בתאוריה

רונה לא מפרקת שותפות יצירתית כושלת כי היא לא מאמינה שתצליח לבד, יוסי נאחז בזהות קרייריסטית בינונית כי הוא מאמין שבלעדיה הוא חסר ערך ואביטל נשארת בנישואים לא מתפקדים כי היא חשה שאינה ראויה לאושר. אבל לכל אשליה כזו יש מחיר

הפסיכואנליזה הקלאסית הניחה שהחלומות מספקים הצצה אל התת מודע. למה התיאוריה שטבע פרויד מפספסת את אתגרי החיים הקונקרטיים שאנחנו מתמודדים אתם כרגע, והאם כדאי לחפש דווקא בתרבויות עתיקות פרשנות רוחנית לסיוטי הלילה שאנחנו חווים בעקבות המצב?

נניח שקרה לנו משהו, ולפתע אנחנו חשים עצב, אשמה ואדישות שלא קשורים למתרחש. מתברר שאפשר ללמוד מהרגע הזה, וגם להשתמש בו. קחו לדוגמה את נינה

רבים מאיתנו מצאו את עצמם בסיטואציה כזו, שבה נדמה כאילו "הדבר האמיתי" טמון במשהו או מישהו שאינו חלק מהשגרה שלנו. בין אם מדובר בהסבה לתחום מקצועי חדש או בסיום מערכת יחסים ארוכה, לעתים הרצון בשינוי הוא רק איתות לכך שהמצב הקיים דורש התייחסות ותיקון - לא מעבר חד לפרק חדש

קו מפותל אחד מחבר בין הישראלית ש"חקרה את הנושא" והגיעה למסקנה שאין באמת כיפת ברזל - לבין הבריטי שמשוכנע שקייט מידלטון מתה מזמן והארמון מסתיר זאת. בתקופה שבה אין כמעט הסכמה על עובדות בסיסיות, תיאוריות קשר משגשגות. מה גורם לאנשים מסוימים לראות קונספירציה בכל מקום - ואיך נקטין את הסיכוי שלנו ליפול בפח?

הם רודפים כל חייהם אחר אישור ותיקוף חיצוני למה שהם מרגישים ולהחלטות שהם מקבלים - בקריירה, בגידול ילדים ואפילו בתוכנית האימונים. מיהם האנשים שמסתובבים עם "גזלייטר פנימי" ואיך אפשר לעזור להם

תחושת אי-נוחות מסוימת היא חיונית להתפתחות שלנו, והימנעות מאי-נוחות היא נעימה בטווח הקצר אבל מסוכנת לנו בטווח הארוך. אנחנו זקוקים לאתגרים וגירויים ברמה האינטלקטואלית, הפסיכולוגית והרגשית כדי להתפתח ולצמוח כבני אדם - בזוגיות, בעבודה ובחיים בכלל

המציאות בחוץ קשה מדי, עדיף להישאר במיטה? הימנעות יכולה להיות ממכרת. בדיוק כמו שחומרים ממכרים מספקים בריחה זמנית, כך גם הימנעות מציעה דרך קלה לחמוק מרגשות שליליים, מה שעלול להפוך אותה לאופציה המועדפת עלינו - ולהוביל לבידוד חברתי ומצוקה

עמדות לאומניות מספקות לעתים קרובות תחושה של המשכיות וקביעות ומציעות נחמה פסיכולוגית מפני פחד המוות. אידיאולוגיות ימניות מספקות תשובות ברורות, בשחור ולבן. הבעיה היא שאנשים ש"עברו צד" נוטים להקצין כדי להצדיק לעצמם ולאחרים את השינוי הדרמטי בעמדותיהם. הסיכוי שישנו שוב את דעתם נמוך מאוד

בשבועות האחרונים למדנו יותר על הרעב הקיצוני שמתפשט בעזה בעקבות המלחמה, וחשוב להבין את ההשלכות הפסיכולוגיות הדרמטיות שיש למצב כזה. רעב משפיע על יכולתו של המוח לתפקד כראוי. הוא מגביר תוקפנות, עלול לשנות דינמיקות חברתיות ולגרום עיכובים התפתחותיים, במיוחד אצל ילדים

