למה התחתנתי עם אבא שלי והאם נטפליקס זה כמו מדיטציה? תשובות לשאלות שלכם
עודכן: 22 באוק׳
בכל שבוע אני מקבלת שאלות בשלל נושאים. אתם מתעניינים במיוחד בשינה, בדיכאון ובזוגיות, ואני שמחה לנצל את ההזדמנות להשיב לכמה קושיות. לידיעת הקוראת ד' שמתווכחת עם חמותה
עמליה היקרה, למה את כותבת כל כך הרבה על שינה? וחוץ מזה אני שותה קפה וזה בכלל לא מפריע לי לישון. ש'
ש' שלום,
אני מניחה שעוד לא מלאו לך 40, ולכן עוד לא התוודעת באופן אינטימי לעובדה ששינה היא אחד משלושת הבסיסים של הבריאות הגופנית שלנו, לצד תזונה ותנועה. היא אולי אפילו קודמת להם, במובן זה ששינה היא הבסיס שעליו ניצבים העמוד של התזונה והעמוד של התנועה.
למרבה הצער (וזה באמת מצער אותי), קפאין פוגע בבסיס הזה באופנים שונים. אנשים רבים חווים קושי בהירדמות כשיש להם קפאין בדם. אתה לא משתייך לקבוצה הזו. בינתיים. בנוסף, יש כאלה שמצליחים להירדם עם קפאין בדם אבל מתקשים לשמור על רצף של שינה בגלל הקפאין, ומוצאים את עצמם מתעוררים לעתים קרובות. גם זה לא המקרה שלך, למרבה השמחה.
אבל ש' מכובדי, העובדה שאינך משתייך לשתי הקבוצות הצפופות הללו, עדיין לא מעידה על כך שקפאין לא מזיק לשינה שלך. זאת משום שהאופן השלישי שבו קפאין פוגע בשינה הוא על ידי הפחתת כמות השינה העמוקה, ללא החלומות, שהיא שלב בשינה שמאוד חיוני כדי לאושש את המוח שלנו במנוחת הלילה.
ולכן, ש', גם אם אתה נרדם טוב, הרי שאם אתה שותה קפה עד שעה מאוחרת, יש סבירות גבוהה שאתה לא מתעורר רענן בבוקר כפי שהיית מתעורר לו היית מפסיק לשתות קפאין אחרי השעה 12 בצהריים או 14:00 לכל המאוחר.
למה אני נוקבת בשעה כל כך מוקדמת? לא (רק) בגלל שאני מטפסת במעלה גיל העמידה ונתפסת להיסטריה בריאותנית, אלא משום שזמן מחצית החיים של קפאין הוא חמש עד שש שעות. המשמעות היא שכחמש או שש שעות אחרי ששתיתי כוס קפה שלמה עדיין יש לי בגוף חצי כוס קפה. מה שאומר שעשר עד 12 שעות אחרי הקפה האחרון שלי, עדיין יש לי בגוף רבע כוס קפה. ולא רק לי, אלא גם לך.
בידידות,
עמליה
כוסית לפני השינה עוזרת לי לישון, אבל כשאני שותה אלכוהול לפני השינה יש לי חלומות ביזאריים בבוקר, למה? א' הקוראת הנאמנה
א' היקרה,
כוסית אלכוהול לפני השינה אולי מורידה לך ולי חרדה שמקשה עלינו לישון, אבל היא לא באמת עוזרת לנו לישון. ההשפעה של הכוסית הזו עלינו דומה יותר לאפקט של נבוט בראש מאשר לשינה. אנחנו אכן לא בתזוזה, אבל זה לא בדיוק מה שמוחנו זקוק לו כדי להתנקות ולהתחדש.
בנוסף, אלכוהול עלול להפעיל תוך כדי השינה את המערכת הסימפטית שלנו, זו שפועלת במצבי לחץ, שזה לא דבר שמסייע לשינה כמו שאת יכולה לדמיין. והאפקט השלילי השלישי - וכאן אנחנו מגיעים לחלומות שלך - הוא שאלכוהול חוסם את שנת החלום הטבעית שלנו ומפריע לה להתקיים בשעות שבהן היא אמורה להתבצע.
העניין הוא שלמוח יש סוג של רעב לשנת חלום, והוא די קטנוני בקטע הזה. לכן, ברגע שהאלכוהול מתחיל להתפנות מהדם, המוח מנסה "להתחזר" על כמה שנת חלום שהוא יכול. אלא שהמאמץ הזה כבר קורה בשעות האחרונות של השינה שלנו, לפני היקיצה. שנת החלום החטופה לא מצליחה להשתוות לשנת חלום תקינה, ומובילה לכך שאחרי ערב של שתייה, החוויה היא פעמים רבות של חלומות משוגעים.
