שינה טובה, פודקאסטים ולהתאמן ב"לשים פס": סיכום שנה
עודכן: 22 באוק׳
בשנה הזאת יצאנו מהקורונה, ממצמצים ולבושי טריינינג, והתחלנו את המסע בחזרה אל העולם. זו היתה שנה של חיפוש אחר נקודת איזון חדשה - בשינה, בקשר עם אנשים אחרים ובקשר עם עצמנו
השנה האחרונה היתה בעצם חלק משנתיים של קורונה, שלימדו אותנו כל מיני דברים. במבט על השנתיים האחרונות, אני מבינה שהשנה הראשונה של הקורונה נתנה לי את מתנת המדיטציה, והיתה מכוונת כולה להרגעה והתכנסות. באותה שנה הכרתי את ה-Muse וגם את ה-CBD.
השנה השנייה של הקורונה התאפיינה בהבנה שכנראה נצטרך לחזור מתישהו אל העולם – ולא נוכל לעשות זאת בטריינינג. באווירה חדורת מוטיבציה זו, הנה הדברים החשובים ביותר שלמדתי השנה:
לקחת הרבה אומגה 3
בטור הזה כתבתי על תוספי המזון השונים שאני לוקחת, וזו היתה רשימה לא-קצרה. אבל אם אני צריכה לצמצם את הרשימה הזו לתוסף אחד שהיה עבורי הגילוי הדרמטי של השנה, אבחר באומגה 3. וזה מה שכתבתי אז:
תוסף אומגה 3
חומצות שומן אומגה 3 נחוצות לבריאותנו, אבל גופנו לא יכול לייצר אותן. למרבה הצער, המקור הכי יעיל שלהם הוא דגים, כגון סלמון, טונה והליבוט, פירות ים אחרים כולל אצות וסרטני קריל, אם כי אפשר לקבל אותן גם מצמחים מסוימים ומשמני אגוזים. חומצות שומן אומגה 3 ממלאות תפקיד מכריע בתפקוד המוח, כמו גם בצמיחה ובהתפתחות תקינים, ויש מחקרים מרשימים שמראים כיצד מוחם של עוברים בשליש האחרון של ההיריון "שותה" אותן בשקיקה.
מן המפורסמות היא שחומצות אלה עשויות להפחית את הסיכון למחלות לב, ומחקרים מראים גם שהן מפחיתות דלקתיות בגוף וכך מורידות את הסיכון גם לסוגים שונים של סרטן ולמחלות כרוניות כמו דלקות פרקים. וכמו שכתבתי בשבוע שעבר, בשנים האחרונות מתגבש כיוון מחקרי חדש המעיד על יעילותם בהפחתת תסמיני דיכאון.
תמיד צריך לבדוק אם לתרופות יש השפעה מזיקה כשהן ניטלות ביחד עם חומרים אחרים. במקרה של אומגה 3, למשל, הוא לפעמים לא בא בטוב אם אתם כבר לוקחים תרופות מדללות דם. בשביל שאלות כאלה, בין השאר, קיימת הרופאה שלכם - דברו איתה.

לעשות הכל כדי לישון טוב
כשהייתי צעירה ישנתי מצוין. כשהפכתי לאמא הפסקתי לישון טוב, אבל זה נראה היה לי טבעי. אבל כשיצאתי משלב האימהות לילדים צעירים, התאכזבתי לגלות שמצדו השני של השלב הזה לא מחכה לי השינה שהייתה מוכרת לי בשנות העשרים לחיי. בהתחלה לא עשיתי מזה עניין, אבל בהדרגה גיליתי שלא רק שזה גורם לי להרבה סבל, בטווח הארוך זה גם מסוכן לבריאות שלי. לכן, התקופה האחרונה התאפיינה בהרבה מחקר לתוך הגורמים שיכולים לשפר שינה.
לפני שבוע פירסמתי כאן טור שבו אפשר למצוא מידע על תרופות שלא מוכרות כ"כדורי שינה", ויש להן פוטנציאל לשפר מאד את השינה שלכם.
וברשימה הזו מלפני כמה חודשים פירטתי עד כמה השינה שלנו מושפעת מאופן החשיפה לאור טבעי ומלאכותי:
המודל שנחשב לבעל האפקט הגדול ביותר של אור על גופנו ונפשנו, מדגיש שעלינו גם להתאים את רמת הפעילות שלנו ואת רמת צריכת המזון שלנו למחזוריות של היום והלילה. יש יותר ויותר מחקרים שלפיהם אנשים כמו שרה וגיא צריכים לתזמן את הפעילות הגופנית שלהם ואת האכילה לשעות האור, כדי שיוכלו להביא את גופם ונפשם לאיזון מקסימלי. וגם אם אנחנו לא סובלים מיציאה מסנכרון ברמות של שרה וגיא, רובנו נחווה שיפור גופני ומנטלי אם נעמעם אורות בבית בערב (קצת כמו במטוס), נצא בבוקר להסתובב רבע שעה באור הטבעי, וכמובן נתרחק ממסכים ככל הניתן לפני השינה.