הלחץ והסערה הקיצוניים שבהם אנו נמצאים בחודשים האחרונים מגבירים אצלנו את הרגישות לחוויות שניתן לקרוא להן מיסטיות או על-טבעיות. יש לכך מספר גורמים פסיכולוגיים וחברתיים

תגובת הסטרס הידועה fight or flight מתבטאת בשחרורם של הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין למחזור הדם. האפקט ההורמונלי הזה מועיל לנו מאד בטווח הקצר, אבל עלייה ממושכת בכמות ההורמונים האלה בדם בטווח הארוך מפחיתה את כמות תאי הדם הלבנים, האחראים למלחמה בזיהומים

האימה שהתעוררנו אליה ב-7 באוקטובר הזכירה לרבים מאיתנו שאין לנו את כל הזמן שבעולם - ושאת העתיד שנשאר אנחנו רוצים לבלות בזוגיות טובה יותר. במשפחות לא מעטות, שנאלצו להתפצל בגלל פינוי מהבית או מילואים, יש הורים שגילו שעל אף העול שבניהול הבית לבד, הם לא באמת מתגעגעים לחצי השני

כולנו רוצים לגדל ילדים עם חוסן נפשי. השאלה היא אם החוסן של הילדים שלנו חייב להתבסס על ניתוק מהמציאות. ואם כן - האם יש מחיר נפשי, רוחני ומוסרי נסתר לחוסן הזה, ומתי נתבקש לשלם אותו. השאלה לגבי הילדים לא מנותקת כמובן ממה שמתחולל בקרבנו, המבוגרים, שמדחיקים ומתנתקים כדי לשרוד עוד יום

המשבר הנוכחי מעצב מחדש את היחס שלי לחרדה. זו לא עוד אמיגדלה רגישה מדי של אדם המגיבה לגורמי לחץ אישיים, אלא זעקה בתגובה לסכנה קיומית. את גל החרדה הנוכחי חשוב לא לפסול, לא לבייש ואולי אפילו לא צריך לרפא אותו. הוא יחלוף כשהסכנה - מבחוץ ומבפנים - תחלוף

בקליניקה, אני רואה פעמים רבות כיצד אחד מבני הזוג מזיל דמעה – פעולה שהוא חושב שמעידה על פגיעות רגשית – בעוד הצד השני חווה את הבכי כהאשמה ומניפולציה. לעתים, הבכי דווקא משדר תוקפנות ועלול לגרום לזולת להיכנס למגננה

כבר שנים שלא נפלתי ככה: אני חולמת, חושבת והוגה בו, ביופיו המסחרר, בכוחו ואומץ ליבו - ובפגיעות שלו, שגורמת לי לדמיין איך אני מצילה אותו מעצמו. בקיצור, הצטרפתי לתור ארוך של מוכות ירח שגילו את קסמיו של טומי שלבי. מה גורם לנו להיקשר לדמויות בדיוניות על המסך?

מטופלת שתפשה את עצמה כאדם ערכי שמרבה טוב בעולם נדהמה לגלות שבן זוגה ניהל רומן של עשור עם שותפתו למשרד. האם העובדה שאותה מטופלת העלימה עין במשך שנים מהפרקטיקות העסקיות האלימות של בעלה ומהחיים הנוחים שהן איפשרו לה, עיוורה אותה גם למצב האמיתי של נישואיה? על ההשלכות של רמייה עצמית במישור האישי - וגם הלאומי

צעירים יפנים שמסתגרים בבית במשך שנים, גברים מלזים שבטוחים שאיבר מינם נסוג לתוך הגוף, ובדרום אמריקה מאמינים שפחד חזק גורם לנשמה לעזוב את הגוף: במדינות שונות מכירים בתסמונות נפשיות שהן ייחודיות לתרבויות מסוימות, והן לגיטימיות לא פחות מההפרעות כמו דיכאון וחרדה. הנה עוד כמה שצריכות להיכנס למדריך האבחון

