חסרי אמפתיה, נהנים מרוע, בלי חשש מהשלכות: המחאה החייתה את הטרולים
עודכן: 22 באוק׳
קבוצות וואטסאפ של התארגנויות נגד ההפיכה המשטרית הן מוקד משיכה אדיר עבור טרולים - שאינם בוחלים באמצעים כדי לקבל תשומת לב. איך מזהים אותם, מה אפשר לעשות נגדם - והאם גם אתם מתנהגים לפעמים כמו טרולים?
אתם מכירים אותם, הם קופצים עליכם מהשיחים המטאפוריים של קבוצת הוואטסאפ השכונתית, כששאלתם שאלה תמימה. הם מפגיזים את קבוצת הוואטסאפ של המחאה בהודעה זהה, שנשלחת יותר מ-20 פעם. הם מפיצים פייק ניוז ומגיבים בהיתממות כשחושפים אותם - אלה הם הטרולים. המחאה נגד ההפיכה המשטרית העצימה את קבוצות הוואטסאפ, ויחד איתן גדל באופן פרופורציונלי גם הממשק שלנו עם הטרולים.
הטרולים מתאפיינים בחוסר אמפתיה. הם מתקשים להתחשב ברגשותיהם של אחרים בקבוצה או לדמיין איך הדברים נראים מנקודת מבטו של הזולת. הם מתמסרים להתנהגות הפוגענית שלהם, אף שהם יודעים שאחרים נפגעים ממנה, ועל פניו לפחות נראה שהם אינם חשים חרטה.
הטרולים מעוניינים בתשומת לב. הם ממש כמהים ל"צומי" ומתאמצים מאוד לעורר תגובות עזות אצל אחרים. אחת הדרכים החביבות עליהם בהקשר זה היא יציאה בהצהרות מרגיזות ושנויות במחלוקת.
השילוב של כל אלה מייצר התנהגות אנטי-סוציאלית, מה שהיינו מכנים פעם "סוציומטית". הטרולים מתעלמים מהנורמות החברתיות, או ליתר דיוק הם מודעים אליהן ביותר ונהנים להתריס כנגדן. הנחת המוצא הפסיכולוגיסטית היא שטרולים סובלים מדימוי עצמי נמוך וההטרלה היא מנגנון התמודדות נואל אך אפקטיבי בטווח הקצר, משום שהתגובות שהם זוכים להן מהסביבה גורמות להם להרגיש יותר חשובים.
יש כמה סיבות לכך שפורומים מקוונים מושכים טרולים, אך בגדול הן מתחלקות לשניים: א', היעדר השלכות למעשים ו-ב', קיומו של קהל שבוי וחם.
ביחס לסיבה הראשונה, הרי שהרכיב העיקרי כאן הוא כמובן האנונימיות. האידיוט שהטריל את קבוצת הוואטסאפ של הורים למען דמוקרטיה בתל אביב נשאר בסופו של דבר אנונימי. אולי נוכל להגיע אליו אם ממש נרצה, אבל ברמה השטחית של האינטראקציה הקבוצתית, אין עליו שום מידע חוץ מאשר תמונת הוואטסאפ שלו. וכפי שאנחנו יודעים עוד מימי האינקוויזיציה ודרך הניסויים בפסיכולוגיה חברתית בשנות ה-60, אנונימיות מעודדת תוקפנות.
בן אדם שלא צריך לחשוש מכך שיזהו אותו ויגרמו לו לשאת באחריות נפשית או עניינית למעשים שלו עלול להתפתות יותר להתנהגויות אלימות. עצם המרחק הפיזי בין אנשים החברים באותה קבוצה וירטואלית מקל על טרולים להתעלם מההשפעה שיש להתנהגות שלהם על אחרים. ואולי זה לב העניין: היעדר ההשלכות למעשים שלהם מקל מאד על טרולים לפגוע באחרים. וייתכן, אגב, שזו שאלה שעולם המשפט יצטרך להידרש לה בעתיד.
ובאשר לסיבה השנייה, טרולים מונעים על ידי הרצון למשוך אל עצמם תשומת לב, וקבוצת וואטסאפ מספקת הרבה קהל. הרבה יותר מאשר שיחה של אחד על אחד או תור במכולת. בנוסף, מאחר שפורומים מקוונים דנים פעמים רבות, ובוודאי בימים אלו, בנושאים שנויים במחלוקת וטעונים רגשית, הטרולים יודעים שבקבוצות כאלה הם עשויים לקבל הרבה תשומת לב בשל התנהגותם המקוממת.
במובן זה, יש דמיון בין הפסיכולוגיה של הטרול לבין מה שמכונה "מנטליות של אספסוף". בשני המקרים, תחושה של אנונימיות או השתייכות לקבוצה גדולה דיה מעוררת חוסר עכבות והתרה של נורמות חברתיות (כמו מישהו שמפליץ במעלית צפופה או בתוך קהל גדול).
