top of page

מכתב התנצלות "מושלם" הוציא אותי מדעתי. ככה לא מבקשים סליחה

תמונת הסופר/ת: Amalia Rosenblum
Amalia Rosenblum
27 באוג׳ 2020
זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 22 באוק׳

חברה שהתנהגה בחוסר התחשבות שלחה הודעה שרק נראתה כמו התנצלות אבל התשובה שלה היתה מופת של התנערות מאחריות. כל מה שהיה צריך להיות שם הוא הבנה שמי שמתנצל צריך לא רק לומר את המילים אלא ממש להתכוון אליהן

לפני שבועיים חסמתי את חברתי מירה (שם בדוי) בווטסאפ. לא חסימה לכל החיים אלא חסימה מניעתית, שנועדה למנוע ממני לשלוח לה הודעות זועמות, מהסוג שיביך אותי עד מוות למחרת.

ההודעה שהוציאה אותי מדעתי היתה, למרבה הפלא, הודעת התנצלות שמירה שלחה לי, וזו לשונה (הפרטים שונו כמובן להגנה על פרטיותה):

"היי עמליה,

לצערי אני עדיין בעבודה. אני מצרה מאוד על זה שגרמתי לך לחוש פגועה ויכולה להבין מדוע את מרגישה כך. אני מצטערת ששמתי אותך במצב מביך מול קרובת משפחה, ועוד כזו שיקרה ללבך במיוחד.

חשוב לי שתביני שהסיבה היחידה שעדיין לא הבאתי לך את האלבום המשפחתי שלך חרף רצוני הטוב וחיבתי הרבה מאוד כלפייך וחברותנו היקרה עד מאוד ללבי היא העובדה הפשוטה החותכת, כמו שאמר פעם משורר ששתינו אוהבות, שאני בלחץ זמן עצום מכל מיני סיבות, רובן קשורות לעבודה, חלקן בריאותיות (אני בסדר אבל אחרי שבועות של בירור).

למרות כל זה, הייתי זמינה לקרובת המשפחה שלך בכל פעם שהיא ואני קבענו לשוחח, ולצערי עד לשיחה האחרונה היא התייחסה אל האלבום המשפחתי כלאחר יד, אם בכלל, והתרכזה בנושאים האחרים שיש לנו במשותף ובמשימות המשותפות האחרות שלנו. גם כששאלתי אותה אם היא זקוקה לאלבום היא לא נראתה טרודה בעניין.

רק בשבוע האחרון התחלתי להבין ממך את דחיפות העניין. בכל מקרה, מבטיחה לך שעד הערב אאתר את האלבום והוא יישלח אליך הלילה עם שליח. סליחה ומחילה" וכאן הופיע אימוג'י כלשהו.

מה הבעיה שלי? מירה (שם בדוי) ואני חברות כבר יותר מ-20 שנה. אנחנו לא נפגשות הרבה אבל הפגישות והשיחות שמתקיימות תמיד מרגישות אינטימיות, בטוחות ומהנות. מירה גם עזרה לי בחיים בצמתים קריטיים.

אבל אני וקרובת המשפחה שלי זקוקות מאוד לאלבום משפחתי שנמצא אצלה, והיא יודעת זאת. יום ההולדת העגול שלשמו אנחנו זקוקות לאלבום מתקרב בצעדי ענק, ומכיוון שהאלבום לא מגיע הוא מעכב את הכנת המתנה המרכזית. והנה, היא כתבה לי הודעת התנצלות מושלמת. אז על מה יצא קצפי? אני לא בדיוק אשת מדון, מה היה חסר לי שם?

התנצלות לא מתמקדת בתגובה של האדם שנפגע

אני מרשה לעצמי לסטות מהנושא כדי לספר לכם על המתנצלת הגרועה ביותר שפגשתי בימי חיי. היא הייתה קרובת משפחה שלי זמן מה, והכירה לי את הקונספט הפנטסטי "אני מצטערת שנפגעת, לא ידעתי שזו נקודה כל כך רגישה אצלך". וואו!