לרגשות הבסיסיים המוכרים לנו נלוות תחושות גופניות ספציפיות - כעס יכול להתבטא במתח בשרירים, בעוד שאושר יכול לגרום לתחושה של קלילות או חום. נדמה לי שכשאני מרגישה "מובנת" אני חווה הקלה פיזית, תחושת רגיעה וירידה במתח ולחץ. בדרך כלל, ההרגשה שנגרמת לי כשאדם אחר רואה, שומע ומעריך אותי תעורר אצלי חמימות ונוחות

אדם מן היישוב שיישאל מהי אהבה, יגיד שזהו רגש חזק מאוד. לפעמים אם נשאל אותו מה הוא מרגיש, הוא יגיד שהוא מרגיש אהבה. אבל מנקודת המבט הפסיכולוגית - אהבה אינה רגש אלא תופעה פסיכולוגית מורכבת שכוללת גם רגשות, לצד תפישות ומחשבות ובוודאי שגם אופני התנהגות שונים

הורים א-בינאריים, משפחות מרובות-מבוגרים, קשרים מרחוק והרכבת משפחות מבחירה, על בסיס חברות במקום קשרי דם: כמה מחשבות ותחזיות על העתיד שאליו הולכים הקשרים הרומנטיים והמשפחתיים שלנו

הטבעת החכמה שקניתי עונה להגדרה "מותרות" יותר מכל גאדג'ט אחר שאי פעם היה לי, אבל בשלושת החודשים האחרונים היא ממש שינתה את חיי - בדגש על אחד היסודות החשובים של חיים בריאים: שינה איכותית. הנה מה שלמדתי

אם בכל פעם שדלת אחת נסגרת בפנינו, יד נעלמה פותחת בפנינו דלת אחרת – נתקשה לפתח את החוסן הדרוש להתמודדות עם כישלונות מהסוג שכסף לא יכול למנוע. אין פלא שילדי עשירים מתקשים לעתים למצוא את דרכם, מדלגים בין עיסוקים ופרטנרים ומאכזבים את כולם. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

בעבר, יותר אנשים חשו שטיפול זוגי מיועד רק לזוגות במשבר אקוטי. כלומר, הטיפול נתפש כצעד אחרון לפני פרידה. אבל היום הרבה זוגות מגיעים כבר בשלב שבו הם מבינים שהם לא מצליחים לייצב את הקשר שלהם בתוך תקופה סוערת, או כשרמת התסכול וקשיי התקשורת גוברים. הם לא מחכים לרומן או לריב אלים כדי לטפל בבעיה

המקרה של דליה, שבעלה והיא נקלעו ללופ שלילי של ריבים, העלה אצלי מחשבות על עימות אמפתי, שבו המטפל מעמת בעדינות את המטופל עם דרכי ההתמודדות שבחר וגורם לו לאתגר את ה"סכמה" הקבועה. מצד שני, טיפול ממוקד רגש מתייחס לשיטה הזאת כלא-יעילה במקרה הטוב ומזיקה במקרה הרע. איך זה נראה בתוך הקליניקה?

בעוד שפחד הוא רגש מולד הקיים אצל כל בני האדם ובעלי החיים, הדבר לא בהכרח נכון לגבי תוקפנות. תוקפנות היא תגובה לפחד, והיא התנהגות שמתפתחת עם הזמן כאמצעי להגנה על עצמנו. וכפי שאנחנו רואים בהתפתחות המאבק כנגד הדיקטטורה, פחד יכול להיות מניע רב-עוצמה, שמעודד אנשים לנקוט פעולה כדי להגן על עצמם

ככל שאנחנו מסתמכים פחות על מבנים חברתיים מסורתיים, נוצרת ירידה בתחושת השייכות והאמון, החיוניים לשמירה על הרמוניה חברתית והתמודדות עם אתגרים קולקטיביים. כלומר, במידה רבה התהליך הזה קשור באופן מורכב ואינטימי למשבר שאנחנו נמצאים בו בישראל. נדמה לי שהתהליך הזה עובר עכשיו טרנספורמציה נוספת, ומפתיעה לטובה