הסיבה לכך שהתחתנתם עם האדם הנכון
עודכן: 22 באוק׳
אם אתם רוצים לזוגיות מאושרת יותר אל תאשימו את בני הזוג, אלא השתמשו בכאב שהם גורמים לכם כדי לאתר את פצעי הילדות שלכם ולרפא אותם. ריאיון מיוחד עם הפסיכולוג לז גרינברג, חלק שישי
אחת הכתבות הנקראות ביותר ב"ניו יורק טיימס" בשנים האחרונות היא רשימה של הפילוסוף הפופולרי אלן דה בוטון (Alain de Botton) שנקראת "הסיבה לכך שתינשאו לאדם הלא נכון". דה בוטון מסביר שאנחנו חושבים שבחרנו את בני הזוג שלנו מפני שהרגשנו שהם יגרמו לנו להיות מאושרים, אבל מה שמניע את הבחירה הוא החיפוש אחר המוכר. לטענתו, במערכות היחסים הבוגרות שלנו אנחנו מנסים לשחזר את הרגשות שחשנו בילדותנו, רגשות שמבחינתנו קשורים למשפחתיות.
אני מעריכה שהתזה של דה בוטון פופולרית מפני שהיא מסתדרת עם הנרטיבים שאנחנו מספרים לעצמנו. פעמים רבות מטופלים שלי אומרים משפטים כמו: "עצוב שהתחתנתי עם מישהו שבסופו של דבר התגלה כאדם אדיש בדיוק כמו אבא שלי", או שואלים אותי: "יכול להיות שבחרתי בת זוג ביקורתית מכיוון שאמא שלי הייתה כזו?". אבל בניגוד לדה בוטון, האינסטינקט שלי הוא לומר שאלה סיפורים יפים ותו לא. עם זאת, עד המפגש עם הפסיכולוג הקנדי לז גרינברג התקשיתי להתווכח עם כוח המשיכה של הסיפורים האלה.
מטפלי EFT ידועים לשמצה בכך שהם לא מתעניינים בסיפורים. טוב, זו קצת הגזמה: אנחנו לא מתעניינים בסיפורים כטקסט בפני עצמו שאוצר בתוכו את רזי הסבל האנושי. לפי גישת הטיפול ממוקד הרגש, בדרך כלל מקורו של הסבל הפסיכולוגי העמוק אינו בהווה אלא בפצעי עבר שלא הגלידו. כתבתי על כך בחלקו הראשון של הריאיון הזה.
פירוש הדבר הוא שכאבה של המטופלת שחשה שבן זוגה מפגין אדישות כמו שאביה היה אדיש כלפיה אינו נובע מההתנהגות עצמה, אלא מכך שהאדישות לכאורה של בעלה פוערת פצע ישן שנגרם מאדישותו של האב ולא החלים כראוי. סבלו של הגבר שאשתו ביקורתית כלפיו, בדומה לאמו, לא נובע מהביקורתיות לכאורה של אשתו אלא מהעובדה שהתנהגויות מסוימות שלה מעוררות מחדש את הכאב העתיק שגרמו ההתנהגויות הביקורתיות של אמו.
ההבדל במנגנון ההסבר הזה משפיע גם על התפיסה שלנו לגבי הדרך הנכונה לייצר שינוי. דה בוטון מעודד את תלמידיו ואת קוראיו לאמץ נקודת מבט סלחנית יותר, הומוריסטית ואדיבה יותר כלפי עצמם וכלפי בני הזוג שלהם. ובכל זאת, המסקנה הזו אינה המסקנה המתבקשת מטענתו, שלפיה אם אתם רוצים להיות מאושרים יותר בזוגיות שלכם עליכם להחליף את בן הזוג בכזה שאינו דומה להוריכם.
ההצעה של טיפול ממוקד רגש, לעומת זאת, היא שאם אתם רוצים להיות מאושרים יותר בזוגיות, אל תאשימו את בני הזוג שלכם אלא השתמשו בכאב שהם גורמים לכם כדי לאתר את פצעי הילדות שלכם ולרפא אותם. כאן אעצור ואפנה את הבמה לגרינברג כדי שיסביר למה פסיכולוגים ממוקדי רגש אינם מייחסים חשיבות רבה לנרטיבים מהסוג שהוזכר.
"מטפלי EFT באמת לא מתעניינים בסיפורים מהסוג הזה. בהקשר זה, מעניין ללמוד ממחקרים שעוסקים במה שקורה כשיש נזק לקורפוס קולוסום, החלק המחבר בין הצד הימני לשמאלי במוח ומאפשר מעבר מידע בין שני החצאים. כשהחיבור הזה ניזוק אין תקשורת בין הצד השמאלי לצד הימני של המוח.