הייתי אז בתחילת שנות ה-20 שלי וידעתי שאני נתקלת כאן במשהו חדש. זה נשמע קצת כמו התנצלות, אבל מרגיש כמו עוד מתקפה. "איך היא עשתה את זה?", התפעלתי והרגשתי כמו בפעם הראשונה שראיתי דגם של סירה בתוך בקבוק.

לקח לי שנים לנסח לעצמי את הבעיה: התנצלות אמיתית לא מתמקדת בתגובה של האדם שנפגע, אלא במעשה שפגע בו. קשה לאתר את החולשה הזו בהתנצלות של מירה מפני שיא מסתתרת בניסוח הפתלתל "אני מצרה מאוד על זה שגרמתי לך לחוש פגועה". אם מתרכזים אפשר להבין ש"גרמתי לך לחוש פגועה" הוא ניסוח שממקם את הבעיה בתגובה שלי ולא בהתנהגות. המילים "אני מצטערת שפגעתי בך" היו עושות את העבודה הרבה יותר טוב.

אגב, גם הבחירה במילה "מצרה" בעייתית: לא מזמן אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהדיון בנוגע להטבות המס שלו היה "מוצדק אך בעיתוי לא נכון". לדבריו, "העיתוי לא היה בזמן הנכון ועל כך אני מצר". בלי להיכנס לניתוח הבלשני, אני יכולה לומר שהשימוש ב"מצר" במקום ב"מצטער" חוטא להתנצלות גם משום שהוא מתייפייף וגם מפני שמשתמעת ממנו התמקמות פסיבית של הדובר ביחס לאירוע. או במלים אחרות: "אני מצטער שנפגעתם מהדיון בנוגע להטבות המס שלי, לא ידעתי שזו נקודה כל כך רגישה אצלכם".

התנצלות לא גורמת לצד השני להרגיש אשם

רמז נוסף וחשוב לכך שההודעה של מירה לא היתה באמת התנצלות היה טמון בעובדה שאחרי שקראתי אותה בפעם הראשונה הרגשתי אשמה. זו היתה הרגשה מוזרה, כמו למזוג חלב לקפה ולהבין רק אחרי כמה לגימות שפג תוקפו. כן, זה היה נוזל לבן. נכון, הוא היה בתוך הקרטון של החלב. כשמזגתי אותו לקפה, הוא הלבין אותו למדי. אבל בפה הוא השאיר טעם חמוץ.

ההודעה של מירה השאירה תחושה חמצמצה מפני שהתנצלות אמיתית מתמקדת בנזק שנגרם לצד שנפגע ולא מאפילה עליו בקשיים ובנסיבות של הפוגע. ומה אם באמת היו לפוגע סיבות טובות שבגללה הוא התנהג הצורה כזו? אז אולי הוא פשוט לא צריך להתנצל.

לאחרונה ניסיתי לקבוע לבני בילוי משותף עם חבר. כתבתי לאמא שלו הודעה אבל היא לא חזרה אלי במשך כמה ימים. כשפניתי אליה שוב שבוע לאחר מכן תשובתה היתה שהיא מצטערת שלא חזרה אלי, אבל הבן היה מעורב בתאונה שדרשה אשפוז. קצר ולעניין.

השימוש של האם הזו במילה "מצטערת" היה ענייני ומנומס. היא לא הרגישה צורך לכתוב לי מכתב התנצלות פשוט משום שלא היה לה על מה להתנצל. מירה, לעומת זאת, ידעה שיש לה בהחלט על מה להתנצל, ולכן ההתמקדות שלה בנסיבות שהקשו עליה לעמוד במילתה פגעה באפקטיביות של ההתנצלות. בקיצור, או שאין לך על מה להתנצל או שיש לך. אם יש לך ואתה מתנסח כאילו אין לך, לתוצאה יש טעם של חלב חמוץ.