כשלמדתי אנתרופולוגיה אני זוכרת את הרושם העצום שהותירה עלי התובנה של מארי דאגלס: לכלוך הוא חומר שאינו במקומו. כלומר, חול בים זה בסדר, חול בבית זה לכלוך. אוכל בצלחת זה יופי אבל אוכל בשיער זה לכלוך. בהשאלה ניתן לומר גם שבעיות בהיגיינה הרגשית, כלומר, מצוקה נפשית, קשורה פעמים רבות לאור וחושך שאינם במקומם.
ברשימה נוספת העליתי רעיונות שונים לשיפור השינה, כמו פיזור אורות לילה ברחבי הבית כדי להימנע מהדלקת אור חזק באמצע הלילה. זו גם הרשימה שבה כתבתי על גליצין את הדברים הבאים:
השינה שלנו מתחלקת לשני סוגים: שנת REM, (השלב שבו תנועת העיניים העצומות שלנו היא מהירה) שאפשר לחשוב עליה כעל החלק הגופני של המנוחה שאנחנו חווים בשינה, ושינה שהינה Non-REM, שהיא החלק העמוק ביותר של השינה.
במהלך הפאזה הזו של השינה, הגוף מפריש הורמון שמסייע בריפוי השרירים והעור (מכאן אולי גם המושג "שנת יופי"). המחקרים הקיימים תומכים בהשערה שאנשים שנוטלים 3 גרם גליצין כשעתיים-שלוש לפני השינה מגיעים יותר מהר לשלב השינה העמוקה, נהנים משנת Non-REM ארוכה יותר ואיכותית יותר. כתוצאה מכל אלה, השינה שלהם הופכת יציבה יותר. כמו תמיד, חשוב לי מאוד להדגיש שאיני רופאה, ושאני ממליצה לכם לעשות את המחקר שלכם באופן עצמאי ולבדוק אם גליצין נשמע כמו משהו שיכול להועיל לכם. וכמובן, התייעצו עם רופאת המשפחה שלכם לפני שאתם לוקחים כל תוסף מזון או תרופה.
אם אתם קוראים את הקטע הזה, וכנראה מתעניינים בתוספי מזון לשיפור השינה, ייתכן גם שאתם נוטלים לפעמים מלטונין. בהקשר זה אני רוצה לציין, שנתקלתי בעמדה שלפיה כדאי להימנע מנטילת מלטונין בקביעות לשיפור השינה. לפי הגישה הזו, מלטונין יכול להיות יעיל בסנכרון השינה ליממה הסולארית במצבים חד-פעמיים כמו ג'ט לג, אבל בשימוש ממושך הוא יכול לעזור להירדם, ולאחר מספר לא גבוה של שעות להביא דווקא ליקיצה לא רצויה.
גם כאן עניתי לשאלות של קוראים בענייני שינה, בדגש על ההשפעה של אלכוהול וקפאין:
כוסית אלכוהול לפני השינה אולי מורידה לך ולי חרדה שמקשה עלינו לישון, אבל היא לא באמת עוזרת לנו לישון. ההשפעה של הכוסית הזו עלינו דומה יותר לאפקט של נבוט בראש מאשר לשינה. אנחנו אכן לא בתזוזה, אבל זה לא בדיוק מה שמוחנו זקוק לו כדי להתנקות ולהתחדש.
בנוסף, אלכוהול עלול להפעיל תוך כדי השינה את המערכת הסימפתטית שלנו, זו שפועלת במצבי לחץ, שזה לא דבר שמסייע לשינה כמו שאת יכולה לדמיין. והאפקט השלילי השלישי - וכאן אנחנו מגיעים לחלומות שלך - הוא שאלכוהול חוסם את שנת החלום הטבעית שלנו ומפריע לה להתקיים בשעות שבהן היא אמורה להתבצע.
העניין הוא שלמוח יש סוג של רעב לשנת חלום, והוא די קטנוני בקטע הזה. לכן, ברגע שהאלכוהול מתחיל להתפנות מהדם, המוח מנסה "להשלים" כמה שיותר שנת חלום שהוא יכול. אלא שהמאמץ הזה כבר קורה בשעות האחרונות של השינה שלנו, לפני היקיצה. שנת החלום החטופה לא מצליחה להשתוות לשנת חלום תקינה, ומובילה לכך שאחרי ערב של שתייה, החוויה היא פעמים רבות של חלומות משוגעים.
