היו השינוי שאתם רוצים לראות בבן הזוג שלכם
עודכן: 22 באוק׳
לא יעזור לעודד או לאיים על בן הזוג שלכם לעשות שינוי בחייו. מה שכן אפשר לעשות זה לזהות מהם החסמים לשינוי ולהבהיר מהן את התוצאות הטבעיות למצב הקיים. במקום להתלונן, הראו לו כמה אתם מרוצים מהשינוי שאתם בעצמכם עשיתם
אחת השאלות שאני נשאלת לעתים קרובות במייל היא איך לשכנע את בן.בת הזוג לעשות משהו שהוא לא משתוקק לעשות. לרוב, השאלה היא איך לשכנע אותם ללכת לטיפול, אבל לפעמים מישהו מנסה לשכנע את בן.בת הזוג שלו להפסיק לעשן וויד, להפסיק לשתות, להתחיל לעשות ספורט או מדיטציה, או להתחיל לטפל בחובות שלהם למדינה. רוב הפונים מתארים את הניסיונות הכושלים שלהם בעבר, ואפשר לשמוע בתיאור שלהם שילוב מוכר של דאגה וייאוש.
השילוב של ייאוש ודאגה מוביל לכך ששתי הטקטיקות המובילות שאנשים משתמשים בהן כשהם מנסים לשכנע אדם קרוב לבצע שינוי הן עידוד (כלומר, התמקדות ביתרונות של השינוי) ואיום (מה יקרה אם האדם לא יבצע את השינוי). אבל הטקטיקות האלה לא עובדות. ומנקודת מבטי, הכישלון הזה ידוע מראש.
מה החיסרון בעידוד? עידוד מבוסס על ההנחה המוטעית שמה שמונע מהאדם לבצע שינוי הוא העובדה שהוא לא לוחץ חזק מספיק על דוושת הגז המטאפורית. הטעות הזו יכולה להיות משותפת לשני הצדדים, המשכנע והמשתכנע, והיא עלולה להביא לתוצאה לא רצויה, כמו החלטה גרנדיוזית על שינוי מוחלט כבר ממחר. התוצאה הזו לא רצויה משום שמעטים האנשים שיכולים באמת לערוך באופן הזה שינויים גדולים שגם יחזיקו מעמד. כתבתי על כך בעבר, אבל הדרך לשינויים גדולים מתחילה בהצבת מטרות בנות השגה. זאת משום ששיפור תחושת המסוגלות הוא אבן יסוד בבניית המוטיבציה.
אבל זו הבעיה המשנית. מה שאני רוצה לחדד הפעם הוא שלמעשה, במרבית המקרים בהם נראה שמה שמונע את השינוי הוא בעיית מוטיבציה, האמת היא שלאדם כבר יש הרבה מוטיבציה. אם כך, למה הוא לא מתקדם? הסיבה האמיתית לתקיעות היא שבמקביל לכך שרגל אחת לוחצת על דוושת הגז, הרגל השנייה לוחצת בכל הכוח על דוושת הברקס. במלים אחרות, אין מה לעודד, מה שיש לעשות זה להבין מהו החסם ולרכך אותו.
לפעמים החסם פשוט להתרה, יש אנשים שרק צריכים עזרה בהתנעה ("את יכולה רק למצוא לי את המיילים הרלוונטיים מרואה החשבון? אני מקבל חושך בעיניים כשאני מתיישב מול המייל"), ויש כאלה שצריכים ליווי ("אני אשמח שפעם בשבוע תבדוק אתי אם כבר עשיתי מדיטציה"). ויש כאלה שצריכים שיעשו עבורם את ההקדמה ("את יכולה לכתוב למורה ליוגה ולהגיד לו שאני אתקשר?") אבל לפעמים החסם שמקשה על אדם לערוך שינוי בחייו הוא עמוק יותר ורגשי יותר. בין אם החסם הוא פחד מכישלון (בגמילה או בהתמדה), בושה צורבת (למשל לגבי ההתמכרות, עומק החובות או המשקל העודף), או ייאוש, אתם תמיד יכולים להציע אמפתיה.

ומהי הטעות באיום? איום בדרך כלל מחזק את ההתנגדות, אבל השגיאה העמוקה באיום היא שהמציאות לא צריכה דובר. במקום לאיים ("זאת פעם אחרונה שאני מזכירה לך לדבר עם הבנק"), יש טעם לבדוק רק פעם אחת (וגם היא מיותרת) שלאדם לא חסר מידע (זו אף פעם לא בעיה של חוסר מידע, מניסיוני, אבל אני מפרגנת לכם לחפור לבן הזוג שלכם עוד פעם אחת על הסיבה שהוא צריך ללכת לטיפול/להפסיק לשתות/לחזור לעשות ספורט/ללכת לצ'ק אפ רפואי/לדבר עם הבוס/לעשות את ה-שיחה עם ההורים שלו). לאחר מכן אתם אלה שצריכים להתחיל לחשוב עם עצמכם, במקרה שבו בן הזוג לא יקבל את העצה שלכם, מה משמעות הדבר עבורכם? ואיך אתם עומדים להתמודד עם המשמעות הזו?
