top of page

בואו נשים את זה על השולחן: לאף אחד לא אכפת

Writer: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
Nov 11, 2021
4 min read

Updated: Oct 22

בעבר הרחוק, היינו חייבים להתאים לשבט כדי לשרוד. הפחד מאי-התאמה נותר אחד האויבים הגדולים שלנו גם היום, אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו כבר יכולים להחליף קבוצה

לאף אחד לא אכפת שעלית במשקל. לאיש לא משנה איך השיער שלך נראה. אף אחד לא שואל את עצמו מה אתה עושה שם. אף אחת לא באמת מרגישה שייכת, שנונה, או לבושה מצוין. איש לא הולך הביתה וחושב לעצמו איזה שטות אמרת.

לאיש לא אכפת שהבגד ההוא קטן עליך, גדול עליך, קצר מדי, ארוך מדי, ישן מדי, נראה כמו משהו שהורדת מגופה. אף אחת לא תזכור שהתלבשת שמרני מדי, זול מדי, לא לפי העונה, לא בהתאם לאירוע. בואו נספור ביחד: חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת, והנה, כבר עכשיו הם לא זוכרים שהיה לך הרפס בשפה/שעורה בעין/ כתם זיעה בחולצה.

אף בחורה לא באמת חושבת שאתה לא מספיק קול בשביל להתחיל איתה. וכשאתה לא מתחיל איתה, אף אחד לא מסתכל עליך וחושב לעצמו שאתה לוזר. איש לא מבחין שבאת לבד, באת עם חבר, באת עם חברה, באת עם חברים, שאין לך חברים, שאין לך חבר, שאין לך חברה, שזו פעם שלישית שבאת עם אותה חולצה. אף אחד, אגב, גם לא חושב שאתה תותח, שאתה לבוש מדהים, שאמרת את הדבר הכי חכם שאי פעם נאמר.

לאף אחד לא אכפת שאת לא יודעת לשיר, לא יודעת לרקוד, רצה מצחיק, שהחזייה שלך לא מתאימה, שהגרביים שלך עבים מדי, שרואים לך את הפס של התחתונים, שאת חייבת פדיקור, שפרידה קאלו מקנאה בשפם שלך, שהרסת את הבדיחה. רגע אחרי שהם אמרו לך את הדבר המעליב ההוא, הם כבר שכחו מזה. הם לא מתארים לעצמם שאת הולכת להיזכר במשפט הזה יום כן יום לא במשך העשור הבא.

אף חברה לא תאהב אותך לנצח בגלל שהגעת לאירוע, או בגלל שזכרת את יום ההולדת או משום שהבאת לה את המתנה המושלמת. אף אחד לא מעריץ את ההקרבה שלך. ככל שתמהרי להבין שאת לא יכולה לרצות את ההורים שלך, כך החיים שלך יהיו יותר טובים. אחרת, כשתעמדי על הפסגה שכבשת עבור אימא שלך, תגלי שכל מה שרואים משם זה את הפסגה הבאה.

אף אחד לא חושב שאתה יותר מוצלח ממנו רק בגלל שיש לך אוטו שעולה כמו דירה בגבעתיים, או שאתה נורא חכם כי עשית אקזיט. הם חושבים שהיה לך מזל (ואתה יודע שהם צודקים). ואגב, אף אחד לעולם לא יודה שצדקת, ואיש לא מבין שהוא עשה טעות. והנה עוד אמת חשובה: אף אחד, אבל אף אחד בעולם, לא חושב שהוא צריך לבקש ממך סליחה.

בואו נשים את זה על השולחן: לאף אחד לא אכפת - אילוסטרציה

איש לא מדבר עליך מאחורי הגב. גם אם תיכשל בצורה נוראית וגם אם תצליח בטירוף הם ידברו עליך בקושי שתי דקות. אחרי זה הם יעברו לנושא שהכי מעניין אותם בעולם - הם עצמם, ויתרכזו בפחד שלהם מכך שאחרים, ממש כמוך, מדברים עליהם. אם אתם לא מאמינים, תחשבו על זה כך: כמה זמן מהחיים שלך אתה באמת מדבר על גל גדות? על יאיר לפיד? על אילון מאסק? על איך קוראים לו שעשה את הדבר הנפלא ההוא, הנורא ההוא, הבלתי-נשכח? רואה, את בקושי זוכרת את שמו.