"באחד מהמחקרים הידועים בתחום, החוקר הציג למטופל תמונות על מסך מפוצל. בצד ימין נראתה תמונה של ערימת שלג חוסמת שביל גישה לבית, ובצד שמאל תמונות של מחבט בייסבול, כובע ואת חפירה. הנבדק התבקש לבחור באחת משלוש התמונות, ורוב במקרים הנבדקים בחרו באת החפירה.
"כשהחוקרים שאלו את הנבדקים 'מדוע בחרת את חפירה?' הם סיפקו תשובות כמו 'מפני שאני ממש זקוק לקצת פעילות פיזית'. כלומר הם לא היו מודעים לכך שמה שהניע אותם לפעולה הוא העובדה שחלק ממוחם נחשף לתמונה של ערימת שלג. אני חושב שזו דוגמה מצוינת לאמירה שאנחנו טווים סיפורים כל הזמן, אבל הסיפורים האלה לא בהכרח משקפים את התהליכים שמתרחשים ואנחנו לא תמיד מזהים נכונה את הגורמים שמניעים אותנו באמת".

איך אנחנו יכולים להגיע אל הגורם האמיתי של הכאב של המטופל?
"בגלל הפיצול בין הנרטיב לבין האמת, אנחנו מנסים לחזור בטיפול ממוקד רגש אל החוויה שהיתה לאדם בפועל ולעזור לו לחיות אותה מחדש. אם ניגע בתמצית הרגשית של החוויה נצליח לשחרר את הרגשות השליליים התקועים ואת המכאובים שרודפים את האדם וגורמים לו להגיב באופן לא רצוי ומזיק גם שנים אחר כך".
במוקד העבודה הטיפולית הזו נמצא זיכרון מסוים, תמונה של מצב שהתרחש פעם אחת או שוב ושוב, ואולי אירוע טראומתי כלשהו. באיזה אופן זה שונה מסיפור?
"אנחנו מעוניינים מאוד בהחייאת זיכרון אפיזודי (אירועי) מפני שלזיכרון כזה יש תכונות של זיכרון חושי. מטופל מביע אותו באופן חי יותר מאשר האופן שבו הוא מספר סיפור שהוא כבר מכיר, או אפילו מהאופן שבו הוא מספר סיפור שהוא טווה בזמן אמת כדי להסביר את עצמו לעצמו.
"כשמטופלים מעלים זיכרון אפיזודי, מהסוג שמחייה את החוויה הרגשית שלא עברה עיבוד תקין, הם בדרך כלל מתקשרים אותו באמצעות שפה מסוג אחר. המטופלים מעבירים באמצעותה תוכן ממשי מהחוויה שהתרחשה במישור הרגשי שלהם, וזה שונה לחלוטין מהאופן שבו הם מדברים על התחושות שנוצרו מהחוויות האלה בשלב מאוחר יותר, או ההסברים שהמטופלים נתנו לחוויות האלה בדיעבד".
גישתו של גרינברג מתמקדת בחוויה שעברו המטופלים ולא בתיאור העובדות. לדוגמה, אדם משחזר בעבודה טיפולית אירוע שבו אביו סיפר שפוטר מהעבודה. הדגש בטיפול הוא לא על המידע, שייתכן שאין מה לחלוק עליו, אלא עלינו להציב במוקד את האופן שבו האב מסר את המידע הזה. האם הוא היה שיכור ומוצף רגשית, והאשים את הבן בפיטורים? האם הוא היה מדוכא ואובדני, והטיל על הילד את האחריות הרגשית לניהול המצב? אם ניתן למטופל להיסחף בדיבור על החוויה, לא נגיע לחוויה הממשית הזו. בטיפול ממוקד רגש אנחנו מנסים לא להתמקד בעלילה אלא בפסקול הרגשי שליווה אותה.
במילים אחרות, ייתכן שהתאהבת בבן זוגך מכיוון שהוא אדיש כמו אביך, אבל סיכוי טוב יותר שהתאהבת בו מפני שהוא היה חתיך, למד איתך באוניברסיטה וחשב שאת יפה. העובדה שאת סובלת מהאדישות שלו לא מהדהדת את צחוק הגורל ולא את צחוקו של פרויד, אלא בסך הכול משקפת את העובדה שכשהוא אדיש כלפייך נחשפים כאבים עמוקים שהאדישות של אביך גרמה לך, ועל זה כדאי לך לעבוד.
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