שמעתי שטוב לצרוך אומגה 3 נגד דיכאון, זה נכון? נ'
הי נ', אם נשים רגע בצד את ההשפעה של אומגה 3 על מצב הרוח של הדגים, בהחלט יש מחקרים רבים (!) חדשים, רציניים, ומאוד מעניינים שמעלים את האפשרות שצריכת כמויות גדולות של אומגה 3 מפחיתה תסמינים של דיכאון ומאפשרת לאנשים שנוטלים נוגדי דכאון להפחית את המינון של התרופות שלהם.
המנגנון עוד לא לגמרי מפוענח, ייתכן שחומצות השומן אומגה 3 יכולות לעבור את מחסום הדם-מוח ולהשפיע בתוך המוח על מולקולות שמעורבות במצבנו הרגשי. וייתכן שלאומגה 3 יש גם השפעה אנטי דלקתית שמקלה על הדיכאון. כך או כך, אני מזכירה לך שאיני רופאה, אלא תכלס אישה שיודעת טוב אנגלית ושבמקרר שלה יש כמות שווה של מזון ושל צנצנות, ולפני שאת מקבלת החלטה כדאי לך לבדוק את העניין עם הרופאה שלך.
מבחינתי לראות נטפליקס זה כמו מדיטציה, תכלס זה נכון, לא? הרי כל העניין זה להצליח להפסיק את השצף קצף של המחשבות. ג'
הממממ… לא נראה לי. אני לא בודהיסטית ולא מומחית במדיטציה, אז אני רק יכולה לשתף אותך באיך אני רואה את זה: הסבל שלנו נובע מכך שהמוח שלנו מייצר מחשבות ודימויים שמאוד מפחידים אותנו, מתוקף כך שעניינם המרכזי הוא מרוץ אחר דברים שאנחנו רוצים בהם, ניסיון להיפטר מדברים שאנחנו לא רוצים וצער על מה שחסר לנו. אפשר לדמיין אותנו כמי שיושבים באולם קולנוע וצופים במרתון של סרטי אימה קצרים. ברגע שנגמר אחד, מיד מוקרן סרט חדש.
אנחנו רוצים להפסיק את הסבל שנגרם לנו מהצפייה הזו. ויש לנו (לפחות) שני פתרונות. הפתרון שאתה מדבר עליו הוא בעצם להישאר בקולנוע, אבל להסיט את המבט מהסרט, לפתוח את הנייד, ולצפות במשהו שאינו סרט האימה הראשי. יש לפתרון הזה יתרונות רבים. במידה רבה הוא הבסיס של היפנוזה עצמית. הוא מבוסס על היכולת לפצל את תשומת הלב שלנו, ובמקום להיות עם מה שקורה מולנו, למצוא מקום אחר להסב אליו את תשומת הלב. לפעמים קוראים לזה דיסוציאציה, ובכפוף להקשר, זו יכולת חשובה.
אבל מדיטציה מציעה דרך אחרת להפסיק לפחד מהסרט, והיא, בדימוי הזה: למשש את הכיסא המרופט, להרגיש את הרצפה הדביקה מתחת לנעליים שלנו, ולמעשה, להסתכל על עצמנו צופים בסרט. אם אנחנו מצליחים בכך, החוויה נהיית פחות דומה לצפייה בסרט אימה בקולנוע חשוך ונטוש ודומה יותר לצפייה במסך שניצב בכר דשא, בשעת אחר הצהריים, בזמן שאנחנו יושבים על שמיכה ומריחים את הדשא.
דהיינו, מדיטציה מציעה לנו דרך להפחית את הסבל שלנו, לא על ידי התנתקות ממסך אחד והתמכרות למסך אחר המקרין תוכן המועדף עלינו, אלא בעזרת התעוררות לעובדה (לאפשרות?) שהסרט על המסך הוא מה שמפחיד אותנו, ושאנחנו יכולים להדליק את האור באולם ולמצוא מנוח בהווה וביקום. ואם אתה רוצה לקרוא טקסט יותר מובן מזה על הנושא, ראה למטה בהמלצות.
עמליהההההה, כמו בקלישאות האיומות אחרי עשר שנות נישואים גיליתי שהתחתנתי עם מישהו שהוא בול אבא שלי. איך זה קורה בעצם? התת-מודע בוחר מישהו שמפעיל לנו את כל החלקים הבעייתיים? ת'
תתתתתת' היקרה,
לפי גישת הטיפול ממוקד הרגש, מבית מדרשו של הפסיכולוג הדרום אפריקאי-קנדי לז גרינברג, אין צורך בפנייה למבנים בלתי נראים כדי להסביר את העובדה שהתחתנת עם אבא שלך.
