זקוקים לעזרה? אמפתיה היא לא כל הסיפור
עודכן: 22 באוק׳
הקשבה אמפתית היא כלי חשוב בטיפול אך היא אינה יעילה מספיק, אומר הפסיכולוג לז גרינברג, ומסביר מדוע מטופלים זקוקים גם להכוונה כדי לצאת מהתקיעות שלהם. ריאיון מיוחד, חלק רביעי
הפסיכולוג האמריקאי לז גרינברג, אבי גישת הטיפול ממוקד הרגש, הושפע עמוקות במהלך ההתפתחות הקלינית והתיאורטית שלו מקארל רוג'רס, שעליו כתבתי רבות בעבר. בשנים האחרונות, נדמה שהאספקט הרוג'ריאני שגרינברג חרט על דגלו הוא חשיבותה של הנוכחות הטיפולית.
הוא מאמין שמשמעותה היא הענקת אמפתיה ויחס חיובי בלתי מותנה למטופל, יחד עם הצגת עמדה של פתיחות מנטלית. האחרונה מאפשרת לו להכיל את החוויה של הלקוח, ולקלוט אותה ללא שיפוט באופן שמאפשר לו לתפוס את מה שהמטופל מביא עמו בכל רגע נתון.
עוד נדבך של הנוכחות הטיפולית על פי גרינברג הוא מודעות עצמית של המטפל, שבאמצעותה הוא משתמש בגופו שלו כסוג של ברומטר, או GPS, המאפשר לו להדהד את מה שמתרחש בנפשו של המטופל ולהגיב בהתאם. לפיכך, כשהנוכחות הטיפולית מתקיימת במלואה, המטפל מעביר למטופל שני מסרים: האחד הוא "אני שומע אותך", והאחר - המשמעותי לא פחות - הוא: "אני פתוח לכל מה שאתה רוצה להביע".
ב-EFT של גרינברג, נוכחות טיפולית משקפת את אידיאל הפתיחות של המטפל לחוויה הנוצרת ברגע זה בחדר, ואת חשיבותו של החיבור העמוק עם המטופל. במאמר שכתב על הנושא, גרינברג מסביר שמשמעותה של נוכחות טיפולית היא להיות עם המטופל הרבה יותר מאשר לטפל בו. המונח הזה מדגיש את העובדה שתפקידו של המטפל אינו להשקיף על המטופל או להציץ אל תוך נפשו, אלא להיות פתוח לחוויה שלו בעדינות ובאופן חומל ולא שיפוטי.
הנוכחות הטיפולית מעידה על נכונותם של המטפלים להיות מושפעים מחוויותיהם של המטופלים ולהתרגש מהן, ובאותה העת לשמור על המרכז שלהם ועל יכולתם להגיב באופן מתואם לחוויה של המטופל ולצרכיו. כשהאידיאל הזה מושג אנחנו, המטפלים, נמצאים בקשר עם החוויה של המטופל ועם החוויה שלנו-עצמנו, ומסוגלים גם להבין מה קורה בין המטופל לבינינו.
יחד עם זאת, יש לפחות הבדל מרכזי אחד בין EFT לבין הגישה הרוג'ריאנית: בטיפול מבוסס הרגש המטפל לא רק מתחקה אחר המטופל באופן אמפתי עמוק, אלא גם מכוון את המטופל להתבונן על תחושותיו ולהעצים אותן באופן שרוג'רס לעולם לא היה מקבל. החלק הרביעי של הריאיון עם גרינברג מוקדש להבדל הזה:
מדוע האמפתיה הרוג'ריאנית אינה כלי טיפולי מספק?
"בתפיסה הרוג'ריאנית, המטפל צריך להתמקד בדבריו של המטופל ואסור לו להשפיע עליו ולכוון אותו. הבעיה היא שזה בלתי אפשרי. כששני אנשים נפגשים, באופן אוטומטי הם מתחילים להשפיע זה על זה. לכן, אני חושב שבבסיס ההבדל בין EFT לבין רוג'רס נמצאת ההבנה שבלתי אפשרי להימנע מהשפעה על אדם אחר, בטח ובטח כשמדובר במפגש בין מטפל למטופל.
