעבירים חלקים גדולים של הזמן במרחבים ובמסגרות ניטרליים, בעיקר בבית הספר אבל גם בצופים ובחוגים. היעלמות המסגרות האלה והצטמצמות המרחב הציבורי בכלל מעמידות את שני הבתים הנפרדים, ואת שתי המשפחות שיצרתם מאז הגירושים, במצב של חיכוך גדול. גדול יותר מאי פעם, יש לשער.

ההבדלים בטמפרמנט, בערכים ובסגנון האישי שייתכן שתרמו לפרידה שלכם נמהלים בשגרה בתוך הרעש הכללי של החיים, ואתם נתקלים בהם רק בנקודות קצה (למשל כשצריך להחליט על חגיגת הבת מצווה, או אם לאשר לילדה להחליק את השיער). בפעמים שבהן זה קורה אתם יכולים לנחם את עצמכם במחשבה שלפחות אתם כבר לא תלויים בבן אדם הזה. אבל כעת הורים גרושים מוצאים את עצמם גם בחיכוך הרבה יותר גבוה עם ההורה השני וגם תלויים בו הרבה יותר.

אחרי הנרמול, מה עושים עם זה? הנקודה המשמעותית בעיני היא לדעת מה לא עושים. כמו תמיד בין הורים, הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על הילד מבחינה נפשית ולא לשים אותו באמצע האש הצולבת. כל אחד מכם אחראי להתנהל ישירות מול ההורה השני ולא להעביר מסרים. עליכם להכיל את התסכולים והכעס שלכם באופן שלא יפגע בילד ויגרום לו פיצול נאמנויות, או לתחושה שהוא לא יכול לספר לכם מה עובר עליו בקשר עם ההורה השני מפחד לפגוע בכם או בהורה השני.

האתגר הופך מורכב במיוחד כשלילד יש עמדה משלו בעניין, מפני שבמקרה הזה עלולה להתגבש תחושה של מחנות. כדאי לכם להתאמץ לפורר את המחנאות, גם אם הילד נמצא כרגע בצד "שלכם". לא רק שזה עלול להתהפך ואתם תשלמו על כך, אלא שגם חשוב לזכור שכשהורה אחד מנצח את ההורה השני הילד תמיד מפסיד.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page