לפי גישה זו, אנשים מתאהבים זה בזה משלל סיבות, שרירותיות ורגילות לחלוטין. הם מתאהבים בגלל ריח טוב, או בגלל שהם חוו ביחד חוויה אינטנסיבית, או בגלל שלא היה אף אחד אחר בסביבה.
אז נניח שאת בכל זאת מוצאת את עצמך תקועה בלופ עם בן אדם שמסתגר בעצמו ורוטן במשך ימים, בדיוק כמו שאבא שלך היה עושה כשהוא היה נעלב. ההסבר לכך טמון, כנראה, בעובדה שבתור ילדה פיתחת מנגנון שעזר לך להתמודד עם הכאב הרגשי שהמגננות של אבא שלך הסבו לך, והמנגנון הזה עזר לך להשיג מענה רגשי כלשהו מאבא.
הבעיה היא, כנראה, שהמנגנון הזה לא עובד טוב בבגרות. למעשה, עם בעלך, המנגנון הזה מחמיר את הפער ביניכם. ונניח שכשאבא שלך היה מסתגר, את היית עושה דרמה, עד שהוא היה נשבר ויורד מהעץ. אם הדינמיקה הזו חזרה על עצמה מספיק פעמים, היא לימדה אותך שהבאת הכאב שלך בצורה פגיעה ועניינית אינה יעילה, ועדיף לדפוק טנטרום אם רוצים שמישהו פה יתייחס אליך.
אבל כשאת מתנהגת כמו טינאייג'רית זועמת מול בן הזוג שלך, זה רק גורם לו להתחפר עמוק יותר במאורה. את מסתבכת בנקודה הזו משום שמה שאת כנראה אמורה לעשות זה להעז להיות יותר פגיעה איתו, להראות את הכאב שלך, במקום להשתולל. אבל כתוצאה מההיסטוריה האישית שלך, זה בדיוק מה שהכי מפחיד אותך לעשות כשהגבר שאת אוהבת וזקוקה לו משתבלל בתוך עצמו.
בשורה התחתונה, לא התאהבת בבעלך בגלל שהוא כמו אבא שלך, אבל אתם נתקעים בנקודות שבהן הוא מתנהג כמו אבא שלך, משום שאלה הנקודות שהכי מפעילות אותך ואיתן הכי קשה לך להתמודד בצורה לא דפנסיבית.
אני נותנת לילד שלי 20 שקל על כל ספר שהוא קורא, וחמותי מעקמת את האף, מי צודקת? ד'
חמותך.

המלצות
ספר: פתיחות מלאה וספק: שיחות על פסיכותרפיה ודת
"פתיחות מלאה וספק" הוא ספרה החדש והמומלץ מאוד של אסתר פלד, המבוסס על הרצאות עדכניות של הסופרת, המטפלת והמורה הנהדרת לבודהיזם (אני לא יודעת אם היא היתה מסכימה לתיאור הזה, כמובן).
בספר יש שתי תמות מרכזיות: שהפחד שלנו מדת ומהדתה גורם לנו לתפוס את המדיטציה כטכניקה, ושהאמונה בשלמות ובהרמוניה אינה הפתרון כי אם שורש הבעיה. אבל עזבו אתכם מכל זה, הכתיבה של פלד היא העניין, כמובן. אני קראתי את הספר בשני ערבים בעודי צוחקת בקול ומחסלת שקית של סוכריות ג'לי.
סדרה: Wecrashed
יש אנשים שכמה דקות מהסדרה הזו העבירו בהם חלחלה. אבל לדעתי זה פשוט מזכיר להם דמויות מהחיים שלהם. בכל אופן, כבר שנים שלא ראיתי בטלוויזיה כזה מחקר מעמיק של נרקיסיזם, והסדרה פשוט עשויה נפלא. Apple TV.
משפחה: משחק טעימות בעיניים עצומות
עוד משחק שכל בני המשפחה יכולים לשחק בו באופן שווה, למעט האיסטניסטים שלהם אולי שווה לצאת לטיול ארוך עם הכלב. במשחק כל בן משפחה, בתורו, מתרחק כדי שלא יוכל לשמוע את המתרחש. בני המשפחה הנותרים מכינים לו צלחת עם מבחר טעימות של מזונות ורטבים, מהסוג שבדרך כלל לא אוכלים אותם כך סתם כשלעצמם.
אחרי שהצלחת הוכנה, מכסים למרוחק את העיניים (מסכת שינה של טיסות עושה את העבודה), ומובילים אותו (בזהירות) לשולחן האוכל, ומתפוצצים מצחוק בזמן שהוא מנסה להבין מה זה הדבר הביזארי הזה שהוא טועם (חמאה).
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