במלים אחרות, האיש שמטריל אתכם בוואטסאפ עשוי להתנהג אחרת בעולם האמיתי שבו הוא אינו אנונימי, ובו יש השלכות ממשיות להתנהגות שלו. אם כי, כמו שאנחנו רואים בהפגנות, פה ושם יש טרולים שמתים לתשומת לב שלילית גם בעולם שמחוץ לטלפון.
התופעה אינה חדשה. אפשר להגיד שיעקב הטריל את אביו יצחק עוד בימי התנ"ך, כשניצל את עיוורונו של אביו כדי להתחזות לעשיו ולהרוויח מכך. אך המונח במובנו העכשווי קיים מימיה הראשונים של רשת האינטרנט, ובטח משנות התשעים. כבר אז נולד הצורך לזהות ולהתמודד עם אנשים שפירסמו הודעות פרובוקטיביות או פוגעניות בכוונה בחדרי צ'אט ובפורומים מקוונים, במטרה להפריע ולהטריד.
אגב, שנים חשבתי שהמושג מגיע מהטרולים החמודים הערומים עם השיער המטורף אבל להבנתי המקור האמיתי הוא טכניקת הדיג שנקראית "טרולינג", כלומר הטרול הוא הדייג, האמירה הפרובוקטיבית היא הפיתיון, ואנחנו ותגובותינו הזועמות - הדגים. הטרול המפורסם ביותר, נדמה לי, הוא אילון מאסק, וטוויטר היא האוקיינוס שבו הוא דג אותנו באמצעות הציוצים הפרובוקטיביים והמטעים שלו.
אבל גם אם התופעה ותיקה, התקופה הנוכחית בהחלט מביאה אותה לשיא חדש. זה מובן, בהינתן הצורך של טרולים בתשומת לב. מאחר שדיונים על עתידה של מדינת ישראל הם שילוב קטלני של שני מעוררי תאווה עבור טרולים: פוליטיקה ואקטואליה, קבוצות הוואטסאפ של המחאה הן אבן שואבת לטרולים. טרולים לא יכולים לעמוד בפיתוי לנסות להתגרות באחרים על ידי שחרור הצהרות מתלהמות או פרסום מידע מטעה. באופן דומה, דת היא נושא מפלג שטרולים נמשכים אליו. שלא לדבר על גזע ואתניות, מגדר ומיניות.

מה ההבדל בין הטרלה לבריונות ברשת?
מה שמוביל אותי לתהות אם יש בכלל הבדל בין הטרלה לבין בריונות רשת. ועל אף החפיפה הגדולה ביניהן אני חושבת שיש. בריונות ברשת היא התנהגות שבה בן אדם משתמש באינטרנט או בטכנולוגיות דיגיטליות אחרות כדי להטריד, להפחיד או להשפיל אדם אחר. דוגמאות בולטות לכך הן הפצת שקרים ושמועות על הקורבן, כתיבת תגובות פוגעניות ביחס למושא ספציפי, ואיומים על הקורבן. כלומר המטרה האולטימטיבית של בריונות ברשת היא גרימת נזק או מצוקה לקורבן.
אבל מטרתם של הטרולים מעט שונה. הם מנסים להפריע לשיחה, לייצר כאוס בקהילה או בקבוצה ובעיקר בעיקר למשוך תשומת לב לעצמם. גם אם הם פוגעים באחרים ספציפיים, זו לא בהכרח המטרה המקורית שלהם.
אז מה עושים איתם? נתחיל עם המובן מאליו. מאחר שטרולים זקוקים לתשומת לב כדי לשגשג, הדרך להיפטר מהם היא להתעלם מהם. אבל באמת להתעלם. או כמו שאומרים "אפילו אל תתעלמו". כלומר, אל תתעלמו באופן מפורש ועוצמתי שיראה כמה אתם כועסים.
זכרו שכשאתם באמת לא מתעסקים עם טרולים, אתם נוטלים מהם את הכוחות שלהם, וגורמים להם לאבד עניין בקבוצה שלכם. לצד זה, חשוב להציב גבולות ולהבהיר לטרול שההתנהגות שלו לא מקובלת ותוביל להוצאתו מהקבוצה או לכל סנקציה אחרת המקובלת על הקבוצה. ואם משום מה הטרול הוא חבר משמעותי בקבוצה כדאי לשקול לפנות אליו באופן פרטי ולבדוק מה מציק לו ולמה הוא מתנהג כך, בתקווה שיחס ותמיכה יביאו למיגור ההטרלה.
משתמע מכך שתיאורטית ייתכן שמישהו יטריל בלי להבין שהוא עושה זאת. למשל, מישהו שמגיב או מפרסם הודעות שלדעתו הן מצחיקות אך לדעת אחרים הן פוגעניות.
דבר דומה עלול לקרות אם מישהו "מהגר" מקבוצה אחת, שבה שיח תוקפני הוא מקובל יותר, לקבוצה אחרת שבה השיח מעודן יותר. במקרים כאלה שווה לנסות לתת למטריל פידבק ולקוות שהוא יוכל להשאיר את ההתנהגות המטרידה מחוץ לגבולות הקבוצה שלכם.