לגלות וליהנות מפודקאסטים
בתחילת השנה האזנתי לריאיון של טים פריס (Tim Ferriss) עם ד"ר גאבור מאטה, הרופא המתמחה בטראומה, בהתמכרויות ובקשר ביניהן, שעליו כתבתי כאן.
הריאיון היה מרתק, והמשכתי להאזין לראיונות אחרים של פריס. בהדרגה, הסגנון הניאו-מאצ׳ואיסטי שלו פחות התאים לי, וכששמעתי אותו מראיין את אנדרו הוברמן, שהוא אדם הרבה יותר רציני ממנו, עברתי להאזין להוברמן.
כתבתי על הוברמן כמה פעמים, ולמדתי ממנו הרבה, למשל:
כשאנחנו רואים דימוי שמפעיל אותנו, לטוב או לרע, אנחנו חווים שלל תגובות סטרס, ואחת החשובות שבהן מתרחשת במערכת הראייה. שדה הראייה שלנו נעשה צר יותר ואנחנו מתמקדים בטריגר בזמן שכל מה שלא קריטי מתערפל לנו. המצב הזה של מערכת הראייה מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית שלנו, שמכניסה את גופנו למצב של דריכות ונכונות לפעולה.
המזל שלנו הוא שניתן גם לתמרן את המוח ולעזור לו להירגע באמצעות הנתיב המוחי הזה. אם ראייה ממוקדת מכניסה את המוח ללחץ, הרי שראייה בעלת אופי הפוך, ראייה פנורמית, יכולה לעזור למוח לצאת ממצב לחץ ולעבור למצב של רגיעה.
כשאנחנו מתבוננים למרחק, על הים, על הנוף העירוני מהמרפסת, בשכונה לכיוון הקצה של הרחוב, אנחנו לא יכולים לעשות את אותו "זום אין" שמכניס את הגוף שלנו למצב לחץ. במילים אחרות, אנחנו יכולים להשפיע על רמת הלחץ שלנו על ידי שינוי האופן שבו אנחנו מתבוננים פיזית במרחב שבו אנחנו נמצאים. משמעות הדבר היא שאם יש לכם יום מלחיץ בעבודה, והזדמנו לכם חמש דקות חופשיות, זו תהיה טעות לנסות להסיח את דעתכם בעזרת הטלפון, שמפעיל באופן כרוני את הראייה הממוקדת. עדיף בהחלט שתניחו לרגע את הטלפון ותחפשו חלון, להתבונן דרכו למרחק למשך אותו רגע קצר. אני מבטיחה לכם שתחושו בהבדל.
בהדרגה מצאתי שהוברמן מטרחן מאד, מה שאולי הופך אותו למרצה נפלא אבל פחות מתאים לי כשאני מזיעה במכון, ומהוברמן עברתי לפודקאסט של קווין רוז, שהוא עדיין מקסים ומרתק בעיני.
ובימים אלו אני מקשיבה בעיקר לפיטר אטיה, שהפוקוס שלו אמנם מאד צר, הוא מתעניין באופנים מעשיים שבהם אנחנו יכולים להגיע לגיל מבוגר בבריאות טובה, אבל הוא עושה את זה באופן מאד נהיר, עם הרבה אישיות, ועם חשיבה מדעית ביקורתית.
ללמוד להגיד "לא"
השנה השתפרתי מאד במה שנקרא, בלשון עדינה, "לשים פס". ברשימה הזו כתבתי ש"לאף אחד לא אכפת שאת לא יודעת לשיר, לא יודעת לרקוד, רצה מצחיק, שהחזייה שלך לא מתאימה, שהגרביים שלך עבים מדי, שרואים לך את הפס של התחתונים, שאת חייבת פדיקור, שפרידה קאלו מקנאה בשפם שלך, שהרסת את הבדיחה. רגע אחרי שהם אמרו לך את הדבר המעליב ההוא, הם כבר שכחו מזה. הם לא מתארים לעצמם שאת הולכת להיזכר במשפט הזה יום-כן-יום-לא במשך העשור הבא.
כאן כתבתי כמה חופש נרוויח אם נסכים לאכזב אחרים.
ולא מזמן כתבתי כאן בשבחה של השיכחה, שהיא עוד דרך יעילה ללמוד להציב גבולות – לעצמנו ולזולת.
שנה טובה.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




