איך גבר ישראלי אומר שהוא עצוב?
עודכן: 22 באוק׳
גברים רבים מוכנים להודות שהם "מתוסכלים", והמילה הזו יכולה לסלול את הדרך לשיחה רגשית משמעותית יותר
להיות מטפלת EFT (ממוקדת-רגש) במדינה שבה אסור לאף אחד להרגיש, זה גורל מעניין. וזה מאתגר במיוחד להיות מטפלת EFT זוגית במדינה שבה לגברים, בפרט, ממש מסוכן להיות מחוברים לרגשות שלהם. הרי לא שרדנו את השואה, ואת המלחמות, בשביל לייבב על הספה שלך כמו ילדה.
ואכן בהתחלה התקשיתי לעזור לגברים לדבר על הרגשות היותר פגיעים שלהם. גברים היו מספרים לי משהו עצוב באמת, מתארים איזו תחושה קורעת לב, אבל אם הייתי אומרת להם משהו מתון (לדעתי), כמו, "זה עצוב", הם היו מסתכלים עלי בתימהון. ואם, למשל, הם סיפרו בטיפול שמישהו פגע בהם בצורה מקוממת, שממש מרתיחה את הדם. והייתי עושה את הטעות ואומרת להם, "זה הגיוני שאתה כועס", הייתי מקבלת בתגובה את אותו מבט מופתע.
אחרי שהתסריט הזה חזר על עצמו הרבה פעמים, התחלתי להפנים: רוב הגברים הישראלים לא עצובים ולא כועסים. מי שרוצה לפתוח בשיחה רגשית עמוקה עם גבר ישראלי, צריך להימנע בפתיחת השיחה מלהשתמש במילים טעונות הרגש הללו. אז אם הגבר הישראלי לא עצוב ולא כועס, מה הוא בכל זאת מרגיש? טוב ששאלתם, הוא מתוסכל.
תסכול, מנסיוני, הוא הרגש שגברים ישראלים מרגישים הכי בנוח להודות בקיומו. גם הגברים הגבריים ביותר מסוגלים להכיר בכך שהם מתוסכלים. "אין אדם מתוסכל ממני", אמר אברהם גרנט, אחרי שרשרת הפסדים צורבים של ווסטהאם. "אני מאוד מתוסכל. השחקנים נתנו מעל ומעבר, אך לצערי זה לא הספיק", אמר מאמן הכדורגל קובי רפואה בראיון שנתקלתי בו בהכנת הפוסט הזה. ורועי גורדנה, היה אף הוא מאוכזב מהפסד כלשהו ואמר, "אני מאוד מתוסכל כי הפסדנו, לא כיף להיכנס שוב לקלחת בתחתית. מקווה שנסיים את הסיפור ביום חמישי". יש עוד המון דוגמאות כאלו. כלומר, אם לכדורגלנים מותר להיות מתוסכלים, על אחת כמה וכמה שלגברים רגילים מותר, מבלי להיחשד בסנטימנטליות.
העובדה ש"מתוסכל" היא שם קוד לרגשות אחרים, קשים יותר כמו אכזבה, עלבון, תחושת דחיה, חוסר ערך, עצב וכעס, משתקפת גם בכך שזהו אחד העלבונות הנפוצים ביותר שגברים מטיחים בגברים. נשאל, לדוגמא, מי אמר על מי "הוא מתוסכל"?
א - ליצמן על יאיר לפיד
ב - נתניהו על דיסקין
ג - חולדאי על נתניהו
ד - אביגדור ליברמן על יוסי קליין
ה - כל התשובות נכונות
אז מה מסתתר מתחת לתסכול של הגבר הישראלי? שתי האפשרויות העיקריות הן: עצב, וכעס.
לכאורה, כעס הוא החשוד המידי. ולו משום שאחד המשפטים הנפוצים ביותר בעולמם הרגשי של גברים ישראלים הוא: "אני לא כועס, אני מתוסכל". אבל השערת המחקר של טיפול ממוקד רגשות הוא שבמקרה כזה, גם אם כעס הוא רגש מלא יותר מאשר תסכול, הוא עדיין עשוי להתגלות כרגש משני, כזה שנוח לנו יותר להרגיש, ולא רגש ראשוני ופגיע מהסוג שאנחנו ממש סולדים ממנו.
זה לא אומר שאי אפשר להרגיש תסכול. בוודאי שייתכן שתסכול הוא רגש אמיתי, שמעיד על עצב או כעס שתקועים, וצריכים לעבור עיבוד. אבל לפעמים בטיפול אני מגלה שאם חופרים קצת, מגלים שהמונח "תסכול", לפחות אצל גברים, הוא סוג של שלט שמטרתו להטעות אותנו, ולהרחיק אותנו מהעצב שמסתתר מאחוריו.