"אלא שההבדל בין הגישות עמוק יותר. אמפתיה במובן הרוג'ריאני שלה, כלומר התמקדות של המטפל במטופל בלי לכוון אותו, אינה אפקטיבית מספיק, וחבל. אם המטופל נמצא אתי בחדר ומחפש דרך להרגיש טוב יותר, ואני יודע באיזה נתיב האדם הזה צריך לעבור כדי שהשאיפה שלו תתממש, הגיוני שאכוון אותו לשם.
הידע שלי לא נובע מכך שאני יודע טוב יותר מהמטופל מה הוא מרגיש, אלא מהעובדה שאני יודע לעזור לאנשים להתחבר לרגשות העמוקים שלהם ולעבד אותם באופן יעיל, שבסופו של דבר יעזור להם להרגיש טוב יותר. כך שבשורה התחתונה, אני חושב שמבחינת EFT אמפתיה היא תנאי הכרחי, אבל התחקות אמפתית בעקבות רגשותיו של הלקוח באופן שרוג'רס ביסס פשוט לא יעילה מספיק".

אתה יכול לתת דוגמה?
"נדמיין שאנחנו יושבים בחדר עם מטופל שמרגיש כעס ועצב. ונניח שכמטפל אני מבחין בכך שהמטופל תקוע בכעס שלו קצת יותר מאשר בכאב. אם נדבוק באמפתיה הרוג'ריאנית הטהורה, ונקפיד רק להתחקות אחר התהליך הרגשי שלו, הוא יישאר תקוע בכעס זמן רב. לעומת זאת, ברגע שמטפל EFT מבחין בעצב של המטופל הוא גם יכול להפנות את תשומת לבו לעניין. ברגע שיעשה את זה, המטופל יוכל להתחיל להתחבר גם לעצב שלו באופן מפורש יותר. מטפל EFT מכוון את המטופלים שלו כשהוא עוזר להם להתמקד ברגשות שעולים בהם במסגרת התהליך הטיפולי, ובונה יחד איתם את התהליך הרגשי ואת מה שאפשר ללמוד ממנו".
כשגרינברג מדבר על הכוונת התהליך, הוא אינו מתכוון לפרשנות בנוסח "אתה אומר שאתה כועס על אמא שלך, אבל אני מניח שבתת המודע שלך אתה עצוב". הוא גם לא מדבר על הכוונת התהליך באופן שלוקח את המיקוד בחדר למקום אחר, בסגנון "אתה אומר שאתה כועס על אמא שלך, אבל שנינו יודעים שהכעס הזה רק מסבך אותך אז בוא נראה איך אתה יכול לשלוט בו בפעם הבאה שאתם נפגשים".
הכוונה היא לעניין אחר לגמרי: כשמטופל אומר "אני כועס על אמא שלי" אבל אני מבחינה שהוא נראה עצוב ונשמע עצוב, אני יכולה להסב את תשומת לבו לכך ולומר: "אתה יודע, אני שומעת שאתה כועס על אמא שלך, אבל כשאני מסתכלת עליך נראה לי שאולי אתה גם קצת עצוב. יש בזה משהו?".
גרינברג מסביר שהעמדה הרוג'ריאנית, שלפיה אמפתיה היא התנאי ההכרחי והמספק של התהליך הטיפולי, מפספסת שני דברים חשובים: "ראשית, המטופל זקוק לא רק לאמפתיה אלא גם לתיקוף או לאישור. בתוך קשר קרוב, אנשים זקוקים גם לתיקוף של הזהות שלהם, כמו שאמרנו כשדיברנו על טיפול זוגי. שנית, מטופלים זקוקים גם להדרכה עדינה.
"שני הדברים האלה חשובים בטיפול בדיוק כפי שהם חיוניים בהורות. כהורה אתה יודע שעליך לזהות את ניצוץ ההתעניינות בעיניו של הילד כדי שהניצוץ יתפתח ללהבת הסקרנות. במילים אחרות, כדי להגשים את הפוטנציאל הגלום בי אני צריך שמישהו יראה את הפוטנציאל הזה, ואם אני תקוע אבל רוצה לצאת מהתקיעות אני זקוק למישהו שרואה אותי ומבין את התהליך שאני עובר יעזור לי להתמקד בדבר הנכון".
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