התנצלות לא כוללת את המילה "אבל"

בשעות הראשונות, שבהן רתחתי על ההתנצלות של מירה, הייתי עסוקה באופן שבו היא סילפה את העובדות. מערכת היחסים שלה עם קרובתי המבוגרת הוצגה באופן מאוד לא מדויק ולא הוגן, חשבתי, וודאי שזה לא ישר להתייחס אל סגנון התקשורת המנומס של אשה בת יותר מ-80 כאות לכך שהיא לא זקוקה למשהו בדחיפות.

אם אני עושה זום אאוט מהעיסוק של מירה באשם התורם של הצד הנפגע כדי ללמוד ממנה איך לא להתנצל, אני יכולה לזהות עיקרון נוסף: התנצלות אפקטיבית לא מתעסקת יותר מדי בשאלה "מי התחיל". המשפטים הפתלתלים שמירה מקדישה לתיאור אשמה של קרובת המשפחה הם פשוט דרך ארוכה מאוד לכתוב "אני מצטערת, אבל...".

מכתב התנצלות "מושלם" הוציא אותי מדעתי. ככה לא מבקשים סליחה - אילוסטרציה

התנצלות משקפת הכרה וקבלת אחריות על הטעות

אחד הדברים שפגעו בי במיוחד בהתנצלות של מירה הוא התחושה שהיא התאמצה מאוד לשוות להודעה שלה חזות של התנצלות. (״לצערי״, ״מצרה״, ו״מצטערת״ מופיעות מיד בפתיחה).

התחושה שלי היתה שהשפה הגבוהה והמנומסת והתיאור האמפתי כביכול של התחושות שלי נועד לטשטש את העובדה שמירה לא הכירה בכך שלא עמדה במילתה בשבועות שבהם ביקשתי ממנה את האלבום בכל לשון של בקשה והסברתי את חשיבותו.

בתוך ערפל הלשון הענוגה היה קשה להבחין בחסרונם של המשפטים האלה: "אני מצטערת מאוד ששוב ושוב הבטחתי לך לאתר את האלבום. אני יודעת שהאלבום הוא שלך ולא שלי. אני מצטערת שגרמתי לך לרדוף אחרי ולהרגיש כאילו את הנודניקית, בזמן שאני זו שלא עמדה במילה שלה. אני מתארת לעצמי שזה היה מחרפן לחכות לשווא שהאלבום יגיע ביום שהבטחתי שזה יקרה, בזמן שאני התעלמתי מההבטחות שלי".

התנצלות מכירה בכך שלהתנצל זה לא מספיק

ההתנצלות של מירה כוללת לכאורה רכיב קריטי, שבלעדיו היא אינה שווה דבר - הצעה לפתרון, במקרה זה הבטחה שהאלבום יגיע אלי עוד באותו הלילה. התקשיתי להאמין, ואכן האלבום לא הגיע באותו לילה וגם לא למחרת, ומירה שוב לא התייחסה בכלל לכך שלא עמדה בהבטחתה ולא לעובדה שיש בתמונה גם צד שלישי שנפגע מההתנהגות שלה.

התאכזבתי מאוד אבל לא הופתעתי, מפני שההודעה שלה לא היתה באמת התנצלות. מה שמירה לא הבינה הוא שהתנצלות אמיתית לא נועדה רק לקנות זמן, לשחד את הצד השני או לפייס זמנית. גם התנצלות מושלמת אינה התיקון שנדרש ביחסים בין אנשים, אלא רק הידית של המזוודה שבתוכה נמצא התיקון הזה, זו שאנחנו זקוקים לה כדי שיהיה לנו איך לארוז את מה שקרה בינינו ולקחת את התובנה הזו אתנו קדימה.

במקרה של משבר במסגרת יחסים ארוכים יש להצהרת כוונות לגבי שינוי בהתנהגות או הצעת פתרון אימפקט יותר גדול אם הן מלוות בהסבר. למשל: "אני יודע שהבטחתי בעבר לא לעשות את זה שוב, אבל מכיוון שהתחלתי ללכת לקבוצת תמיכה אני מאמין שגם אצליח לעמוד במילה שלי".


שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com

 
 

פוסטים קשורים

bottom of page