אז איך זה עוזר לכם, בבואכם לדבר עם גבר שיקר לכם?
אני מניחה שאתם כבר מבינים, שכשהגבר בחייכם עצוב, צריך כמובן להיות אמפתיים אליו, ולעשות ולידציה לרגשות שלו. אבל הטריק הוא להיות אמפתיים לרגש שהוא מכיר בו, ולא לרגש שאתם חושבים שהוא מרגיש (או אמור להרגיש). במלים אחרות, אם הוא חושב שהוא כועס, אבל אתם חושבים שהוא עצוב, אל לכם להגיד לו, "מותר לך להיות עצוב". מה פתאום?! הוא לא עצוב. ואם אתם אומרים לו שמותר לו להיות עצוב, זה רק מוכיח שאתם לא מבינים אותו בכלל.
במקום זאת, כשאתם רואים שהגבר שלכם עצוב, תגידו לו, "זה הגיוני שאתה מתוסכל".
טה-דם! סזמי היפתחי!
ברוב המוחלט של המקרים שבהם תגידו את מילות הקסם האלה לגבר שנמצא במצב רגיש, דלתות המערה שלו יפתחו. רוב הגברים יגיבו להכרה בתסכול שלהם בחיוב, ויגידו משהו כמו, "זה נכון, אני מאד מתוסכל". יכול להיות שאפילו תוכלו להרגיש את ההקלה שלו. כל אחד אוהב להיות מובן.
מכאן אתם יכולים להתקדם בזהירות כלפי הרגש האמיתי, הראשוני. הצעד הבא הוא לדובב אותו לספר לכם את כל הסיבות שבגללן הוא מתוסכל. כשהוא ירגיש שהוא במקום בטוח, ושמבינים אותו, יותר רגשות יתחילו לעלות. סיכוי טוב שהרגש הראשון שיצוץ יהיה כעס. בשלב הזה אתם עושים בדיוק מה שעשיתם בשלב הקודם. כלומר, אתם לא אומרים שטות כמו "לדעתי מה שבאמת הולך פה זה שאתה עצוב, אתה רק אולי עוד לא יודע את זה". הדרך של גבר ממשפט כזה למחשב שלו היא מאד קצרה.
במקום זאת, כשהוא אומר שהוא כועס, גם אם לדעתכם מתחת לזה הוא עצוב, בתור התחלה תאמרו לו, "אפשר להבין למה אתה כועס... מי לא היה כועס אם (בלהבלהבלה הארוע שעליו הוא כועס)....", אבל יש כאן תבלין סודי: תוך כדי שאתם מראים לו ששמעתם בדיוק מה שהוא אומר, הטון שלכם צריך להתחיל לרמוז שאולי מדובר פה בכלל על עצב. כלומר, כשאתם נותנים לו תחושה שהכעס שלו מובן, הכוונה היא לא להלהיט אותו, אלא להתחיל לחבר אותו לרגשות שלו.
בשלב הזה, כשהוא עונה לכם, תקשיבו לטון שלו: האם הוא נשמע כועס? או שאולי, בעצם, הוא נשמע עצוב? אם הוא מתחיל להישמע עצוב, ואולי הפנים שלו אפילו נראות קצת עצובות, אפשר בזהירות להגיד, "אתה יודע, יש בזה גם משהו קצת עצוב, לא?"
שימו לב, לא קופצים מייד ל"בעצם אתה עצוב".
אם תעשו את זה נכון, יש סיכוי טוב שהגבר שלכם יגיע לבד למשהו בסגנון, "כן, האמת שזה עצוב ש....". זה הסימן שלכם. כאן אתם עושים את הזינוק. גם אם הוא לא אמר במפורש "עצוב לי", זה הרגע לקחת את הסיכון הזה, ולהגיד "כן, זה ממש מובן שזה עצוב לך ש....", או "נדמה לי שאני רואה קצת עצב על הפנים שלך, והאמת שאני יכול/ה ממש להבין את זה... כי מי לא היה עצוב אם (בלהבלהבלה הארוע שבגללו הוא עצוב)....".
זהו רגע קריטי, הקפידו לא להישמע דרמטיים מדי, ובשום פנים ואופן אל תזילו דמעה, לא משנה מה הוא מספר. אם תיראו סנטימנטליים מדי, הברלה יחזור לקונכייה. זכרו בכל שלב שלפניכם גבר-גבר, שבעברו הקולקטיבי נושף אתוס הגבריות הציונית, ובעברו הפרטי בצבא חקוקה ואריאציה כלשהי על "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך, מה שהורג אותך, מחשל את אמא שלך".
וחידה לסיום: אם גבר ישראלי אומר שהוא "מתוסכל" ומתכוון בעצם לומר שהוא עצוב, באיזו מילה משתמשות נשים ישראליות כדי להגיד שהן כועסות?
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