בדיחה ישנה על משחקי פוקר טוענת כי "אם אתה לא יודע מי הפראייר בשולחן – כנראה שזה אתה". בהתאם, אם אתם לא בטוחים או חוששים שיצאתם טרולים, הנה כמה שאלות שתוכלו לשאול את עצמכם:
האם אתם מפרסמים בכוונה תגובות או הודעות פרובוקטיביות, טריגריות או פוגעניות לעתים קרובות?
האם אתם נהנים לקבל תגובה מאחרים ולנסות להטריל אותם באמצעות התגובות או ההודעות שלכם?
האם אתם מוצאים את עצמכם מתווכחים לעתים קרובות בקבוצות או בעולם האמיתי ומרגישים שהניצחון בוויכוח יותר חשוב לכם מהתועלת שבקיום שיח בונה?
האם אתם נוטים להתקיף באופן אישי ולהעליב אחרים במקום להתייחס למהות הטיעונים שלהם?
האם מישהו אמר לכם שאתם מטרילים?
האם הוציאו אתכם מקבוצה כלשהי בעוון הטרלה?
אם ספרתם כמה תשובות חיוביות קיבלתם, אז לא משנה כמה יצא לכם - התשובה היא שאתם (לפחות לפעמים) מטרילים. בהנחה שהגעתם עד לכאן כי אתם מחפשים אסטרטגיה חדשה לבניית הבטחון העצמי שלכם, שווה לכם להיות פחות ספונטניים (שלא לומר גחמניים) בניסוח ההודעות שלכם, ולהשתדל להימנע משימוש בשפה פרובוקטיבית או פוגענית.
נסו להקשיב לאחרים, כבדו את הגבולות שלהם, הימנעו מהתקפות אישיות ואם מישהו מבקש מכם להפסיק לתקשר איתו ישירות, כבדו את בקשתו ושחררו אותו. בקיצור, שקלו את השפעת ההתנהגות שלכם על הזולת לפני כל הודעה שאתם מפרסמים או תגובה שאתם שולחים. האם אתם עומדים להוסיף ולתרום לשיחה או שאתם עלולים להרגיז אחרים?
ולסיום, כדאי לכם לוודא שאתם מעודכנים היטב בנושאים שעליהם אתם מדברים וניזונים ממקורות מידע אמינים. הפצת מידע כוזב או תיאוריות קונספירציה לא מתקבלת בעין יפה בקבוצות רבות.
המלצות
מאז תחילת ניסיון ההפיכה המשטרית, האסקפיזם היחיד שלי הוא ספרות בלשית. מה שאומר שבחודש האחרון לבד הורדתי כבר כשישה רומנים בלשיים. אלה ההמלצות שלי כרגע, והידד לסיפוק הנרטיבי הבסיסי.
מדעי הרוח, פבלו דה סנטיס. הוצאת תשע נשמות, סדרת נואר
"מדעי הרוח" הוא רומן בלשי, רומן גותי, ספרות פנטזיה, ועוד כמה דברים שאני לא יודעת כרגע בדיוק להניח עליהם את האצבע אבל ביחד הם מייצרים "ביס מושלם" של ספרות בלשית לאנשים שאוהבים יותר ספרות מבלש. בתוך ספריה מטה ליפול, חוקר ספרות עצלן מסתבך בקנוניה של חבורה אובססיבית שמחפשת אחרי כתב היד של סופר מסתורי. לא תצליחו לספר את העלילה לאף אחד, אבל אולי תיהנו מכל רגע.
ברבור הכסף, בנג'מין בלאק. הוצאת עם עובד
בנג'מין בלאק הוא שם העט של הסופר האירי ג'ון בנוויל, ובספר "ברבור הכסף" הוא מגולל עוד פרשיה בקריירה של הפתולוג הדבלינאי קוורק, שכמו כל גיבור בלשי ראוי לשמו נמצא ביחסים קשים עם האנשים הקרובים לו ביותר, ומתמודד עם הרגליו הרעים. כאן יש הרבה יותר אווירה מאשר עלילה, אבל איזו אווירה. מרוב ערפל אירי לפעמים לא הצלחתי לראות את המילים. אני אוהבת במיוחד את העובדה שסדרת פרשיות קוורק כתובה כספרות תקופתית, מבלי לעשות מכך עניין. כלומר, יש תחושה שקוראים ספר שפשוט נכתב בתקופה ההיסטורית שבה מתרחשת עלילתו, כשבאופן פלאי השפה שלו לא התיישנה.
במרחק אור ירח, דניס ליהיין. הוצאת אריה ניר
דניס ליהיין כתב את "שאטר איילנד" ואת "מיסטיק ריבר", אתם באמת זקוקים לעוד נימוקים כדי לקרוא את הספר הזה?
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