בואי נשים את זה על השולחן: אין לנו שום סיכוי למצוא חן בעיני כולם. בעבר הפרה-היסטורי, כשחיינו בשבטים של 47 אנשים, כל חברי השבט אכן דיברו באותה שפה, זכרו את אותו צונאמי, סגדו לאותו בול עץ, אכלו את אותן עדשים, גרו באותה מערה, נלחמו באותו נמר, התמודדו עם אותן סופות ברקים, חלמו לצוד את אותה אנטילופה גדולה. לכן זה אז היה מציאותי לשאוף להרגיש בנוח בכל קבוצה ובכל מצב, משום שזו היתה כל הזמן אותה קבוצה, וכי רוב המצבים היו ידועים מראש: בצורת, קומזיץ, שריפה, איילה, וחוזר חלילה. אבל מאז עברו איזה 50 אלף שנה. היום, אם את לא מסתדרת עם שבט אחד, תסובבי את הגב ותראי - יש מאחוריך, מצדדיך, מעבר לפינה, כמות אינסופית של אנשים אחרים ושבטים אחרים, שאת מתאימה להם בדיוק.

רוב השופטים והמבקרים שאת מודאגת מהם, שופטים אותך רק בתוך הראש שלך. בתוך הראש שלהם - נחשי מה - הם עסוקים מדי בלרדת על עצמם. כן, פה ושם יש כמה אנשים שמרכלים, שמדרגים, שלועגים. זה לא נעים, אבל זו הבעיה שלהם. איזה כיף לך שאת לא כזו. רק לעתים נדירות האנשים האלה מגיעים לעמדות מפתח, ודעתם עליך כמעט אף פעם לא משפיעה במציאות. אז אם אחד מהנאחסים האלה הוא סולן במקהלה היוונית שיש לך בראש, אולי הגיע הזמן לפטר אותו.

ובהזדמנות זו עוד משהו: אם את לא רוצה את מה שאחרים רוצים, זה לא הופך אותך לרעה ולא למטומטמת. זו לא אשמתך. אם מישהו אוהב אותך באמת, הוא יאהב אותך גם אם לא תבואי לפתיחה, גם אם תבריזי מהמסיבה, או תחתכי מוקדם מהארוחה. אם למישהו אכפת ממך באמת, ימשיך להיות לו אכפת גם אם תצא עם הבן אדם הלא נכון, תצביע לבן אדם הלא נכון, תעבור לכפר, תעבור לעיר, תפרוש מהיוגה, תודה שאתה רואה את התוכנית הזוועתית ההיא. למי שאכפת ממך לא מזיז שלא קראת את הספר, ולא מעניין אותם שאת לא יודעת איך מבטאים את המילה. ואם כן אכפת להם, אם יתברר שהם לא מקבלים את הבחירות שלך, לא סובלים את הטעויות שלך, נרתעים מהעובדה שאת שונה מהם, אז האמת היא שהם מעולם לא ממש אהבו אותך. מצאת חן בעיניהם, נכון. אבל בעיקר כי התאמת להם לתמונה. למעשה הם רצו אותך בחיים שלהם כמו שעכשיו הם רוצים טסלה.

אז אם לא אכפת להם משום כישלון או הצלחה שלך, ממה כן אכפת להם? מה הם כן זוכרים? הם זוכרים איך גרמת להם להרגיש. משנה להם אם כיף להיות איתך או לא. מעניין אותם אם הם מרגישים יותר טוב ונוח עם עצמם כשאתם בסביבה.

וליד מי הם, כלומר אנחנו, מרגישים טוב? רובנו מרגישים יותר בנוח עם עצמנו כשאנחנו ליד אנשים שאומרים את דעתם ולא ליד אלה שאומרים את הדעה הנכונה. כמעט לכולנו יותר נעים לבלות עם אנשים שמתלבשים איך שנוח להם מאשר עם אלה שאין להם אף שערה על הבגד. האנשים שנותנים לנו השראה ומושכים אותנו הם אלה שיש להם אומץ. איזה אומץ? אומץ להבין שמה שאחרים חושבים עליהם זה אולי מפחיד, אבל בתקופה שלנו זה לא באמת מסוכן.

כי השבט לא יחרים אותנו. וגם אם יחרים, לא נמות לבד במעבה היער. בתקופה שבה אנחנו חיים, כמעט תמיד אפשר להצטרף לשבט אחר. הפחד להיראות מוזר או שונה, הפחד הראשוני מכך שאנשים לא יבינו אותך, ישפטו אותך - הפחד הזה לא יעבור לעולם, כך אנחנו מתוכנתים. כשרצנו בסוואנה עם כמה עלים על המותניים, התאמה לקבוצה ועמידה בסטנדרטים שלה באמת היו חיוניות להישרדות שלנו. אבל היום, בסוואנה המודרנית, הדבר שאנחנו באמת זקוקים לו כדי לשגשג זה להמציא ולגלות את הסטנדרטים האותנטיים שלנו ולהרכיב את השבט שמתאים לנו. תרשו לי להדגיש את זה רק עוד פעם אחת: אף אחד, אבל אף אחד בעולם, לא חושב שהוא צריך לבקש ממך סליחה.


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 
bottom of page