למשל, אם מדובר בבן זוג ששותה יותר מדי (תופעה נפוצה בקורונה), הרי שאם הוא לא יערוך שינוי משמעותי, הוא למעשה ימשיך לשתות, באופן ש(שוב) יגרום לו להתפרק רגשית מול הילדים, (לדוגמה). במקרה כזה, משמעות הדבר מבחינתכם יכולה להיות שההורות שהילדים שלכם זוכים לה היא לא הטובה ביותר. בתרחיש הזה, אתם אולי יכולים להתמודד עם זה על ידי פנייה לפסיכולוגית ילדים, שתעזור לכם לתווך לילדים שלכם את ההתנהגות של בן הזוג/אבא שלהם, גם אם בן הזוג מאוד לא מעוניין להכניס גורם חיצוני.
ואם מדובר בבן זוג שלא מתכוון לייצר את השינוי הנדרש כדי להתמודד עם החובות הכספיים שהוא אחראי להם, ייתכן שמשמעות הדבר עבורכם היא שלא תוכלו לעמוד בתשלומים שלכם. במקרה כזה, ייתכן שדרך אחת להתמודד עם זה היא להכניס את ההורים של בן הזוג לתמונה, גם אם הוא לא רוצה בכך. הנקודה העיקרית היא שמדובר על פרישת התוצאות הטבעיות בפני בן הזוג. אני מדגישה שמדובר בתוצאות טבעיות ולא עונש. כלומר, הפנייה לפסיכולוגית הילדים או לקרוב משפחה בשתי הדוגמאות הנ"ל הן תוצאות שנובעות באופן טבעי מהמציאות, מהבחירה של בן הזוג שלכם. ואם תוצאות אלה לא רצויות מבחינתם, הרי שיש להם עדיין דרך למנוע אותן, אם הם ייקחו את עצמם בידיים ויעשו את השינוי.
באופן ספציפי, פעמים רבות אני נשאלת איך לעודד אדם ללכת לטיפול. אני רוצה להציע כמה טיפים קטנים בעניין. דברו על כך באופן ענייני. אל תניחו מראש שהדיבור על טיפול מבייש את האדם. הדגישו שמדובר בתמיכה שהוא זקוק לה לאור החזיתות הרבות שהוא מתמודד בהן (ולא בתהליך שנועד לרפא פגם מהותי באישיותו). זה מן הסתם נכון, משום שאם הייתם איתם כרגע בתאילנד, שותים שייקים של קוקוס בזמן שעושים לכם מסאז' ברגליים, יש סיכוי שהמצב הכללי של בן הזוג היה טוב בהרבה.
אבל העצה המשמעותית ביותר שלי היא (בפרפרזה על המשפט הידוע): היו השינוי שאתם רוצים לראות בבן הזוג. אתם רוצים שהוא יעשה יותר ספורט? במקום להטיף לו, תתמקדו בלעשות ספורט וליהנות מזה. רוצים שהוא יעשן פחות? תעשנו פחות וגם אם אתם לא מעשנים בכלל, שנו כיוון ובמקום להיות ממורמרים, תראו לו כמה מצב הרוח שלכם טוב, באיזו קלות אתם קמים בבוקר, כמה מצב הרוח שלכם יציב. רוצים שהוא ילך לטיפול? אל תדגימו לו שמי שהולך לטיפול הופך כתוצאה מכך לנודניק חופר ומטיף מוסר, להיפך, המחישו לו בהתנהגות שלכם שהטיפול עוזר לכם להיות הרבה יותר שבעי רצון מהחיים שלכם. התנהגו באופן שיגרום לבן הזוג שלכם להודות בפני עצמו שגם הוא רוצה להרגיש טוב כמו שאתם מרגישים, וזה כבר יעודד אותו ללכת בעקבותיכם. כמו בסצנת האורגזמה המזויפת הידועה ב"כשהארי פגש את סאלי", גרמו להם להגיד "אני רוצה את מה שהיא הזמינה".
שנפתח יומנים? אם אתם רוצים לקבוע ייעוץ, להזמין הרצאה או להציע שיתוף פעולה שלחו לי מייל אל: amalia.rosenblum@gmail.com




